בחירת העורך

אירוע חב"ד: הקרב על המרחב

,
ההתנגדות החילונית לאירוע "משיח בכיכר" מטעם תנועת חב"ד יכולה לעורר תמיהה או להיתפס כצבועה רק אם מסתכלים עליה במנותק לכל מה שהתרחש במאבק על אופיו של המרחב הציבורי בישראל.

אירוע "משיח בכיכר" של עמותה המזוהה עם תנועת חב"ד אשר התקיים בתל אביב מעלה דיון חשוב על הפרדה מגדרית בשטח ציבורי. חשוב, אך לא מאוד מעניין. בעיניי, הנקודה המעניינת בכל הסיפור הזה היא דווקא העובדה שאירוע שכזה היה יכול בקלות לעבור מתחת לרדאר של כולם, כפי שהיה בשנים עברו. השנה, הוא עורר התנגדות פוליטית עזה עד כדי ניסיון של עיריית תל אביב לבטל אותו.

מה הקפיץ את החילונים?

האירוע הקים את זעקתם של ארגוני חברה אזרחית כגון ישראל חופשית, שדולת הנשים ולבסוף גם את עיריית תל אביב והעומד בראשה. האחרון הצהיר כי מעתה לא יתקיימו יותר אירועים עם הפרדה מגדרית בעיר. תהיה זו טעות לראות בהתנגדות חילונית לקיום האירוע ככזו שהתפרצה כרעם ביום בהיר. היא הופיעה מכיוון שבערים מסוימות בישראל התקיימה הפרדה בין מדרכות של גברים ומדרכות של נשים, מכיוון שקיימים קווי אוטובוסים בהם נשים יושבות מאחור, מכיוון ששלטים המורים לנשים להתלבש בצניעות הם דבר שבשגרה בשכונות מסוימות ומכיוון שבתי עסק הפתוחים בשבת במרכז המסחרי באשדוד החלו לקבל דו"חות על פעילותם.

לכל הדוגמאות שמניתי אין לכאורה קשר לאירוע בתל אביב, אבל הן ממחישות במידה רבה את העובדה שבישראל אין הגנה חוקתית המבטיחה כי המרחב הציבורי יהיה נטול הפרדה מגדרית. כאשר מדובר בהדרת נשים, במקומות מסוימים בעלי צביון חרדי פשוט לא קיימת אכיפה. בכלל, אין הגנה חוקתית המבטיחה חופש מדת. כלומר, ההגנה היחידה של אזרח חילוני מפני כפייה דתית, ובפרט מפני השלטת חוקי צניעות ושמירת שבת על המרחב בו הוא חי, היא התארגנות פוליטית. בהיעדר חוקים המסדירים את המרחב הציבורי, נוצרים קרבות פוליטיים בלתי פוסקים על אופיו. קרבות אלו הפכו לחוד החנית של המאבק הפוליטי הכולל לחופש מדת במדינת ישראל.

פוליטיקה של שרירים

ההנהגה הפוליטית של החרדים מבינה זאת היטב. לכן פעלה רק לאחרונה לתיקון חוק דיני רשויות מקומיות, הנקרא גם "חוק המרכולים". יש להדגיש כי התיקון לחוק איננו אוסר פתיחת מרכולים בשבת, אלא מעניק לשר הפנים את הסמכות לאשר או לפסול חוקי עזר של הרשות המקומית. אין דוגמה טובה מזו לאופן בה מתנהלת הפוליטיקה הישראלית: החזק קובע באופן שרירותי מה מותר ומה אסור, לא המחוקק. יהיה שר פנים חילוני? חוקי עזר עירוניים המאפשרים פתיחת מרכולים בשבת יאושרו. יהיה שר פנים חרדי? הם יבוטלו. מי שעומד מאחורי התיקון הוא שר הפנים אריה דרעי אשר מתכוון לנצל את הסמכות הניתנת לו כדי לבטל חוק עזר המאפשר פתיחת מרכולים בראשון לציון, עיר המתאפיינת בציבור חילוני גדול הנוהג לצרוך מוצרים גם בשבתות.

באופן די דומה, החליט ראש עיריית תל אביב לנסות ולבטל באופן שרירותי את האירוע של עמותת חב"ד אותו אישרה העירייה זה מכבר. השופט המחוזי החליט להגן על העמותה מפני שרירותיות הפוליטיקה ומנע את ביטולו עקב הסתמכות. עם זאת, לא בטוח כי בית המשפט יכול היה להכריח את עיריית תל אביב לאשר אירוע דומה אילו הייתה פועלת כראוי מבחינה מנהלתית-ציבורית ודוחה את קיומו מלכתחילה.

מאבק לטווח ארוך

ארגוני החברה האזרחית וחלקים לא בטלים בציבור החילוני מבינים היטב את חוקיה של הפוליטיקה הישראלית, או יותר נכון את היעדרם. משכך, הם נאבקים בכל כוחם בכל התרחשות אשר עשויה להשריש נורמות פסולות של הדרת נשים וכפייה דתית במרחב הציבורי. גם הפוליטיקאים המייצגים את הציבור החילוני הבינו כי אופיו של המרחב הציבורי הוא זירת מאבק פוליטית שבה המנצחים קובעים נורמות ציבוריות וחוקיות. נורמות אלו קובעות היכן יאכפו חוקי איסור מסחר בשבת וגם היכן הרשויות יעלימו עין בכל הנוגע לאיסורי הפרדה מגדרית. התמקמות האירוע בלב ליבו של מעוז החילניות הישראלית נתפס כבלתי תמים, יותר כמו תקיעת יתד או תקיעת אצבע בעין.

ייתכן כי עדיף היה להבליג ולא לייצר כל כך הרבה תשומת לב לאירוע שאילולא ההתנגדות אליו איש לא היה מבחין בו. ייתכן כי ארגוני החברה האזרחית יכולים לבחור את הקרבות הפוליטיים באופן יותר חכם, זאת יקבעו מי שבידם כלים למעקב אחר דעת הקהל. אולם, לאור המציאות הפוליטית הקיימת אינני מסכים עם המבקרים את המאבק החילוני באמצעות טענה לחוסר סובלנות או לצביעות. אינני סבור שההתנגדות היא באופן עקרוני לקיומו של אירוע חד-פעמי עם הפרדה מגדרית. ההתנגדות נובעת מכך שאי אפשר להסתכל עליו כחד פעמי, אלא כבעל פוטנציאל ליצור נורמה חוקית וציבורית שתתפשט למרחב הציבורי כולו.


אבירם יאור

בוגר תכנית פכ"מ באוניברסיטת תל אביב. עובד בהייטק ומתעניין במדיניות ציבורית.