בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אובדן שלטון המערב: רצח עם בסוריה והעולם שותק...

אובדן שלטון המערב: רצח עם בסוריה והעולם שותק

,
היינו בתסריט הזה בעבר. משטרו של אסד משתמש בנשק כימי כנגד אוכלוסייה אזרחית. אז מדוע העולם שותק? אולי כי אסד הוא לא יותר מאשר בובה על חוט.

להזדעזע מרחוק זה קל. אמנם זה לא נעים, אך זה מרגיש כדבר הנכון ביותר לעשות כשנחשפים לתמונות של ילדים משתנקים ונחנקים למוות כתוצאה מנשק כימי. מדובר באירוע מחריד במיוחד אשר מקשה על יכולת המחשבה להפנים את רמת האכזריות. אז מדוע העולם מזדעזע מרחוק בלבד ולא עוצר מלכת לנוכח הזוועות במלחמת האזרחים בסוריה?

התשובה היא ולדימיר פוטין. מאז הנטישה הבוטה של המערב, בראשות ממשל אובמה, את מלחמת האזרחים בסוריה, ולמרות ההתערבות המינימלית המחודשת של ממשל טראמפ, המושך בחוטים האמיתי של המזרח התיכון נותר נשיא רוסיה. האנדרלמוסיה שנוצרה במזרח התיכון היא תוצאה ישירה של שתי נקודות אשר חופפות ומשלימות אחת את השנייה. הנקודה הראשונה היא חוסר ההבנה הבסיסי בספרת המזרח התיכון בקרב הנשיא לשעבר אובמה, שנסוג מכל החלטה גדולה בכל הנוגע למלחמה בסוריה. הנקודה השנייה היא יכולת ההבנה המושלמת של פוטין בשילוב עם אישיותו הסמכותית והלוחמנית.

מנהיג שלא היה כדוגמתו

פוטין הוא בלשון המעטה פוליטיקאי ריאליסטי ומבריק אשר לא נראה בעולם כדוגמתו מאז הנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקאי הנודע. מדובר במנהיג ביצועיסט יחיד במינו שניחן ביכולת יוצאת מן הכלל לקרוא את המפה העולמית ותמיד עושה שיעורי בית לעומק לפני נקיטת צעד. היינו עדים לכך כאשר רוסיה פלשה לגיאורגיה באוגוסט 2008, ושוב במשבר הגז האוקראיני שנה לאחר מכן. למעשה, הדוגמא הטובה יותר למיומנות הפוליטית של נשיא רוסיה היא סיפוח חצי האי קרים ב-2014.

סיפוח קרים גרר אחריו גינויים רבים בעולם אשר עדיין לא מכיר בסיפוח. על רוסיה הוטלו סנקציות כלכליות מצד ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות מובילות נוספות אחרות דוגמת יפן ואוסטרליה. הסנקציות גרמו לערך הרובל לרדת משמעותית, אך פוטין, שעמד על שלו, הגיב בסנקציות כלכליות משל עצמו אשר גרמו לשוק האירופאי נזק באומדן של כמאה מיליארד אירו. כל שלוש הדוגמאות הללו עודן תקפות מכיוון שפוטין לא נסוג מאוקראינה, חצי האי קרים או גיאורגיה. לא לשווא המגזין הכלכלי הנחשב "פורבס" הכתיר את פוטין כאיש החזק ביותר בעולם ארבע שנים ברציפות.

ההתערבות בסוריה

מאז שהצבא הרוסי התערב בלחימה בספטמבר 2015, המשוואה בסוריה השתנתה. צבאו של אסד החל לכבוש שטחים בחזרה ועושה רושם שהמלחמה תיארך אף יותר ממה שניתן היה לצפות. אמנם, מה יש לצבא הרוסי לחפש בסוריה? כיצד הם קשורים בכלל למלחמה הזו? התיאוריה הפשוטה ביותר ב"יחסים בינלאומיים"  תסביר לנו שמאחורי כל שחקן וכל פעולה יש אינטרסים. מלבד העובדה שרוסיה היא בעלת ברית ותיקה של סוריה ושיש לה אינטרס ניכר לשמור על צינורות הנפט של סוריה, רוסיה בעצם מנצלת את ואקום הסמכות העליונה שנוצר כתוצאה מהיחלשות הארה"ב במזרח התיכון (ובעולם?).

הטיעון העיקרי להתערבותם של הרוסים בנעשה בסוריה הוא שאם משטר אסד יפול יהיה כאוס טוטאלי וארגוני טרור ישתלטו. מנגד, כולם סוברים שהתערבותו של פוטין היא פוליטית בלבד. נשיא רוסיה מעוניין (ומצליח ללא קושי רב) להשיב עטרה ליושנה ולהחזיר את רוסיה לעמדת המעצמה החזקה בעולם. פרופ' אייל זיסר מאוניברסיטת תל אביב גרס שפוטין אמנם מציג עצמו כמתווך אשר עושה סדר בין הקבוצות הנלחמות, אך פוטין איננו סופר לא את בשאר אסד, למרות התמיכה הצבאית הבלתי מתפשרת בו, ולא אף גורם אחר במלחמה בסוריה, כולל המעצמות שמגיחות מדי פעם לתקיפה אווירית. בעיני פוטין, אסד הוא עוד כלי משחק בשבילו. כזכור, בפעם הראשונה שבה השתמש אסד בחומרי לחימה כימיים (חל"כ) באוגוסט 2013, שימש פוטין כמגשר בין הצדדים לכדי הסכם לפיו אסד משמיד את הנשק הכימי, זאת לאחר שבתחילה טען כי השימוש נעשה על ידי כוחות אנטי-אסד. אסד לעולם לא היה משתמש בנשק כימי שוב, אילולא ידע שיהיה לו גיבוי. למזלו, יש לו את הגיבוי של האיש החזק ביותר בעולם.

יתרה מכך, הצבא הרוסי בעצמו איננו בוחל באמצעים כשזה נוגע ללחימה. ישנם מספר תיעודים של שימוש רוסי בזרחן ופצצות מצרר. העולם בוחר להתעלם בגסות כשמדובר בפוטין, כי אפשר תמיד להאשים את אסד בזוועות המלחמה. אף מדינה לא תיקח את היוזמה ותאשים את רוסיה בתמיכה במשטר אכזרי אשר משתמש בחל"כ כנגד אוכלוסייה אזרחית. הסברה היא שהצבא הרוסי הרג יותר אזרחים חפים מפשע מצבא סוריה ואפילו מדעאש. מי ירצה להסתכן בכניסה למערכה נגד פוטין? אין מנהיג אחד אשר נמצא באותה ליגה מבחינת החשיבה האסטרטגית שלו, והכל כאמור חלק מהמשחק אותו מכתיב פוטין. מי יכול, ויותר נכון, מי ירצה לקרוא תיגר על הצבא הרוסי? עניין זה מחזיר אותנו להתחלה.

אובדן שלטון המערב

קל להזדעזע מרחוק. אפילו קל יותר לזרוק האשמות שהעולם מתעלם בזמן שאנשים נרצחים בברוטליות. אולם, השימוש בנשק הכימי הוא לא יותר מבעיה קטנה שמתקשרת ישירות לבעיה האמיתית, שהיא חילופי השלטון והערכים בהם דוגל השליט העולמי החדש. לאחר 70 שנה של הכתבת ערכי העולם לפי החירות, השוויון והדמוקרטיה המערביים, אט אט אנו מגלים שהעולם איננו פועל כבר​ על פי ערכים אלו, כי אם לפי משנתו הסדורה של השליט הרוסי המתוחכם.

היעדר תקיפות המערב בסוריה הוכיח מעל הכל שאף מדינה, כולל ארה"ב הגדולה, לא תיכנס לעימות עם רוסיה. הרי מאז מלחמת העולם השנייה לא היתה מעצמה אשר השתמשה ביכולתה הצבאי המלא. זוהי גדולתו של פוטין – לדעת שיש לך צבא חזק ולא לפחד להשתמש בו, בין אם במלחמה פסיכולוגית ובין אם בחזית הלחימה.

קיימות שתי אופציות שבאמצעותן ניתן להחזיר את השליטה העולמית למערב. הראשונה, שמנהיגי המדינות המובילות יחדלו עם האידיאולוגיה ה"אובמאיסטית" ויתחילו להפנים שהדרך היחידה להניע דברים היא בשיטת הריאליזם המדיני בלבד. האופציה השנייה היא שפוטין יחדל מלהיות נשיא. משום מה, התחושה שמקננת בי היא שהאופציה השנייה תתרחש בסופו של דבר, כיוון שהאופציה הראשונה כנראה איננה אפשרית בכלל.

 


אלי הרשקוביץ

ירושלמי גאה, בעל תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות מאוניברסיטת אריאל ובוגר תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן. ליברל ימני, פריק היסטוריה, מאמין בשוק חופשי, כותב בעיקר על פוליטיקה מקומית ובינלאומית.