בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אמריקה: זכאות וקצבאות – הבטחות ללא כיסוי...

אמריקה: זכאות וקצבאות – הבטחות ללא כיסוי

,
דורות של אזרחים באמריקה תכננו את תקופת הפרישה וסומכים על עמידת הממשל בהתחייבויותיו. רב הסיכוי שההתחייבויות לא יקוימו, אורח החיים שקיוו לו עלול להפוך לאירוע המוני רב-נפגעים. מגה פיגוע כלכלי.

מאמר מאת: ג'ון מולדין

תרגום חופשי: מוטי היינריך

רבים מאיתנו מגדירים "חוב" במשמעות צרה מידי. חוב נוצר כאשר אתם מקבלים משהו, בתמורה להבטחה שלכם לתת תמורה במועד מאוחר יותר. אם אתם משאילים מכסחת דשא מהשכן ומבטיחים להחזיר לו ביום שלישי, זה גם סוג של חוב. קיבלתם משהו לשימושכם תמורת התחייבות – ובדוגמה זו, התחייבות להחזיר את המכסחה במועד מוסכם ובמצב תקין.  כדאי לכם לעמוד בתנאי העסקה לפחות מהסיבה שייתכן שתרצו שוב לשאול את המכסחה בעתיד. גם אי עמידה בפירעון הלוואה יקשה עליכם לקבל הלוואה נוספת מהבנק בעתיד. אם לא תשיבו לשכן את המכסחה הוא יהסס להשאיל לכם שוב בעתיד.

ייתכן חוב בעל אופי פחות מדויק. יצאתם לפיקניק משפחתי בחוף ים מקסים. הילדה בת ה-12 מתלהבת מהאווירה הרומנטית. ברגע של אופוריה משפחתית אתם מבטיחים לילדה שביום שבו תינשא לבחיר ליבה היא תקבל מתנת ירח דבש בחוף אי טרופי קסום. ברגע זה נוצר "חוב" של אב אוהב לבתו. "חוב" שנחרט בזיכרונה. עשור לאחר מכן, לאחר שתינשא, הבת תזכיר לאבא את "התחייבותו". האם ה"חוב" ניתן לאכיפה חוקית? קרוב לוודאי שלא, אבל הוא לפחות חוב מוסרי, לא נעים. תעמדו בהתחייבות, תפרעו את "החוב" לבת, או שתתמודדו עם תוצאות לא נעימות. מדובר בחוב לכל דבר.

אלו דוגמאות קטנות להתחייבויות לא-מגובות (unfunded liabilities). התחייבויות לא מפורטות. ייתכן שהצד השני לעולם לא ידרוש את מימושן… אבל ייתכן שכן. אם לא תיערכו לאפשרות הזאת, של דרישה ל"פירעון החוב" – תימצאו באותו מצב שבו תהיה ממשלת ארצות הברית בעוד מספר שנים.

הדוד סם יצר התחייבויות רבות, יותר מידי הבטחות ליותר מידי אנשים – תוך התעלמות מיכולת העמידה בהן בעתיד. אלו הם חובות. גרוע מכך, בחלקם מדובר בחוב נוסף על גבי חובות אחרים קודמים. התחייבויות שכבר ניתן להבחין בהן במאזן הלאומי. אפילו גרוע יותר. דורות של אזרחים תכננו את תקופת הפרישה וסומכים על עמידת הממשל בהתחייבויותיו. אם ההתחייבויות לא יקוימו, אורח החיים שקיוו לו עלול להפוך לתאונת רכבות.

הנחות על גבי הנחות

נתחיל מהידוע. החוב הפדרלי הנוכחי הידוע הוא בערך 21.2 טריליון דולר, לפי "שעון החוב הלאומי". כתבנו "בערך" מתוך זהירות כי הספרות אחרי הנקודה העשרונית חשובות מאוד כאשר מדובר במספרים בסדר גודל כזה. ההפרש בין 21.1 טריליון לבין 21.2 טריליון עומד על 100 מיליארד דולר!. זה נחשב בעבר להרבה מאוד כסף. עכשיו זה סתם סדרי גודל של שגיאת עיגול מספרים…

21.2 טריליון דולר הוא הסכום הנקוב של כל אגרות החוב שהנפיק משרד האוצר הפדרלי, כולל מה שמכונה "חוב פנימי" (לדוגמה: אגרות חוב שהמדינה הנפיקה לביטוח הלאומי כנגד השימוש שעשתה בכסף שהצטבר כתוצאה מהגבייה של הביטוח הלאומי). מדובר בערך ב- 105% של התוצר השנתי של כל הכלכלה האמריקאית (תמ"ג). וזה רק החוב של הממשלה הפדרלית. אם מוסיפים לכך את חובות מדינות הברית (States) ואת חובות הרשויות המקומיות, צריך להוסיף עוד כ-3.1 טריליון דולר. כך מגיע החוב הממשלתי הכולל ל-24.3 טריליון דולר, מעל ל- 120% אחוזי תוצר. אחר כך יש לנו חובות נוספים: חובות תאגידים, משכנתאות, כרטיסי אשראי, הלוואות סטודנטים ועוד. הסיכום מגיע ל-330 אחוזי תוצר שנתי. אנחנו כבר במים עד לאוזניים…

המצב למעשה גרוע יותר, בגלל אופי ההבטחות שהזכרתי. בראשן, התחייבויות הביטוח הלאומי (Social Security) ותוכנית המדיק-קר (ביטוח רפואי ממשלתי לגילאי 65 ומעלה. ממנה נהנים כ-55 מיליון זכאים). תוכניות אלה אינן שייכות לגמרי להגדרה של "הבטחות לא-מגובות", כי המימון מגיע ממיסים שמוטלים על שכר עבודה. רוב המבוטחים גם משתתפים בהוצאות, באופן זה נצבר כסף בקרנות אלה. אבל המצב עומד להשתנות.

נכון לעכשיו, לשתי התוכניות תזרים מזומנים שלילי. כלומר, הקונגרס חייב להשלים מזומנים נוספים מידי שנה כדי לשלם את ההטבות המובטחות. המצב יחמיר. "קרנות נאמנות" אלה של שתי התוכניות הפדרליות הראשיות ימשיכו להתייבש במוקדם או במאוחר, וכנראה מוקדם. דוח "קרן הנאמנות" של הביטוח הלאומי מעריך כי העתודות ייגמרו ב-2034, קרן האשפוז של ה-Medicare תתייבש כבר ב-2026.

חשוב לציין כי "קרנות נאמנות" אלה לא קיימות במציאות אלא רק ברישומים חשבונאיים. זה כמו שתחסכו בתוכנית חיסכון 100,000 דולר עבור חינוך גבוה לילדכם, אבל באחד הימים תמשכו ו"תלוו" לעצמכם את הכסף לשיפוץ הבית או לצרכים אחרים. תוכלו להמשיך להעמיד פנים כי "הפרשתם" כסף למימון חינוך עתידי של הילדים, אבל כאשר בבוא היום תזדקקו לכסף שנחסך כדי לממן את לימודי הילדים תצטרכו למשוך כסף מההכנסה השוטפת שלכם או למכור איזשהו נכס (אם יש לכם).

ממשלת ארה"ב "לוותה" (השתמשה או ניצלה) את כל הכסף באותן "קרנות נאמנות". דיבורים על הכסף האוזל בקרנות הביטוח הלאומי ב-2034 או ב-2026 הם חֲסרי מַשְׁמָעוּת. כבר נגמרו לנו כל העתודות.  ידידי סקוט ברנס אומר: "שיתוף הפעולה האמיתי היחיד בין שתי המפלגות בקונגרס הוא כאשר שני הצדדים משקרים… כל פעם שפוליטיקאי מדבר על "להרכיב מנעול" (lock box) סביב קרנות הביטוח לאומי או המדיק-קר [איסור שימוש בכסף למימון הוצאות ממשלתיות] – אחת מהשתיים או שהוא בור או שהוא משקר".

אבל, אפשר לזרום עם המונחים שלהם. ההערכות מתי ייגמר הכסף ב"קרנות הנאמנות" תלויות בשורה ארוכה של הנחות. כדי להעריך את הכנסות הקרן, הם צריכים לדעת כמה עובדים יהיו בארה"ב, את שכרם, ומה יהיה שיעור המס שבו יחויב שכר העבודה. כדי להעריך את ההוצאות, הם חייבים לדעת כמה גמלאים זכאים יהיו, היקף תשלום הקצבאות ואורך החיים הצפוי. צריך גם להניח את שיעור האינפלציה ואת תיאום הקצבאות לאינפלציה. כל סטייה קטנה באחד מהנתונים תהיה בעלת השלכות עצומות לטווח ארוך. אז עד כמה שוות הערכות אלה? הביטוח לאומי אומר שיש לו התחייבויות מצטברות, שאינן מגובות במימון, של 13.2 טריליון $ ל-75 השנים הבאות. כלומר, זה ההפרש שבין סכום הקצבאות שיצטרכו לשלם לגמלאים לבין ההכנסות הצפויות.

לתחזיות המדיק-קר (Medicare) נדרשות הנחות נוספות: איזה טיפולים רפואיים יהיו בסל הבריאות של התוכנית? היקף מגוון הטיפולים שקשישים יצרכו ומחירם הצפוי. משתנים אלה יכולים לסטות בפראות, אבל ההנחות ה"רשמיות" ל-75 השנים הבאות של המדיק-קר מגיעות לפער של 37 טריליון דולר בהוצאות בלתי מגובות, ללא מימון. זה יכול להיות הרבה יותר או, אם כולנו נהיה בעתיד בריאים יותר, הגירעון הצפוי יקטן.

עד כאן הממשל. אז נניח שהמספרים שלהם הם הטובים ביותר. בכל מקרה, התחזית שלהם תתממש רק אם הכול יפעל כשורה בעתיד. וכמובן, זה לא יקרה. ידידי, פרופ' לארי קוטליקוף, בטור שלו במגזין פורבס מעריך את ההתחייבויות חסרות הגיבוי בערך ב-210 טריליון דולר. גבוה בהרבה מההערכה הרשמית של 50 טריליון דולר. כך או כך, יש לנו לפחות עוד 50 טריליון דולר התחייבויות בלתי מגובות מעבר לחוב הלאומי של 21.2 טריליון (בנוסף לגירעון השוטף הגדול בתקציב הממשל). וכאן מגיעים אל החלק המפחיד. המספרים הגדולים אינם כוללים את ההתחייבויות לפנסיה תקציבית של פורשי כוחות הביטחון והסקטור הציבורי, את הצ'ק הפתוח ל-FDIC – התוכנית הפדרלית לביטוח פיקדונות אזרחים בבנקים, את ערבות המדינה למוסדות המשכנתאות הפדרליים (פאני מאי) ועוד.

תזרים מזומנים שלילי

חישבו שוב על הדוגמה של המתנה שהבטחתם לבתכם ליום נישואיה. זה מה שקורה עם ההבטחות של הביטוח הלאומי. אילו הייתם אומרים לבתכם, או קיי, זו הבטחתי אבל בתנאי שאת תחסכי מטבע של 5 סנט מידי שבוע למשך העשור הבא, החסכונות שלה היו מגיעים בסוף העשור לסכום של בערך 28 $. החיסכון שלה כמובן לא "יגרד" את עלות ההבטחה שלכם, אבל הבת שלכם תטען בצדק שהיא מילאה את חלקה בהסכם. אתם תהיו תלויים על הקרס ותשלמו את יתרת עלות ההבטחה. זה בדיוק יהיה מצבו של הקונגרס מול מיליוני גמלאים זועמים שבטוחים שהם "שילמו" עבור הקצבאות שמגיעות להם.

המשמעות היא שהקצבאות ישולמו גם לאחר שקרנות הנאמנות יתייבשו. אולי יקצצו משהו פה ושם, אבל הבוחרים לא יאפשרו לקצץ הרבה. לפחות עד שדור הבייבי-בום (שפע התינוקות שנולדו לאחר מלחמת העולם השנייה) שפורש עכשיו לגמלאות, יפרוש מהעולם – ודורות צעירים יותר, שמספרם נמוך יותר, יתחילו למשוך קצבאות. אבל טענתי כבר בעבר, דור גמלאי הבייבי-בום מתכוון לחיות הרבה יותר שנים ממה שהצעירים חושבים.

כל דור עושה "עסקה", במסגרת ההנחות של הביטוח הלאומי, עם דורות קודמים לו, לפיה הם ימותו על פי לוח הזמנים של סטטיסטיקת תוחלת החיים. דור הבייבי-בום עומד לשבור את העסקה. לא נלך מרצון וניעלם אל תוך האפלה.  אבל במציאות, הוויכוח האם החוב 50 טריליון דולר או 200 טריליון דולר הוא די חסר טעם. זמן רב לפני שהמציאות תאמת השערה זו, נצטרך לקצץ בהוצאות או להעלות מיסים – או שילוב של שניהם.

החודש פורסם דו"ח מחלקת התקציב בקונגרס על תחזית תקציבית ארוכת טווח. מותר לפקפק בהנחות היסוד של מחלקת התקציב. אבל כדאי לנו להניח שאפילו התחזיות שלהם פסימיות מידי, וָלא אנחנו בצרות גדולות. דוח מחלקת התקציב גורס כי בתוך 30 שנים החוב הפדרלי יגיע ל-200% מהתוצר, אבל אנחנו ניפול לתהום הרבה לפני כן. הדו"ח מציין כי כבר בשנת 2041 – הוצאות הביטוח הלאומי, המדיק-קר, ותשלומי הריבית השנתיים על החוב – רק סעיפים אלה יצרכו את מלוא הכנסות המס של התקציב הפדרלי. הכול. כל ההוצאות האחרות שבתקציב המדינה, כולל ביטחון, ימומנו מחוב נוסף!

הערכות מחלקת התקציב בקונגרס (CBO) מסתמכות על תחזית להכנסות ממיסוי וזו מתבססת על הנחה אחרת של היקף התוצר. אפשר בקלות לטעות, אבל הטעויות הן בדרך כלל לרעה כי התחזיות מתעלמות מתקופות מיתון כלכלי (נראה לכם שאפשר להגיע לשנת 2048 ללא מספר שנים של משברון כלכלי פה ושם עם צמיחה שלילית בתוצר?). שימו לב, הסכומים של ה-CBO שמוקצים לביטוח הלאומי ולהוצאות בריאות עלולים בהחלט להיות נמוכים. לדעתי, הם נמוכים מאוד. הם מניחים קיצוצים בתשלום לרופאים ולבתי חולים – "קיצוצים" שהקונגרס נוהג לדחות מידי שנה. כך גם עם תיאום הוצאות למדד האינפלציה. קשה להאמין שהקונגרס ונשיאים, עכשיו או בעתיד, ישתלטו אי פעם על היקף ההוצאות בתקציב שנתון לשיקולם.

הוצאות הריבית על החוב הלאומי תלויות בהנחות לגבי שיעור הריבית בעתיד. הם מניחים את שיעור הריבית על אג"ח ממשל ל-10 שנים ב- 3.7% בשנת 2028, ותחזית לריבית של 4.8% בשנת 2048. ניחושים שטובים בדיוק כמו ניחוש שלי ושלכם.

ה-CBO גם מניח תמונה תעסוקתית יציבה למדי לאורך אותה תקופה. אבל אנו בפתחה של תקופה שבה האוטומציה תחליף מספר גדול של מקומות עבודה. תעשיות חדשות ומשרות חדשות ייווצרו, אבל ההיסטוריה מראה שיש תקופת מעבר בייצור מקומות עבודה חדשים. ייקח זמן. גופי מחקר רבים מעריכים שהאוטומציה עלולה לחסל כ-40 מיליון מקומות עבודה בארצות הברית עד שנת 2030. ההכנסות ממס על שכר עבודה יקטנו, הוצאות על "רשת הביטחון" החברתית יעלו. לעומת זאת, האוטומציה הגוברת לא תקטין את החוב הלאומי.

המשמעות היא שיותר אנשים לא ישלמו תשלומים שוטפים לביטוח לאומי. אובדן הכנסות יגדיל את הגירעון ויותר מובטלים יהיו זכאים לקצבאות. כל זה לא נלקח בחשבון בדוח הקונגרס. קצב אובדן מקומות העבודה יגדל כבר בשנים הקרובות במקביל להבשלה גוברת של טכנולוגיות חדשות. כמו תמיד, ייווצרו גם מקומות עבודה חדשים, אבל לא בהכרח באזורים שאיבדו מקומות עבודה, ולרוב לא בהתמחויות של העובדים הוותיקים שפוטרו. חייבים להביא בחשבון שכל תחזית לגבי גירעונות עתידיים וחוב עתידי תתנפץ על סלעי המציאות – יהיה גרוע יותר. יהיו פחות אנשים עובדים ומשלמים מיסים ויותר אנשים שחיים שנים ארוכות ומתקיימים מקצבאות.

אלה לא כל האיומים

טוב, אז המספרים בתקציב המדינה איומים ומפחידים, בייחוד אם הם מתווספים להתחייבויות הבלתי מגובות. מה עוד עלול להשתבש? הרבה. אזכיר רק את חלק. ראשית, לפחות חלק מחובות הפנסיה של המדינות והרשויות המקומיות ינחתו בסופו של דבר בצלחת של הממשלה הפדרלית. יש מספיק מדינות שנמצאות בדרך לאיזשהו "חילוץ" באמצעות הקונגרס. אולי לא הקונגרס הנוכחי, אבל אם הקונגרס יהיה של הדמוקרטים? זו תהיה חגיגה שונה לחלוטין – תוספת טריליונים להוצאות הפדרליות.

שנית, ה-CBO ואחרים מניחים שהעולם יימנע ממלחמות גדולות. חוץ מהמוות, ההרס, ובזבוז המשאבים – מלחמות תמיד יקרות. בראייה היסטורית, מלחמות עיראק ואפגניסטן הוסיפו טריליונים לחוב הלאומי. האם נעבור את שני העשורים הבאים ללא "מבצעים" נוספים, גדולים או קטנים? כולנו מקווים, אבל לא הייתי מהמר על כך.

שלישית, טכנולוגיות להארכת החיים, יעלו לדעתי בקרוב את הוצאות הביטוח הלאומי. אנשים יחיו שנים רבות יותר. הם עשויים גם להעלות את ההכנסות ממיסים אם ימשיכו לעבוד, לא ברור איזו מגמה תגבר, אבל כנראה שזה יסתיים בניקוז נטו של כספי התקציב. ייתכן שנצטרך להיפרד לשלום מכל ההערכות האקטואריות של תחשיבי קרנות הפנסיה.

רביעית, כולם מניחים כי בעלי החסכונות ימשיכו להלוות אותם לממשלת ארצות הברית (יקנו אגרות חוב). הם אולי לא – ככל שהמצב הפיננסי של הממשלה הופך ליותר מְסוּכָּן. כן, שמענו חשש זה בעבר וזה התבדה. דברים משתנים. גם אם אנשים צועקים "זאב, זאב" – אין ביטחון שאין זאבים שם בחוץ.

הכלכלן האמריקאי ג'ון מולדין מחבר מידי שבוע דף מידע כלכלי, "מחוץ לקופסא" שמופץ למיליוני מנויים. אתר קו ישר קיבל הרשאה לתרגם ולפרסם מעת לעת כתבות נבחרות. 


קרדיט תצלום:
Olga DeLawrence
שתף:
 
  • קו ישר

    "קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il