בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אין אתוס אלטרנטיבי, יש רק אמת אלטרנטיבית...

אין אתוס אלטרנטיבי, יש רק אמת אלטרנטיבית

,
המושג "טקס אלטרנטיבי" הוא אוקסימורון. המשתתפים התמימים נוצלו מתוך מטרות זדון של אלו שמבינים זאת.

כ-4,000 איש הגיעו לטקס הזיכרון האלטרנטיבי, שמקיימת מעל לעשור תנועת "לוחמים לשלום", יחד עם פורום משפחות שכולות ישראליות ובשיתוף עם משפחות מחבלים ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, היום שבו ישראל מוקירה את חלליה שנפלו על הגנת המולדת.

"טקס": מושג שמשמעותו אמצעי לשימור אתוס. אתוס תפקידו לאחד חברה על ידי סיפור משותף. לטקס אופי פולחני מכוון, שכוחו שאוב מהידיעה שהוא מתקיים כל שנה, באותו מועד, באותה מתכונת – כך הוא מחבר את הסיפור הציוני המשתנה כל יום, על ידי חיבור העם עם מסורת שלעולם לא משתנה. החדש מכונן על ידי הישן, שמעניק נקודת אחיזה קבועה ובלתי משתנה, המגנה מפני שינוי דרסטי ובלתי פוסק של החברה. ללא טקסים, אתוס ופולחנים- חברה נגררת לכאוס.

"אלטרנטיבי": הצעה לפעולה שונה, במוצהר ובמתכוון.

"טקס אלטרנטיבי": למעשה אוקסימורון שמטרתו כאוס.

גם מבלי שאטרח לבדוק מי ומה ארגנו את האלטרנטיבה, טיבה כבר ידוע לי. מבנה מעין זה מוכר וכבר הפך כל כך נדוש ולעוס, כאילו נכתב בספרי ההדרכה עצמם. ג'ורג' "כל משבר חברתי הוא הזדמנות עסקית רצויה" סורוס עצמו כתב איך הוא פועל, לאיזו תכלית ובאיזה שיטות. בגדול זה תמיד כך: בכל חברה יש כל מיני משוגעים-לדבר-אחד שחלקם מאמינים ברעיונות רדיקליים, מסוכנים והזויים (אחת למיליון זהו רעיון טוב שהקדים את זמנו). המשוגע-לדבר-אחד (להלן: מד"א) מקדיש את כל חייו לדבר האחד, לכן הוא נמרץ באופן יוצא דופן ולכן הוא נכס מאד שימושי עבור פוליטיקאי אופורטוניסט. הפוליטיקאי ייצמד למד"א כעלוקה לצורך עליה מהירה בסולם יחסי הציבור, ויתעל את מאמציו לטובת גיוס תומכים לרעיון האחד, להלן: האידיאולוגים. לאידיאולוגים יש תכונה אחת שתסולא בהרבה מאד פז: הם פועלים בחינם. פועלי חינם דוגמת אלה, קוסמים גם למגא-קפיטליסטים, לעניינינו, הסורוס. הסורוס החכים לנצל את התרקמות היחסים בין המד"א הנמרץ לפוליטיקאי היודע לדבר יפה ולמקד את פעילותם לטובת מטרה מקודשת מאין כמוה, המשך צבירת הונו האישי.

ברגע שהסורוסים למיניהם מוצאים את הפוליטיקאי שמצא את המד"א, מתקבלת עמותה. מצדו של הסורוס, זו יכולה להיות עמותה בכל נושא שהוא. מאבק החשופיות למען דיור הוגן, זכויותיו של העטלף שעיר-האוזן או שוויון התוצאה במגרשי הכדורגל (זה עוד יגיע. זה כבר כאן). סורוס שעושה את הונו מההזדמנויות עסקיות הנוצרות בזמן משברים חברתיים וכלכליים גדולים בעולם, ינצל בשמחה כל סוג התארגנות של אנשים הפועלים בחינם ומרצונם, אשר בדיעבד תפורר את המבנים הארגוניים ותאפשר לו לחתור תחתם. לכן, הסורוס יממן את הפוליטיקאי-תאב הפרסום; יזרוק כמה פרוטות לעודד את המד"א ותומכיו ואלה ימשיכו, מעודדים וממומנים, במשורה לגייס עוד ועוד חסידים.

כמובן, ישנן עמותות אשר הן באמת ללא כוונת רווח. אך חלקן, הן עמותות ללא מטרות רווח, רק עבור הפעילים. בניגוד למה שאולי נדמה, לא הנדבן הוא שמממן את הפעילות, אלא הפעילות עצמה מעשירה את הנדבן. כל עמותה היא כוח, כוח שניתן לשנע לטובת מהלכים שרצויים לנדבן, כמו למשל להביא לחיסול עסקת הגז כדי להפוך את הזיכיון לנוח יותר עבור המיליונר. כשיש לך עמותות, לא צריך לשלם לעשרות אלפי אנשים לצאת להפגין, אלא רק למי שמוביל אותם (הוא יכול להיות או מד"א, פוליטיקאי אופורטוניסט או שניהם). כל האלפים יבואו אחריהם ביוזמתם, בחינם ואף יביאו עמם להט אידיאולוגי מבורך ונמרצות של משוגעים. כך, בתקציב מזערי של מיליון דולר ניתן למממן את ההתארגנות, את הפרסום ואת סוכני דעת הקהל.

כך, צומחות ומתרבות עמותות ותוך עשור ניתן באמצעותן למלא אצטדיון מלא באנשים, למשל היכל שלמה, אשר רובם אכן מאמין שהטקס האלטרנטיבי נועד למטרה שאינה שירות אינטרסים פרטיים. הכלים לפירוק החברה לצורך מיצוי שוויה נוסחו ונכתבו גם הם. שום דבר אינו סוד: פרובוקציות, פלגנות, זריעת שטנה בין אחים, עידוד כל סוגי המד"א לשחיטת פרות קדושות (יום הזיכרון) תוך שימוש בתקשורת לשם הבלטה מופרזת של הקולות הקיצוניים ביותר מכל צד. כל זה קרה גם סביב ה"טקס האלטרנטיבי" שהתקיים שבוע שעבר, כפי שאכן היה צפוי שיקרה.

הטקס בשבוע שעבר היה מורכב, אפוא, מהמשוגעים לדבר-אחד שהגו אותו, חדורי אמונה יותר מנזירה קתולית עטורת סטיגמטה, נושאים על גבם פוליטיקאים, ממומנים על ידי תורם שהתעשר במשך כל השנים על חשבונם, בליווי עדר שלם של אידיאולוגים שימושיים. בטקס בו השתתפו 4000 איש, רק עשרה הבינו במה באמת מדובר. כל השאר סוממו לחשוב שפרובוקציה בסדר גודל שאולי מעולם עוד לא היה פה, נועדה לשם פיוס. אבל כל זה לא שווה כלום ללא שיתוף פעולה מלא מצד הציבור הישראלי. רק עבורו נעשה כל המאמץ הזה, כדי לעורר את כעסו וכך לעורר שמונה מיליון ישראלים זועמים, פגועים ומאופקים, ומתוכם את המאות הספורות שיספקו את התמונות לתקשורת.

בחינה של התוצאות תסייע להבין מה הייתה המטרה הבלעדית של ה"טקס האלטרנטיבי". האם זה הניב פיוס עם העם הפלסטיני? הפגנת שלום ביוזמתם טרם התקיימה. אחדות העם? אכן, המארגנים הזמינו מראש גדודי אבטחה ומצלמות טלוויזיה מחוץ לאולם, כדי לשדר את תופעת האחדות המדוברת. את התמונות אפשר למחזר אחר כך לאפיק רחב יותר ולשדר גם לעולם – להוכיח לכל אנטישמי את שהוא חושב על ה"עם הנבחר", לעוות את הנראות שלנו. כאן משתפת פעולה גם התקשורת, משום שעיתונאי נמדד בכמות ה"פולואפ". כלומר, מספר הפעמים שמשדרים בעולם את האייטם שלו. עכשיו, בואו נחשוב בהגיון, לאיזו כתבה יש יותר סיכוי? טקס פיוס ישראלי-פלסטיני, או חבורה של ישראלים בבונים ופאשיסטים שבאים לפוצץ את הטקס? כל זה כמובן מעצים את החשש הכנה לדמוקרטיה הישראלית, בין היתר מצד מדינות נאורות כמו קאטר וסעודיה.

כך נוצר ספין עולמי שהופך בסופו של דבר כל פעולה של התגוננות טבעית מפני אויבים מחוץ ומבית, ללא לגיטימית. הערכים הקיצוניים האלו מופנמים לתוך החברה ומדכאים את החשק להלחם על ההישרדות. כך גם כל קריטריון שיפוט הגיוני אובד בדרך. כשהמדינה מוצאת לנכון להרשיע חייל ברצח מחבל וגם מעמידה טקס זיכרון על מנת לכבד את הוריו השכולים של אותו אחד, כבר לא ברור מה לגיטימי לעשות, לומר או אפילו לחשוב. כל ניסיון התגוננות ביישני נתפס כגזענות או לאומנות. אדם הגון, תרחק נפשו מכך. מי שנותר עדיין סתם פטריוט תמים, הולך ונתפס יותר ויותר כ"סכנה לדמוקרטיה" ואילו "מגני הדמוקרטיה"- אלו שמפרקים את האתוס האחרון שנותר, הם הנחשבים ל"ציונים האמיתיים".

ועכשיו, זוכרים את הפוליטיקאי מהמערכה הראשונה, זה הממומן ע"י הסורוס? הוא כבר ריכז לעצמו כוח של פעילים רבים ונאמנים וכבר הוכתר על ידי הסורוס כמושיע מפני העם והשלטון. הוא יממן את תעמולת הבחירות שלו, ההפגנות שישרתו אותו וההכפשות של יריביו. אם יצליח ויעלה לשלטון, כל משאבי המדינה כולל אזרחיה יועברו לידיו של מי שקנה אותו, הסורוס. מאחר שלרוב יש יותר מכוח אחד שבוחש, והרבה יותר מפוליטיקאי אחד תאב שלטון, כל אחד מהסורוסים בוחר את ההימור הבטוח עבורו ומשליך לזבל את כל האחרים. כך מתנהלות היום "בחירות" בכל המערב. וכולם, אבל כולם – משתפים פעולה במשחק הזה, אחרת הוא לא היה עובד. התפקיד של אלה שנאמנים למורשת המדינה, הוא להתנגד ל"אלטרנטיבות" ולשחק את תפקיד ה"פאשיסטים".

אבל גם אם נבין זאת ונמנע מלשתף פעולה במשחק, בכל זאת תהיה הפללה, כי היחידה שלא משתתפת במשחק הזה, היא האמת. אם לא תתפרעו כשתוחבים לכם אצבע לעין, פשוט ימסגרו תופעה שולית באופן מובהק (כמו אמירה אחת משובשת של ראש ממשלה בזמן בחירות) ואותה יבליטו כאילו הייתה בעלת משמעות "מסוכנת" והיא שתהפוך להוכחה ה"מוחצת" לאיום על הדמוקרטיה.

פעולה אפקטיבית תהיה רק זו אשר בתמיכת הממשלה תגדע את הקשר בין משוגעים לדבר אחד, האופורטוניסטים וקהל האידיאולוגים הנמרצים, לבין הכסף של הסורוסים. כמו כן, השתלטות מחדש על התקשורת אשר מלבה כל חתרנות ומוכרת את כולנו לאותם סורוסים. למרבה הצער, פעולות שכאלו הן אכן בעלות סממנים פאשיסטיים ממשיים וזהו המלכוד: כדי להציל חברות מפני דיקטטורה המגיעות לאחר משבר נוראי, אין ברירה אלא לקדם פאשיזם. זה מה שקורה תמיד, כאשר גורמים רדיקליים מתקיפים חברה, עליה להתגונן באופן קיצוני. זה צריך לצלצל במיוחד לכל אלו שאוהבים להזכיר תקופות אפלות, כמו גרמניה ב1933 שהתגוננה מפני הקומוניזם המוכר על ידי בריחה לנאציזם.

הפתרון השפוי יותר, הוא ההתעשתות. העבירו את המסר הזה לכל אחד מהאידיאולוגים בסביבתכם והראו להם שכל ערך שהם רוצים לקדם בשם האג'נדות של הקרן לישראל החדשה (שכמובן ממומנת ומממנת ביחסי גומלין הרמוניים את עמותות סורוס), מביסה בהכרח את המטרה המקורית. חישבו רק על ההיגיון שבטקס פיוס אשר גורם לקרע ומביא למתקפה רבתית של שנאה מזוקקת וטרייה בתוך החברה, שלטענת מארגני הטקס יועד לעשות בדיוק ההפך. כך, למעשה כל פעולה רדיקלית מבית הקרנות "החברתיות" לא נועדה לקדם את המטרות שעליהן הן מצהירות, אלא את ההפך המוחלט, בשירות דיקטטורה של תאגידי ענק ומיליארדרים שמשחקים אותה אלוהים וזקוקים לכולנו ככלי המשחק שלהם בנו.

ככל הנראה כחברה דמוקרטית ומודרנית, לא נוכל להתחמק מהמשך של קיום טקסים מעין זה. הדרך היחידה להתמודד עם המניפולציות הפוליטיות, היא לא לשתף איתן פעולה. אל תהיו כלי משחק עבורם. אל תממשו את שיעדו עבורכם. אל תאפשרו להם להתסיס אתכם ולהפעיל אתכם לידיהם. אל תתייחסו, תתרגשו, תזעקו, תתנגדו. אל תתנו להם כוח עליכם.


גלי בת-חורין

פרסומאית, עורכת, כותבת, מסטרנטית במכון כהן, מקימת "פורום קפה שפירא".