‎קורא‫/‬ת‫:‬

פרגמטיזם או עקרונות: איך מנהיגים מקבלים החלטות?...

פרגמטיזם או עקרונות: איך מנהיגים מקבלים החלטות?

,
ראש ממשלה בישראל עומד בפני כל כך הרבה לחצים, שנשאלת השאלה: כיצד הוא מקבל החלטה? בסבב הלחימה האחרון בעזה נתניהו המחיש שישנה תשובה אחת: הוא פשוט נכנע ללחץ הגדול ביותר. כפרגמטיסט טוב, נתניהו נותן ללחצים להתוות את מדיניותו במקום לדגול בתפיסה עם עקרונות מוצקים, כזאת המאפשרת למנהיג להתוות מדיניות – למרות הלחצים.
image_printגרסא להדפסה

לאחר שראש הממשלה בנימין נתניהו הגיע להסכם הפסקת האש האחרון מול חמאס, תילי תילים של פרשנויות והסברים נכתבו על מניעיו של נתניהו. היתולים והצדקות שונות (ומקוריות) יצאו מפרי מוחם הרענן של פרשנים בעלי מוניטין גדול וקטן. איראן פה, ערוץ חשאי מול הסעודים שם, טראמפ ממערב והבטחה למכה ניצחת בדרום שבוא תבוא.

לציבור נדמה שתפקיד הפוליטיקאי, ובטח של שר בתפקיד ביצועי, הוא קשה עד רמת הבלתי אפשרי. התמונה הכוללת היא כל כך מורכבת, יש בה כל כך הרבה פרטים ומשתנים, לחצים ויועצים, שרק אדם מיוחד במינו מסוגל לעמוד בכל האתגרים ולמלא את תפקידו הרם כראוי. נתניהו, יש מי שטוענים, הוא לא פחות מגאון הדור – אחרת לא היה שורד כראש ממשלה כבר תריסר שנים.

אלא שנתניהו הוא אדם ככל האדם, ובניגוד למחשבה השכיחה, לפיה ראש ממשלה בישראל חייב להיות קרוץ מחומר אחר, צורת קבלת ההחלטות של פוליטיקאי בארץ אינה שונה מהותית מקבלת החלטות של פוליטיקאי במדינה מערבית אחרת. איני טוען שקלה היא עבודת הפוליטיקאי, ובטח שמשרה זו אינה מתאימה לכל אחד או אחת. אולם, קבלת החלטות היא קודם כל עניין פילוסופי – בהתאם לרעיונות מתקבלות החלטות.

א

אז מהם הרעיונות שבהם נתניהו מאמין? נתניהו דוגל באסכולה הפרגמטית, שאת עיקרה ניתן לסכם באופן הבא: המוסר אינו פרקטי. חשיבה כזו היא "פילוסופית" מדי. אי אפשר ללכת למכולת עם מוסר, אם תרצו, ועל כן אנו צריכים לפעול בתנאי המציאות מבלי להתחשב בחבילה המיותרת והמכבידה הזאת שנקראת "מוסר". הפרגמטיסטים מאמינים שהמציאות משתנה תדיר, ולפיכך, עלינו לשמור על כושר הסתגלות גמיש בכל הנוגע להחלטותינו ולפעולותינו. על מנת לפתור בעיות, יש להסתכל על המציאות העכשווית ולהוציא ממנה את המיטב. אין לבחון אותה מנקודת מבט "צרה" של עקרונות (עולם של שחור ולבן) אלא להביט בה על כל מורכבותה, מבלי שיכבידו עלינו כבלים כלשהם של עקרונות מוצקים. מי ש"מקובע" מדי, לא ישרוד במציאות המשתנה והכאוטית. זו, על קוצו של יוד, הגישה הפרגמטית. שותפים לה מנהיגים ופוליטיקאים מכל קצוות הקשת הפוליטית, כמו גם אזרחים רבים שמאמינים שבפוליטיקה אין מרחב תמרון גדול דיו להתנהלות מוסרית.

ב

אולם, אם ברצוננו לבקר גישה זו, אפשר לעשות זאת באופן הבא. נעלה על דעתנו אדם שעומד קרוב מאוד לתמונה. במקום להביט על התמונה מרחוק, הוא בוחר להביט בה במעין "זום-אין". הוא מתקרב במבטו לחלקים הקטנים ביותר, ומנסה לפרש את שעיניו רואות. ניסיון זה הוא  קשה מנשוא, ודורש מאמץ עילאי מהאדם המביט בתמונה. ככל שהתמונה רחבה יותר, כך הפרטים רבים יותר, וקבלת ההחלטות, ממי שנמנע מלהביט מרחוק, נעשית מורכבת יותר.

ניקח לדוגמה את האופן שבו פרגמטיסט יגבש הסכמי סחר עם מדינות בעולם. הוא לא ייגש לנושא מתוך העיקרון הקפיטליסטי של סחר חופשי. זה, הרי, "פשטני" מדי. ראשית כל, הוא יגבש הסכם ייחודי מול המדינה עמה הוא נושא ונותן; נניח, שוויץ. אחר כך הוא יבחר את התעשייה מולה ירצה לחתום על הסכם. כל תעשייה תקבל יחס שונה, לפי מיפוי הלחצים: בבנקים ופיננסיים, נניח, תוקם וועדה מיוחדת לדיון בנושא; ביחס לשעונים שוויצרים – אין ביקוש גדול בארץ, אז אין בשביל מה להסתבך עכשיו בהסכם חדש ומורכב. אך מה לגבי שוק מוצרי החלב, בו הצרכן הישראלי סובל ממחירים גבוהים? בינגו! בתחום זה הפרגמטיסט יסכים לייבא. אך גם מהלך זה צריך להיעשות בזהירות מירבית כמובן. קבוצות הלחץ של מועצת החלב ואיגוד הרפתנים לא יאהבו שינוי בסטטוס קוו, ועל כל פנים, אי אפשר לפתור את העניין ביבוא חופשי "פרוע". לכן, לא נייבא את כל מוצרי החלב, אלא רק גבינה שוויצרית. האם גם הגבינה תיובא באופן חופשי? כמובן שלא. הפרגמטיסט לא יוותר על מכסי המגן (כדי שהרפתנים לא יפעילו יותר מדי לחץ) וגם לא על מכסי היבוא, כדי שחלילה, השוק לא ייצא משליטה!

כעת, אחרי שהוחלט איזה מוצר לייבא, כיצד מגיעים להחלטה על שיעור המכסים וכמות היבוא הרצויה? בתהליך "פרגמטי", כמובן: מקימים ועדה, עורכים שימועים בכנסת, נותנים לכל קבוצת לחץ להפעיל את שריריה, מתבצעים דיונים קדחתניים בין מומחים ויועצים, ולבסוף מגיעים למספר שרירותי לחלוטין, שייכנס לתוקף מלא רק בעוד חצי שנה ויימשך שנתיים במקרה הטוב. בתום השנתיים, תוקם ועדה נוספת שתבחן את התוצאות, שלאחריהן יתגבש הסכם חדש, בתהליך ארוך ומתמשך של פרגמטיזם "דינמי", "מחושב", "חכם" ו"מורכב".

ג

כפי שאתם מבינים הפרגמטיסט, במקום לראות את היער, מתעקש לראות רבבות של עצים. ברגע שמדברים איתו בשפה של עקרונות, הוא מבטל אותה בבוז ובלעג – זו שפה מופשטת מדי, מקיפה מדי, פשטנית מדי, הוא אומר. הוא לא מסוגל להבין, שבוויתורו על עקרונות, הוא עושה לעצמו חיים קשים. עקרונות, תפקידם לפשט מציאות מורכבת. הם לוקחים את שלל הפרטים הקטנים ודוחסים אותם לידי כלל אחד, פשוט ומהיר לתפיסה – כמו שביב מחשב. ככל שהטכנולוגיה מתקדמת יותר, כך השביבים קטנים, ומסוגלים לאחסן מידע רב יותר. כך גם המוח האנושי. עקרונות, או מושגים, הם פס ייצור מתמיד של שבבי מחשב מהסוג החדש ביותר.

אומנם, נכון הדבר שאדם בעל עקרונות לא נכונים, או אדם שביצע טעות בתהליך גיבוש הכללים שלו, עלול להוליך את עצמו או את צאן מרעיתו לאסון. אם הכלל המוצק לפיו הוא בוחן את המציאות מוטעה מלכתחילה, הרי שיישום שלו יתנפץ על סלעי המציאות. דוגמאות לכך יש למכביר, ומבחינה זו, ניתן בהחלט להבין לליבם החשדני של הפרגמטיסטים, שראו כיצד אידיאולוגיות הבטיחו הרבה, אך מימשו מעט. עם זאת, אין זה אומר שהפתרון הוא ייאוש וספקנות מתמדת. גישה זו מגוחכת בצרותה ואינה מסוגלת לספק פתרונות אמיתיים. במקום זאת, יש להמשיך ולחפש את העקרונות והערכים הנכונים, שידריכו אותנו כיצד לפעול באופן המיטבי בתנאי המציאות.

ד

נחזור כעת לבנימין נתניהו, ולשאלה כיצד קיבל את ההחלטה על הפסקת האש מול חמאס. לאור הניתוח שלעיל, התשובה ברורה: נתניהו פשוט "נכנע" לצד שלחץ עליו יותר מכל. מול הלחץ של תושבי הדרום וציבור גדול שביקש תגובה חריפה נגד חמאס, עמדו ראשי צה"ל האנטי-מלחמתיים, מצרים שפעלה להפסקת אש, דעת הקהל העולמית, מרבית התקשורת הישראלית והשועלים הפוליטיים, שמצפים בכיליון עיניים למעידה של נתניהו. אומנם, לחצים אלה אינם כאלה שניתן להתעלם מהם בקלות. אף על פי כן, ביחס לשאלה המהותית מה צריכה מדינת ישראל לעשות מול חמאס, כמעט שאין בינם ולזה דבר וחצי דבר.

כלומר, החלטתו של נתניהו – וזה לא משנה עד כמה  הוא ישכנע את עצמו או את ציבור בוחריו שקיבל החלטה עצמאית ומנהיגותית – התקבלה באופן שרירותי לחלוטין. המשתנה החשוב היה הלחץ שפעל עליו הכי חזק באותו רגע. גם אם היה מצליח להתעלות מעל כל הלחצים ולשקול בכובד ראש כיצד יפתור את הבעיה העזתית, אין לו שום תשובה או אלטרנטיבה למצב הקיים. אם יכבוש את עזה, מה יעשה ללא שלטון חמאס? יפעל להחזיר לשם את הרשות הפלשתינית ואז ינהל איתה משא ומתן היסטורי? אף אחד לא לוחץ עליו לעשות זאת. כאמור, נתניהו הוא פרגמטיסט, הוא לא צריך לחשוב על רעיונות חדשים ולהתוות דרך מסוימת. המקסימום שהוא עושה זה לנווט בין הרעיונות שאנשים אחרים טוו לפניו.

ה

לסיום, ארצה להדגיש שהגישה העקרונית, אין משמעה התעלמות מוחלטת מלחצים ו"מוקשים" במהלך הדרך. גישה "מתעלמת" שכזו, נוקשה ומנותקת מהמציאות, תוביל בהכרח לאבדון מהיר ולחוסר השגת המטרה לשמה יצאנו לדרך מלכתחילה. האופן שבו ה"עקרוניסט" המחובר לקרקע נבדל מהפרגמטיסט, הוא שלראשון יש מטרה, והלחצים הם רק מהמורות במהלך דרכו. במקום שהלחצים הם אלה שיתוו מדיניות, המנהיג הוא זה שמתווה מדיניות – למרות הלחצים.

באופן אירוני, דווקא נתניהו, במהלך כהונתו כשר אוצר, יכול להמחיש נקודה זו היטב. למרות מגוון הלחצים מולם עמד כשר אוצר, הוא ידע להתוות מדיניות אמיצה של שוק חופשי, ולהוביל את מדינת ישראל לשנים פוריות ומוצלחות מבחינה כלכלית. בתקופה זו, הוא הצליח משום שלא התנהל כפרגמטיסט אלא כאדם בעל תפיסת עולם מגובשת למדי (אם כי לא מספיק רדיקלית לטעמי).

אפשר רק לקוות, שעקרונות כמו ערך ההגנה העצמית, סחר חופשי ושוק חופשי, זכויות אינדיבידואליות וחופש הביטוי יעשו את דרכם לקדמת הבמה הפוליטית הישראלית. אם כך יקרה, נזכה לחוות שיפורים בכל תחומי חיינו, ואולי גם נתקדם באומץ לקראת היום שבו הזכות לחיות בביטחון ובשלווה בנחלתנו שבמזרח התיכון, לא תדמה לחלום כה רחוק.


נתן גלולה

עורך ומוזיקאי במקצועי. בעל תואר ראשון במדעי המדינה ותקשורת מהאוניברסיטה העברית. דוגל בתבונה, חירות, יהדות ורומנטיקה.