בחירת העורך

READING

איך לתת לפלסטינים לעבוד ולהישאר בחיים...

איך לתת לפלסטינים לעבוד ולהישאר בחיים

,
ממשלת ישראל החליטה לשנות את אופן הקצאת היתרי העבודה לפלסטינים ולהגדיל את המכסה שלהם. המטרה היא לשפר את תנאי העסקתם הנצלניים, ובמקביל לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה הממשלה. שינוי המדיניות מתעכב והוא טרם מומש בפועל, וזו הזדמנות טובה בכדי לבחון הוספה של סעיף שיקטין את הסיכון הביטחוני הכרוך בהעסקת פלסטינים.

במהלך סיור בדרום הר חברון נכנסנו לכפר פלסטיני. אימי, במסגרת התנדבותה בארגון "נשות ווטש", שאלה אימאם מכפר סמוך מה מטריד את התושבים. מתשובתו שלו, כמו גם של תושבים אחרים, הצטיירה תמונה ברורה למדי: העניין הראשון הוא מיעוט היתרי העבודה המוענקים לתושבים כדי שיוכלו לעבוד בישראל. תושבי הכפר, כמו פלסטינים רבים אחרים, יודעים שבישראל יש עבודה. חלקם עבדו במקומות שונים בתוך הקו הירוק, בעיקר בענף הבניין, והם זוכרים את הימים בהם פלסטינים יכלו לעבוד בישראל בחופשיות יחסית. האימאם סיפר לנו כי בעשור הקודם הוא עצמו הועסק בענף הבניין באזור הדרום.

כ-87 אלף פלסטינים מועסקים כיום בישראל, בעיקר בענפי הבניין והחקלאות – מספר הגדול פי שלושה בהשוואה לזה של שנת 2011. ואף על פי כן, פלסטינים מהכפר בו סיירנו משוועים להיתרי עבודה, וכמותם ישנם עוד רבים הרואים בעבודה בישראל את הדרך העיקרית לפרנס את משפחתם. אציין כי הממשלה פועלת להגדיל את מכסת היתרי העבודה לפלסטינים ב-6,000, וזאת במקביל לייבוא פועלים מסין.

העניין השני הוא עושק הפועלים בעלי ההיתר: כל פועל נאלץ לשלם לקבלן דמי תיווך בסכום של 1,500-2,500₪ ממשכורתו החודשית לשם קבלת ההיתר. במסגרת המדיניות הנוכחית קובעת רשות האוכלוסין וההגירה את כמות היתרי העבודה ומקצה אותם לקבלני תיווך המגישים בקשות. במסמכים המוגשים לרשות מציין הקבלן את פרטיו האישיים של הפועל, את פרטי המעסיק שלו ואת הענף בו יעבוד. האישור מוענק לפועל באמצעות קבלן התיווך לאחר בדיקת רקע פלילי וביטחוני. בתמורה לתיווך זה, דורש הקבלן מהפועל הפלסטיני תשלום חודשי משתנה, המהווה רבע עד שליש מהכנסתו.

בפועל, חלק מהפועלים הפלסטינים אינם עובדים אצל המעסיק שתחתיו הם רשומים, וקבלנים מספסרים בהיתרים ומעבירים אותם מאחד לשני. אם מתברר, למשל, כי המעסיק זקוק לפחות ידיים עובדות או שהפרויקט נגמר מוקדם מהצפוי, הקבלן שקיבל את ההיתרים יעביר אותם לקבלן אחר שלא קיבל היתרים, או למעסיק אחר שלא נרשם בטופס המקורי. הספסרות ככל הנראה מייקרת עוד יותר את עלות ההיתר לפועל הפלסטיני, שנאלץ לשלם עמלה לשני מתווכים. המנגנון מייצר גם בעיות נוספות שנובעות מתלות של הפועל בקבלן, ומאי-יכולת לתמרן בין קבלנים או מעסיקים בעצמו.

על כן, בהובלת משרד האוצר, קיבלה ממשלת ישראל החלטה על שינוי המדיניות. השינוי יאפשר לפלסטינים לקבל היתרים באמצעות מערך מיון והכשרה מיוחד שיוקם עבורם, ויהיה דומה למערך שקיים עבור עובדים ממדינות זרות אחרות; כל זאת בהתאם למכסה שקבעה רשות האוכלוסין. עובדים בעלי היתר יורשו לעבוד אצל כל מעסיק מורשה, ואף לשהות בישראל במשך שבעה ימים לשם חיפוש עבודה באופן עצמאי. המערך אמור היה להיכנס לפעילות כבר בחודש מאי 2017, אך בינתיים הדבר מתעכב.

מעבר להיתר קהילתי

שינוי המדיניות, אם אכן יתרחש, הוא מבורך. אין לי ספק שהוא ישפר את מצבם של הפועלים שמקבלים היתר, ויש לו פוטנציאל לפתור גם את בעיית התיווך. יחד עם זאת, הפלסטינים אינם עובדים זרים רגילים, ומשום כך יש להתאים את המדיניות כך שתתחשב בסיכונים הביטחוניים הכרוכים בהעסקתם. לכן, אני מציע להוסיף למנגנון מתן ההיתרים סעיף אשר יתמודד גם עם החשש הביטחוני מפני הגידול בשיעור ההעסקה של פלסטינים.

הצעתי היא מתן היתר קהילתי: המנגנון יפעל כך שרשות האוכלוסין תאפשר למנהיגות המקומית של יישובים פלסטינים להגיש בקשות להיתרי עבודה קבועים בישראל עבור תושבי היישוב ובשמם. מספר השמות שיגישו יהיה בלתי מוגבל, אך הרשות תוכל להחליט כמה מתוך בני הקהילה יהיו זכאים להיתרי עבודה קבועים. פלסטינים רבים חיים בכפרים ובקהילות קטנות, ולכן סביר להניח שלעיתים תחליט הרשות על הנפקת היתרים לכל בני הקהילה. בקרב הקהילות שיקבלו היתר, יעברו הפועלים את הליך הבחינה, המיון וההכשרה כפי שאמור היה להתבצע במערך המיון שהוזכר. המערך יהיה זה שיחליט מי בפועל נכנס תחת ההיתר הקהילתי ומי לא, בהתאם למספר בו נקבה הרשות.

ההליך יתבצע מבלי לוותר על בדיקת הרקע הפלילי והביטחוני המתקיימת כיום. עם זאת, ההיתר לא יהיה פרסונאלי, אלא קבוצתי: למגישי הבקשה בשמם של התושבים יובהר, והם מצידם יבהירו זאת למקבלי ההיתר, כי אם אחד מהפועלים הרשומים יהיה מעורב בפעילות חבלנית עוינת או בפלילים, יבוטל באופן מיידי ההיתר לקהילה כולה.

היתרי העבודה כיום הם פרסונאליים, על אף שהקצאתם עוברת דרך קבלנים. גם השינוי שמקדמת הממשלה מותיר אותם פרסונאליים. כיום, הם ניתנים באופן קבוצתי לרשימת הפועלים שהגיש המתווך, אך רשות האוכלוסין מעניקה או שוללת את ההיתרים לכל פועל, ולא לקבוצה כולה. מדובר בפועלים אשר לרוב אינם מכירים זה את זה – אם אחד מהם משתתף בפעילות חבלנית או מבצע עבירה פלילית, אין בכך כדי להשפיע על האחרים או על המתווך. מצד שני, כאשר הרשויות בישראל מחליטות, על רקע מתיחות ביטחונית, לשלול היתרי עבודה או להקשיח את מדיניות הענקתם, הפועלים אינם מבינים מהי הסיבה לפגיעה בהם, שהרי הם לא היו מעורבים.

ההיתר הקהילתי, לעומת זאת, משמעו מתן פרנסה לקהילה שלמה. פועל שיבחר לקחת חלק בפיגוע או לבצע עבירה פלילית חמורה, יפגע פגיעה אנושה בקהילה בה הוא חי, ובכך ימיט חרפה על משפחתו. כל סכום כסף שהרשות הפלסטינית תשלח למשפחתו לא ישתווה להכנסה של יישוב שלם מעבודה בישראל. מבצע הפיגוע אולי ייחשב גיבור לאומי, אך יהיה שנוא בקהילתו; גם אם ההנהגה הלאומית תריע לו, המקומיים יבוזו לו. אולי לא יהיה אפילו צורך בהריסת בית המשפחה – המובטלים החדשים יעשו זאת בעצמם.

היות שבמסגרת השינוי המוצע יסופקו היתרים באופן קבוע, ולא מדי חודש, הוא יחייב את ביטול התיווך, דבר העומד בקנה אחד עם כוונותיו של משרד האוצר. בהתאם להחלטת הממשלה, הפועלים הפלסטינים ששייכים לקהילה יהיו מורשים לחפש עבודה ולהיות מועסקים אצל כל מי שירצה להעסיקם, ללא תיווך. רשות האוכלוסין תוכל עדיין לשלוט על מספר ההיתרים, אולם מרגע שההיתר ניתן, הפועלים יועסקו לפי צרכי השוק.

ענף הבנייה ירוויח

הממשלה הציבה לעצמה יעד של 60 אלף התחלות בנייה בשנה, וכדי לעמוד ביעד ענף הבנייה זקוק לידיים עובדות; בשל כך משרד האוצר פועל לייבוא עובדים מסין. אולם לא יהיה צורך לייבא עובדים מסין הרחוקה אם ענף הבנייה יוכל להעסיק פלסטינים שגרים כ-40 ק"מ מאתרי הבנייה.

ברור לי כי לשם מתן היתר קהילתי יש צורך בהעמקה נוספת בדברים ובבחינת ההשלכות. יהיה צורך לתכנן אותו כך שמצד אחד המנהיגים הקהילתיים לא יהפכו לקבלנים מסוג חדש, ומצד שני יאפשר לרשות האוכלוסין לשמר את סמכויותיה לשינוי במספר ההיתרים שמערך המיון יוכל להנפיק – בהתאם לצרכי המשק ולצרכים ביטחוניים. בנוסף, הרשות תוכל לבצע התאמות ביחס לשינויים בכוח העבודה בקרב הקהילות שקיבלו את ההיתר.

אני מאמין כי מעבר להיתרים קהילתיים יביא לכך שבפועל יגדל מספר ההיתרים שמקבלים הפלסטינים, בהשוואה למספר ההיתרים שניתנים במסגרת השיטה הפרסונאלית. ההיתר הקהילתי מתמודד עם החשש הביטחוני שנובע מהגדלת מספר המועסקים הפלסטינים, חשש אשר מהווה את חסרונם העיקרי אל מול האלטרנטיבה של ייבוא פועלים מסין.


אבירם יאור

בוגר תכנית פכ"מ באוניברסיטת תל אביב. עובד בהייטק ומתעניין במדיניות ציבורית.