בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

סוף לבלוף: קיצוצי אונר"א והדרך האמריקאית לניה...

סוף לבלוף: קיצוצי אונר"א והדרך האמריקאית לניהול הסכסוך

,
סוגיית הפליטים היא קיר שמנע התקדמות בכל משא ומתן בעבר בין ישראל לפלסטינים. עם ביטול הסיוע הכספי לאונר"א, הממשל האמריקאי מציע פתרונות שונים וייחודיים מאלה שהמזרח התיכון הכיר.

ה-1 בספטמבר הוא תאריך שייזכר תמיד לדיראון עולם. ב-1939 זה היה היום שבו גרמניה הנאצית פלשה לפולין והציתה את מלחמת העולם השנייה שתימשך ל-6 שנים עקובות מדם. ה-1 בספטמבר 2018 הוא היום שבו ארה"ב הפסיקה לממן את ארגון הפליטים הפלסטינים של האו"ם, אונר"א (UNRWA).

כך הודיעה ניקי היילי, שגרירת ארה"ב באו"ם:

אונר"א יכול להמשיך לפעול. אך עד שהארגון איננו מתייעל ומשנה את שיטת החינוך [האנטי ישראלית] שלו ומעדכן את מספר הפליטים הפלסטינים למספר הגיוני, אין הממשל האמריקאי יכול להמשיך לתמוך בו.

קשה להגיד שההודעה הפתיעה מישהו; כבר חודשים ארוכים אנו רואים שהממשל האמריקאי שם על הכוונת שלו את אונר"א ברצון לייעל את הארגון או להפסיק לממן אותו. מאז כינונו ב-2016, ממשל טראמפ הזהיר את הארגון מספר פעמים שהוא אינו מקיים את תפקידו כראוי ואף הפחית בינואר 65 מיליון דולר מתקציבו.

למעשה, ההיגיון כאן מאוד פשוט. לא קיים בעולם עוד ארגון פליטים שכביכול דואג לפליטים 70 שנה לאחר סוף המלחמה. בסוף מלחמת השחרור היה מדובר בכמה עשרות אלפי או מאות אלפי פלסטינים פליטים – תלוי את מי שואלים – שגורשו/עזבו את בתיהם, והרי שהמספר היום מגיע ל- 5 מיליון פליטים. כלומר, המערכת פועלת הפוך: במקום לדאוג לצמצום מספר הפליטים ולרווחתם, אונר"א דואג להרחיב את מעגלי הפליטים והשארתם בעוני.

לא מעט פוליטיקאים ישראלים התבטאו כנגד הארגון בתואנה שהוא כופר בתפקידו ודה פקטו משאיר את מיליוני הנכדים והנינים של פליטי 48' באותו סטאטוס שהוענק לסבם, ומונע מהם להתקדם ולצאת ממעגל העוני. לארגון, כאמור, יש אינטרס מובהק להשאיר את הפלסטינים במצבם הנוכחי בשל ריבוי התקציבים שלהם הוא זוכה מתוקף היותו ארגון סעד. בנוסף, אונר"א, בדומה לכל גוף שחי מתקציבים חיצוניים, מעוניין להבטיח את הישרדותו. אם הוא ימלא את תפקידו ויסייע לפלסטינים לצאת ממצבם העגום, הוא עלול להתפוגג ולהיעלם במהרה.

בשל סיבות אלו בדיוק, מדינת ישראל טוענת שהארגון בעצם מנציח את הסכסוך ומגדיל את הסיכויים לאי הסכמה ישראלית בכל הקשור לשיבת הפליטים הפלסטינים בכל הסכם עתידי בין הצדדים כשיהיה, אם יהיה.

הפרסום על הפסקת המימון האמריקאי גרר אחריו גינויים ואיומים רבים מצד בכירים פלסטינים ובכירי אונר"א. האיומים כללו, בין היתר, אזהרות על הצטרפות מאות אלפי פלסטינים למעגל האבטלה שממילא גואה ברצועת עזה, על מאות אלפי פלסטינים רעבים נוספים וסגירת בתי הספר ברחבי הרצועה שממומנים ישירות על ידי אונר"א – מה שיוביל באופן ישיר להידרדרות המצב ההומניטרי בעזה.

האיום הכי בולט שהתקבל עקב הודעת הממשל האמריקאי הוא אזהרת האסקלציה הביטחונית הפוטנציאלית ברצועת עזה ובגדה והשלכותיה על הממלכה ההאשמית בירדן ובכלל המזרח התיכון. באיום זה נדון עוד מעט. הנימוקים לשאלת השאלות של מדוע אין שלום בין מדינת ישראל לפלסטינים הם כחול הים. לעומת זאת, הסיבות מדוע המשא ומתן בין השתיים נכשל פעם אחר פעם הן בעיקר בגלל שלוש סוגיות מהותיות:

  1. הטריטוריה של שתי הישויות האוטונומיות – ישראל והפלסטינים.
  2. ירושלים והר הבית – של מי, כמה, ואיפה עובר הגבול בין ירושלים של ישראל לבין אל קודס של הפלסטינים.
  3. סוגיית הפליטים הפלסטינים במסגרת זכות השיבה.

 

עם ההצהרה האמריקאית של ביטול כלל הסיוע לאונר"א, ממשל טראמפ מתיימר לפתור את אחת הבעיות העיקריות בסכסוך, דבר שאמור לתת תקדים לקראת פרסום "מתווה טראמפ" המיוחל. חשוב לציין שממשל טראמפ אינו ממציא את הגלגל בכל הנוגע לסוגיית הפליטים, אלא למעשה מוציא לפועל את הטענה שנשמעה מפי מזכירת המדינה האמריקאית בממשל קלינטון מדליין אולברייט, שטענה בקמפ דיוויד שהפלסטינים הראו נכונות לדון על מספר הפליטים שיורשו לשוב לישראל. הטענה הישראלית לעומת זאת מוכרת יותר. מדינת ישראל איננה מוכנה לקבל 5 מיליון פליטים פלסטינים לשטחה או לשטח הישות הפלסטינית האוטונומית כשתהיה אם תהיה, מחשש לקיומה.

הממשל האמריקאי הנוכחי מרגע כינונו לא קנה את הבלוף של אונר"א ומראה בפומבי את רצונו לייעל את הארגון. בינואר השנה הממשל הודיע שהוא מקצץ ב-65 מיליון דולר את המימון לארגון. בתחילת אוגוסט פורסם שג'ארד קושנר, חתנו ויועצו הקרוב של הנשיא טראמפ, פעל בירדן יחד עם השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ייסון גרינבלאט במטרה לשכנע את המלך עבדאללה להסיר את מעמד הפליט מ-2 מיליון פלסטינים המתגוררים בממלכה. הרעיון שעומד מאחורי פעולה זאת הוא להפוך את הפליטים לאזרחים ירדנים מן השורה או לחילופין תושבים של המדינה, ובכך להוריד את סטאטוס הפליט מ- 2 מיליון איש. כמובן שאם יענה בחיוב, מן הראוי שהמלך יתוגמל כהוגן על ידי האמריקאים.

הצעה זו מעניינת ביותר מכיוון שמדינאים ואנשי תקשורת רבים אומרים שהפתרון לסכסוך הישראלי-פלסטיני נעוץ בממלכה הירדנית. נכון לשנת 2018, הממלכה ההאשמית מכילה בתוכה כ-2 מיליון פלסטינים, קרי, שני שליש מאוכלוסיית המדינה, מה שהופך באופן אוטומטי את הפלג ההאשמי השולט למיעוט פגיע במדינתו. אם המלך עבדאללה אכן יסכים להצעה האמריקאית, הוא עשוי להוריד מהפרק ולמעשה מהמשא ומתן כמחצית מהפלסטינים שרשומים כפליטים באונר"א.

אבל, וזה אבל עצום – המלך עבדאללה עשוי להסתכן באובדן שלטונו בשל העובדה שהוא מוסיף למדינתו באופן רשמי אזרחים שלא הוא ולא אביו לפניו אוהבים בלשון המעטה. מערכת היחסים של הממשל הירדני עם הפלסטינים בחלוף השנים היא סבוכה ולא בהכרח חיובית. אם יסכים, המלך עבדאללה עלול להפוך בן לילה לאויבם הבלעדי של הפלסטינים יחד עם מדינות ערב נוספות שאינן רואות עין בעין עם פתרון הממשל האמריקאי.

להוסיף לכל זאת, המצב הפוליטי-ביטחוני בירדן כידוע לא שוכן על מי מנוחות. הממלכה ההאשמית נאבקת על הישרדותה בשל מיקומה האסטרטגי ומונעת למעשה כמעט מדי יום התפרצויות טרור בתוך מדינתה ומחוצה לה. בשל כך, ניתן להבין את שיקוליו האסטרטגיים וההישרדותיים של המלך עבדאללה ולכן אי אפשר לצפות ממנו שיסכים לדרישות האמריקאים. עם זאת, הידיעה הזו ממחישה את רצון האמריקאים לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים ונכון לשורות אלו, ירדן טרם השיבה להצעה האמריקאית.

עם ההודעה האמריקאית על ביטול הסיוע לאונר"א, גורמים מדיניים אירופאיים הביעו את מורת רוחם מההודעה והבטיחו לפעול במקום ארה"ב. שר החוץ הגרמני הייקו מאס שיגר מכתב רשמי לשרי החוץ של האיחוד האירופי בקריאה למילוי הוואקום הכלכלי בתמיכה לאונר"א. מאס הודיע שגרמניה תעלה את סכום התמיכה בארגון שכיום עומד על 217 מיליון דולר, אך למרבה הצער, לא תצליח לכסות את כלל המימון, ועל שאר מדינות האיחוד להשלים את הפער בכדי לכסות את ה"נטל הכלכלי" של הארגון.

ממבט ראשון ניתן להסיק שההצהרה האמריקאית למעשה מתיישרת עם האינטרס הישראלי ופועלת נגד הפלסטינים באופן ישיר, אך לא כך הדבר; נהפוך הוא. הממשל האמריקאי מורכב מאנשי עסקים ממולחים שמעולם לא עסקו בפוליטיקה. במישור הפוליטי, הם פועלים באופן אחד בלבד – כמו בעסקים. בהתאם לכך, כל הצהרה או החלטה שתתקבל בממשל הרי שהיא נובעת מתוך שיקול כלכלי – עסקי, או במילים אחרות: עלות מול תועלת. כלומר, ההצהרה מיטיבה עם הפלסטינים אך לא מועילה לנרטיב הפלסטיני.

הממשל האמריקאי מעוניין לכאורה לנתץ את מעגל הפליטות על ידי הרציונל הפשוט בהענקת הזדמנות שווה לכל פלסטיני בעולם של 2018. אם המלך עבדאללה יסכים לקבל 2 מיליון פלסטינים כאזרחי המדינה, הוא למעשה יעניק לנכדי וניני הפליטים הפלסטינים שוויון הזדמנויות ושוויון זכויות לראשונה בחייהם. מתוקף הנחה זו, יש להניח שקושנר וגרינבלאט מעוניינים להמשיך עם אותו קו נוקשה אשר מיטיב עם הפלסטינים ובכך לפתור את בעיית הפליטים הפלסטינית אחת ולתמיד.

אלברט איינשטיין אמר פעם ש"אי שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". במשך המאה שנים האחרונות, עשרות מדינאים ניסו לפתור את הסכסוך הישראלי פלסטיני באמצעות אותם פתרונות ובכל פעם נוכחנו לגלות שהפתרון הוא אותו פתרון רק בשינוי שם. "מפת הדרכים", "יוזמת השלום הערבית", "מתווה קלינטון" הם ולו מעט מן הפתרונות שהוצעו. אך כל הפתרונות שהוצעו עד כה תמיד הובילו לאותה תוצאה או לאותה אי קבלת התוצאה.

ייאמר לזכותם של קושנר וחבריו שלראשונה בתולדות הסכסוך, הם מציעים רעיון שהוא מחוץ לקופסא, חדש במונחי משא ומתן ואכן יצירתי. כמובן שהזמן בלבד יגיד האם הפתרון ישים, אך אל לנו לשכוח שאנו חיים במזרח התיכון וכבר חווינו הכל.


אלי הרשקוביץ

ירושלמי גאה, בעל תואר ראשון בתקשורת ועיתונאות מאוניברסיטת אריאל ובוגר תואר שני במדעי המדינה מאוניברסיטת בר אילן. ליברל ימני, פריק היסטוריה, מאמין בשוק חופשי, כותב בעיקר על פוליטיקה מקומית ובינלאומית.