איחוד מפלגות הימין: מדוע בל״ד כן ועוצמה יהודית לא?

לקראת הבחירות הקרבות שיתקיימו באפריל 2019, אנו רואים איחודים וחתימות על הסכמים טרום-קואליציוניים שונים בקרב התנועות הפוליטיות; הסכמים שנועדו, מצד אחד, לשמר ואף להגדיל את כוחו של הימין, ומצד שני להשיג מטרה ברורה והיא ״רק לא ביבי״ – תלוי בזהותן של המפלגות. חתימתם של חברי מפלגת הבית היהודי והאיחוד הלאומי על הסכם משותף ליצירת ״בלוק טכני״ עם מפלגת עוצמה יהודית עוררה סערה ציבורית ותקשורתית גדולה, ואף הובילה לגינויו של ראש הממשלה בנימין נתניהו על ידי שדולות פרו-ישראליות בארה״ב, בטענה שחברי מפלגת עוצמה יהודית הינם, בין השאר, גזענים, פאשיסטים וקיצוניים, ומי שממשיכים את דרכו של הרב מאיר כהנא [1].

לפני שאסביר מדוע לדעתי איחוד זה הוא לגיטימי ולמה מתנגדיו מגזימים, אתחיל בגילוי נאות: בבחירות הקרובות לא אצביע לאיחוד מפלגות הימין – ומלכתחילה לא התכוונתי להצביע לאיחוד שכזה – ולמעשה לראשונה בחיי, מאז הגעתי גיל 18, לא אממש את זכות הבחירה שלי בשל השתתפות בכנס מחקר פוליטי שייערך בבלגיה בזמן הבחירות. על כל פנים, אין בכוונתי לעשות כאן או בשום מקום אחר תעמולת בחירות לאף מפלגה או צד פוליטי. ככלל, אינני תומכת בדעות קיצוניות או באנשים גזענים, ולא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית הם מגיעים. כוונתי היא בעיקר להבין מדוע אנשים כל כך מזועזעים ממהלך האיחוד ומתמיכתו של ראש הממשלה בו, וגם להרגיע שאין כל כך מה להיות מוטרדים. אז הנה כמה מחשבות שאולי יעזרו לשמור על פרופורציות.

ראשית, בכל מערכת בחירות לכנסת מוקמת ועדת בחירות מרכזית, אשר תפקידה בגדול הוא ניהול תהליך הבחירות באופן חוקי ותקין, וסיפוק מידע לבוחרים על אודות רשימות המועמדים, חוקים ונהלים, ועוד [2]. בין תפקידיה המרכזיים של ועדה זו ניתן למנות גם את הסמכות להחליט האם רשימה או מועמד מנועים מלהשתתף בבחירות, וזאת במידה שיש עילה לכך על פי סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת [3]. מלבד זאת, על פי סעיף 7א(ב) לחוק יסוד: הכנסת, היה והחליטה ועדת הבחירות כי מועמד מנוע מלהשתתף בבחירות, בית המשפט העליון צריך לאשר החלטה זו. בכדי שהוועדה תפסול רשימה (או מועמד) צריכה להיות מוגשת בקשה לפסילתה. וועדת הבחירות הנוכחית קיבלה מספר בקשות לפסילתם של חברי עוצמה יהודית אך היא החליטה לדחות אותן (על חודו של קול). אם כן, כל עוד לא בית המשפט העליון אינו הופך את החלטת הוועדה ופוסל את השתתפותם, עומדת בפניהם זכות חוקית להתמודד.

ראוי לציין כי ברוך מרזל, אחד מחברי מפלגת עוצמה יהודית, היה בעבר חלק מרשימה שנפסלה על ידי ועדת הבחירות; אולם יחד עם זאת, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, כאשר הוצב מרזל כנציג של מפלגת עוצמה יהודית במקום הרביעי במפלגת ״העם איתנו״ בראשות אלי ישי, החליטה ועדת הבחירות הקודמת לפסול את מועמדותו [4], אך פסילה זו לא התקבלה על ידי בית המשפט העליון [5]. מה שמנע את כניסתו של מרזל לכנסת, יחד עם כל מפלגת ״העם איתנו״, הוא אחוז החסימה של 3.25% אותו לא הצליחה המפלגה לעבור, וזו הסיבה השנייה שבגינה צריך לשמור על פרופורציות.

כאמור, במדינת ישראל אחוז החסימה עומד על 3.25%. החיבור בין המפלגות נועד מלכתחילה לסייע לכל אחת מהן להיכנס לכנסת, אולם בהינתן היצע גדול כל כך של מפלגות – מספר שיא של 46 רשימות מתמודדות על 120 מושבים בכנסת ה-21 – ובהתחשב בעובדה שהוקמו מפלגות ימין חדשות (וחדשות-ישנות), כניסתם של חברי עוצמה יהודית איננה מובטחת היות שנציג המפלגה הראשון ברשימה המאוחדת, מיכאל בן ארי, שובץ במקום החמישי. כלומר, הרשימה צריכה לקבל לפחות חמישה מנדטים בכדי שאחד מחברי עוצמה יהודית יהיה חלק מהכנסת הנוכחית, תרחיש אפשרי אבל בכלל לא בטוח. אמנם על פי הסקרים, שמשתנים כמעט כל ערב, האיחוד בין שלוש המפלגות האמורות מקבל מספיק מנדטים בכדי לעבור את אחוז החסימה (7-6), אולם בהנחה שרק בן ארי יצליח להיכנס, ולאור ההצהרות שכל מפלגה תתפקד בנפרד על פי עקרונותיה שלה, ספק אם יהיה לבן ארי כוח משמעותי לחוקק חוקים גזעיים או לקבל תמיכה כלשהי בכלל בתוך הכנסת.

חברי עוצמה יהודית ככל הנראה לא יכנסו כל כך בקלות לכנסת, וגם אם יצליח אחד מחבריה להיכנס זה יהיה כאמור רק מיכאל בן ארי, היחיד שכבר כיהן בעברו בכנסת ישראל. מתמודד נוסף שיצליח להיכנס לכנסת בתרחיש אופטימי למפלגה הוא איתמר בן גביר, שמוכר כעורך דינם של אנשי ימין החשודים במעורבות בפעולות נגד ערבים. בכל מקרה, אם בוחנים את ניסיונותיה הקודמים של מפלגת עוצמה יהודית להיכנס לכנסת ישראל, אזי ניתן לראות כי היא לא עברה את אחוז החסימה, גם לא כאשר ניסתה לעשות ״בלוק טכני״ עם מפלגות נוספות.

אפרופו ״בלוק טכני״, מצביעי הבית היהודי והאיחוד הלאומי המביעים הסתייגות מיצירת שותפות עם מפלגה ״קיצונית״ כעוצמה יהודית, צריכים לחשוב האם העובדה שחברי המפלגה בה הם תומכים עשו מהלך פוליטי מחושב בכדי להגדיל את סיכויי כניסתן לכנסת צריכה להטריד אותם כל כך. המפלגות השותפות באיחוד הימין הצהירו בגלוי ובבירור כי אינן חולקות את אותם העקרונות, האידיאלים, דרכי הפעולה או האידיאולוגיה, וכי איחוד זה נועד לשם שיפור מצבן ומניעת בזבוז קולות של מצביעי המפלגות השותפות. העובדה שהם מצהירים כי צעד זה נועד רק בכדי לסייע להן להיכנס לכנסת יכולה לסמן כי אין בכוונתם לפעול בשותפות מלאה או לקדם חוקים שאינם מקובלים על חברי האיחוד האחרים [6].

דבר נוסף וחשוב לא פחות, נקרא ״חופש הביטוי״. אולם, חופש הביטוי לרוב עולה כאשר מדובר במפלגות שמאל או במפלגות ערביות, אך כאשר דנים בנושאים הקשורים לימין עולה הטענה למה שמכונה ״הסתה לגזענות״. אתן ברשותכם כמה דוגמאות להמחשת העניין. סביר להניח שאתם יודעים כי חברי מפלגת עוצמה יהודית הינם ממשיכי דרכו של הרב מאיר כהנא, שנתפס כגזען ועל כן אין מקום לממשיכיו בכנסת. אבל האם אתם יודעים מי הקים את מפלגת בל״ד? אולי חלקכם כן, אך לאלו שלא, אתם מוזמנים לקרוא במקורות שונים על חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה, מי שהקים את מפלגת בל״ד, אך היום חי בקטאר לאחר שברח מישראל בשנת 2007 לאור העובדה שנחשד בריגול ובסיוע לארגון חיזבאללה בזמן מלחמת לבנון השנייה [7]. בדומה לברוך מרזל, שמטריד רבים בשל דעותיו הקיצוניות, גם השתתפותו של עזמי בשארה נפסלה בעבר על ידי ועדת הבחירות, אך אושרה לבסוף על ידי בית המשפט העליון [8]. אולם בזמן שמצביעי הימין ככל הנראה חשבו שאין מרזל ראוי מספיק לשבת בכנסת ונתנו את קולם למפלגות אחרות – אולי בשל דעותיו ואולי מסיבות אחרות – מצביעי המפלגות הערביות דווקא חשבו שיש לבשארה הקיצוני מקום בכנסת והעניקו למפלגתו שלושה מנדטים. בשארה, רק בכדי להבהיר, תמך בארגון טרור בגלוי, אך על פי השופט חשין תמיכתו בארגון טרור לא היוותה עילה לפסילה משום שלא הוכחה תמיכה יום-יומית במאבק מזוין ובארגון ספציפי, אלא תמיכה כללית בארגוני התנגדות לישראל.

אחד ממשיכי דרכו של בשארה, מי שהיה חלק ממפלגת בל״ד, הוא חבר הכנסת לשעבר באסל גטאס. בימים אלו גטאס מרצה עונש מאסר של שנתיים לאחר שחתם על עסקת טיעון לפיה הואשם ״בהברחת טלפונים סלולריים לכלא, מתן אמצעים לביצוע מעשה טרור והכנסת מסמכים שלא דרך הנהלת בית הסוהר, ומרמה והפרת אמונים על ידי עובד ציבור״ [9]. את האמצעים שהכניס לכלא, תוך שהוא משתמש בחסינותו כחבר כנסת, העביר גטאס לאסיר ביטחוני שיושב במאסר עולם. אך פעולה זו אינה היחידה שמלמדת על אופיו של גטאס ומפלגתו הקיצונית, או שמא הגזענית, אתם תחליטו. בפברואר 2016, יחד עם חברי כנסת נוספים ממפלגת בל״ד, ג׳מאל זחאלקה וחנין זועבי, נפגש גטאס עם משפחות מחבלים ממזרח ירושלים שנהרגו תוך ביצוע פיגוע טרור, זאת בכדי לקדם את שחרור גופותיהם של המחבלים שהוחזקו בידי ישראל. במהלך המפגש עמדו חברי הכנסת דקת דומייה לזכר אותם מחבלים. חברי המפלגה הורחקו מוועדות הכנסת וישיבותיה בשל התנהגותם, אך לא נשללה מהם הזכות להצביע במליאה. על חברת הכנסת חנין זועבי, שאיננה מתמודדת בבחירות הקרובות, אינני רוצה לדבר משום שקצרה היריעה מלהכיל את כל טיעוני בעד ונגד שניתן להציג במקרה שלה. אך הקו די ברור, אם אנחנו יכולים לסבול את התנהגותם של חברי כנסת ערבים בשל חופש הביטוי, למה שלא ניתן הזדמנות לחברי כנסת קיצוניים מימין?

השופט חשין ציין בדבריו כי לדעתו ״הדמוקרטיה הישראלית היא דמוקרטיה חזקה […] אנחנו יכולים לסבול גם חריגים, ויהיו קיצוניים אפילו״ [10]. את זה הוא אמר על עזמי בשארה שברח בסופו של דבר מבלי לתת דין על פעולותיו. אם יש מקום למפלגות כמו בל״ד [11], וחברי כנסת כמו חנין זועבי, באסל גטאס ועזמי בשארה, מדוע לא נוכל לתת הזדמנות למועמדים כמו ברוך מרזל, איתמר בן גביר, בנצי גופשטיין ומיכאל בן ארי לנסות לעבור את אחוז החסימה? תחשבו על זה, ותנסו לא להיות כל כך מוטרדים.

[1] דרור ליבה, שורשים כהניסטיים וגזענות: כך נולדה המפלגה שנתניהו מתאמץ להכניס לכנסת, באתר Ynet, 20 בפברואר 2019.
[2] אודות מאפייניה ותפקידיה של וועדת הבחירות ניתן למצוא באתר הרשמי של וועדת הבחירות לכנסת, באתר כל זכות ובאתרים נוספים.
[3] חוק יסוד: הכנסת.
[4] אריאל מגנזי, על חודו של קול: גם ברוך מרזל נפסל, באתר Ynet, 15 בפברואר 2015.
[5] פסיקתו של בית המשפט העליון כולל נימוקים.
[6] על ההבדל בין מפלגה, רשימה, סיעה ותנועה ניתן לקרוא באתר הכנסת: מפלגות, רשימות, סיעות ותנועות : הסבר.
[7] צבי זרחיה, למרות החשדות לבגידה התשלומים לבשארה: 513 אלף שקל, באתר דה מרקר, 15 בפברואר 2011. עמוס הראל, יהונתן ליס ויואב שטרן, בשארה חשוד כי דן עם חזבאללה ביעדים אפשריים לירי רקטות בעת המלחמה, באתר הארץ, 2 במאי 2007, עודכן בנובמבר 2011.
[8] העתירה שהוגשה נגד בשארה לוועדת הבחירות המרכזית.
[9] יאסר עוקבי ואריק בנדר, הסדר טיעון: ח״כ באסל גטאס ירצה שנתיים מאסר בפועל ויתפטר מהכנסת, באתר מעריב, 16 במרס 2017.
[10] העתירה שהוגשה נגד בשארה לוועדת הבחירות המרכזית.
[11] נכון לעכשיו נפסלה רשימת בל״ד מהשתתפות בבחירות הקרובות, אך בית המשפט העליון טרם דן בעניין ולכן הכף עוד לא הוכרעה. בכל מקרה, מפלגת בל״ד במתכונתה הנוכחית, זו שנפסלה על ידי וועדת הבחירות, קיימת כבר 24 שנים והייתה חלק בכל הכנסות החל מהכנסת ה-14 ועד הכנסת ה-20 כולל.
קרדיט תמונה בן גביר: איתמר בן גביר