בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אהוב את ההלכה ושנא את הרבנות...

אהוב את ההלכה ושנא את הרבנות

,
הפור וההצדקות מאחורי המאבק של נועם אורן ברבנות.

הכותרת של המאמר היא פרפרזה למשנה י' מהפרק הראשון של מסכת אבות – "אהוב המלאכה ושנא את הרבנות". המאירי, בחיבורו המרכזי "בית הבחירה", מפרש את המימרא הזו באופן הבא – "כיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור [מלמטה] נעשה רשע מלמעלה כלומר, מן הסתם הוא מטיל אימה יתירה שלא לשם שמים". פירוש הדברים הללו הוא שלפי המאירי, הרבנות כממסד משחיתה את היושבים בה וגורמת להם להתנהג באופן לא ראוי מוסרית. לדעתי, זו הגדרה מדויקת למצב בו נמצאת הרבנות הראשית בימינו.

לפני מספר ימים, בית הדין הרבני בירושלים הכריע כי נישואיי הם "ספק נישואים", ועל כן סירב לרשום אותי ואת רעייתי כנשואים. זאת, למרות שהרב שחיתן אותנו הוא הרב מיכאל אברהם, רב אורותודוקס מוכר ומוערך. ייתר על כן, הרב אברהם דב לוין, רב חרדי, רשם אותנו כנשואים בבית הדין הפרטי שלו לאחר שעבר על מהלך הטקס ווידא שאכן הוא התבצע כדת משה וישראל.

בימים האחרונים פורסמו מספר כתבות אשר סוקרות את פסק הדין ההזוי הזה, בעקבותיהן קיבלתי תגובות אוהדות רבות מצד גורמים שונים מצד כל הקשת הפוליטית, אך גם לא מעט ביקורות על מעשי. למען אותם מבקרים אני כותב שורות אלו במטרה להסביר את מהלך האירועים ואת הסיבה לבחירתי להיות שותף במאבק נגד כוחה של הרבנות. ראשית אפתח בסקירה של סדר האירועים ולאחר מכן אפנה לעסוק בסוגיה המרכזית – ההצדקה המוסרית למאבק ברבנות.

איך הכל התחיל

לפני קצת יותר משנה אני ובת זוגתי התארסנו. מכיוון ששנינו דתיים אורתודוקסיים, היה לנו ברור שנתחתן כדת משה וישראל (על פי ההלכה). לצד זאת, לשנינו היה חשוב שהטקס ישקף גם את אופיינו ואת ערכינו, במגבלות ההלכה. עבורי, הייתה חשיבות גבוהה לכך שהרבנות, אשר בעיני היא גוף המתנהל באופן בלתי מוסרי (ארחיב על כך בהמשך הכתבה), לא תהיה שותפה ליום הקדוש והחשוב ביותר בחיי. כמו כן, מרכיבים מסוימים שהיו הכרחיים בעינינו כחלק בלתי נפרד ברית הנישואין, אינם מאושרים על ידי הרבנות, זאת על אף היותם הלכתיים לכל דבר ועניין. לצורך העניין, רצינו לעשות תנאי בקידושין, הליך אשר נועד להגן על האישה מפני מצבים מסוימים של עגינות וסרבנות גט, וכפי שפסק הדין שפורסם מעיד, הרבנות לא מאשרת קידושין כאלו.

אני מוכרח להודות שלא היה קל למצוא רב שיסכים לחתן אותנו שלא דרך הרבנות. לא מעט רבנים הסכימו עם דרכינו אך חששו למעמדם הפוליטי. לאחר חיפושים רבים מצאנו את הרב מיכאל אברהם, אותו הכרנו עוד לפני כן, אשר היה מוכן לחתן אותנו בשמחה. לרב מיכאל אברהם הייתה בקשה אחת – אחרי הנישואים עלינו להירשם כנשואים בבית דין כזה או אחר. כך, אמנם הלכנו לאחר החתונה להירשם בבית הדין החרדי-פרטי של הרב דב לוין, וכפי שציינתי, הלה אישר את נישואינו ואף הנפיק לנו תעודת נישואים פרטית. עם תעודת הנישאים הנ"ל, התחלנו הליך של רישום נישואינו דרך הרבנות.

וודאי תשאלו, מדוע פניתי, בדיעבד, לרישום ברבנות על אף התנגדותי הנחרצת להם? הסיבה העיקרית הייתה לברר האם הרבנות תקבל את נישואינו, דבר אשר יכול להוות תקדים לזוגות נוספים אשר ירצו ללכת בדרך זו. שנית, החוק הישראלי מחייב כל זוג שהתחתן לדאוג לרישום נישואיו, ולא – דינו שנתיים מאסר.

המועצה הדתית ירושלים סירבה לרשום את נישואינו בדיעבד וביקשה שנפנה להליך רישום דרך בית הדין הרבני, לצורך בירור מעמדה ההלכתי של החתונה. הכרעת בית הדין גם היא פסקה כנגדנו, זאת בלא להכריע בענייני הלכתיות החתונה והציבה אותנו במעמד של "מעוקבי נישואים" – אנשים אשר נאסר עליהם להתחתן בלי להסדיר את מעמדם ואף מחויבים להתגרש, חס ושלום, דרך הרבנות. משמעות הדבר היא שמוטלות עלינו כל החובות של אזרחים נשואים, אך איננו זכאים להטבות המתאימות לכך. לאור ההחלטה השערורייתית הזו, פנינו לבית הדין הרבני הגבוה לצורך ערעור, ואם נצטרך נגיע אף לבג"צ.

תפקיד המדינה

לאחר שתיארתי את מהלך האירועים, ברצוני להסביר מדוע מלכתחילה הכנסתי את עצמי לבלגן הזה. הוגים רבים עסקו בתפקיד המדינה וגבולותיה, ביניהם תומס הובס וג'ון לוק. על אף המחלוקת ביניהם, שניהם מסכימים שהמניע להקמת מדינה, הוא ההבנה שהמצב המדיני עדיף על פני המצב הטבעי, בו אין מדינה כלל, בכדי שזו תשמור על הזכויות שניתנו לאזרחים באופן טבעי. על כן, ברגע שהמדינה חורגת ממטרה זו, על האזרחים להתנגד לה.

לאור טענה זו, מסתמן כי מותר למדינה להגביל את מעשיו של האזרח רק במקרה בו נפגעים אזרחים אחרים. אם כן, החלטה של זוג אזרחים, יהיו אשר יהיו, להתחתן, אינה נוגעת כלל למדינה ולחברה ועל כן אין למדינה כל סמכות להתערב בהחלטה זו.

הצדקה נוספת ומודרנית יותר, השמיע הפילוסוף ג'ון רולס אשר הציע ניסוי מחשבתי על מנת להקל על ההבנה מהם גבולות סמכותה של המדינה. רולס טען כי כל חוק נדרש לעבור את מבחן "מסך הבערות". מסך הבערות הוא תיאור היפותטי של מצב בו קבוצה מסוימת של אנשים, יודעים את כל הידע העובדתי על העולם אבל אינם יודעים דבר על עצמם – באיזה דת הם מאמינים (אם בכלל), לאיזה גזע הם משויכים, מה המין שלהם, מה מצבם הכלכלי ואפילו מה השקפת עולמם. עתה, עליהם להחליט פה אחד מהו אופייה של המדינה בה ירצו לחיות ומה יהיו חוקיה. לפי רולס, רק קבוצה כזו של אנשים יוכלו להקים את המדינה הצודקת ביותר ולהכריע לגבי חוקיה – שכן אותם האנשים לא יקבעו חוק אשר עלול לפגוע בהם בעולם האמיתי. למשל, הם בוודאי יסכימו לחוקק חוק שאוסר לרצוח, כיוון שגם אם בעולם האמיתי יהיה להם תשוקה כזו, הם יעדיפו לחיות בחברה בה הדבר אסור. מנגד, הם לא יחוקקו חוק אשר מפלה את אחד הגזעים מכיוון שהם עצמם לא יודעים לאיזה גזע הם משויכים. בהתאם לכך, גם ברור כי אותם אנשים שנמצאים תחת "מסך הבערות", לא יאסרו על נישואים מכל סוג שהוא כיוון שייתכן שבעולם האמיתי, הם ירצו להתחתן באופן הזה.

בנוסף לכל האמור לעיל, גם אם נניח כי קיימת הצדקה כלשהי לקיימו של גוף דתי מפקח ואשר מתקיים תודות לכספי ציבור משלמי המיסים, אין הוא ראוי להיראות ולהתנהל כך. ראשית, אין הוא מיצג כלל את כל הזרמים השונים, אפילו בתוך האורתודוכסיה. שנית, אין הוא דואג לפתירת בעיות הלכתיות כגון עגינות וסרבנות גט – דבר אשר מוביל לסבל רב של אנשים תמימים. ודבר אחרון – השחיתות והנפוטיזם (למי שלא ידע – שני הרבנים הראשיים הם בנים של רבנים ראשיים קודמים…) נחשפים בכל צעד ושעל של הרבנות.

סיכום

על אף נחישותי לנצח את הרבנות במאבק נגד כוחניותה ומניעי המוסרי להתחתן באופן פרטי, ברור לי שהדרך עוד ארוכה. על כן, אני קורא לכל אותם אנשים אשר מסכימים עימי לנהוג כמוני ולהצטרף למאבק למען עתידה המוסרי של מדינת ישראל.


קרדיט תצלום:
yollifolli
שתף:
 
  • נועם אורן

    סטודנט לפילוסופיה ומחשבת ישראל באוניברסיטה העברית. כותב בנושאי אתיקה, פילוסופיה מדינית והגות יהודית מודרנית.