בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אקטיביזם משפטי ותפיסת שמאל: ידידות מופלאה...

אקטיביזם משפטי ותפיסת שמאל: ידידות מופלאה

,
מאמר תגובה קצר לגבי אקטיביזם שיפוטי ונטייתם הפוליטית של שופטי העליון

 

לפני מספר ימים פורסם באתר זה מאמר אודות נטייתם הפוליטית של שופטי בית המשפט העליון, שעסק בעיקר בתפיסה הרווחת הקושרת אקטיביזם שיפוטי עם אוריינטציה פוליטית שמאלית (מאמר של שי-רן כהן). מטרת רשומה זו הינה להוות תגובה קצרה לכמה מהנקודות שעלו באותו מאמר, ולהצביע על הכשלים המרכזיים בו. למען הבהירות, יודגש כי אין עניין רשומה זו לנתח באופן מקיף וממצה את סוגיית נטייתו הפוליטית של בית המשפט העליון, אלא להעלות מספר נקודות קריטיות שעולות ממאמרה של כהן.

בתמצית הדברים, במאמר של כהן בולטים שלושה כשלים מהותיים: המאמר אינו טורח לדון כלל בשאלה המתבקשת העיקרית – האם אכן ישנו קשר כללי בין אקטיביזם שיפוטי לבין תפיסה שמאלית?; המאמר מתעלם מיכולת הציבור להסיק את תפיסת עולמם של השופטים ואופיים הפוליטי מתוך כתיבתם המשפטית ופסיקותיהם; והמאמר כלל אינו מזכיר את ההקשר הישראלי המיוחד של נסיבות התגבשות בית המשפט העליון במתכונתו הנוכחית, ואינו מודע לכתיבה הענפה באקדמיה לפיה בית המשפט משויך לצד השמאלי של המפה.

בית המשפט העליון וימנים שטופי-מוח

אפתח בשתי הערות מקדמיות. כהן מציגה מעין מחקר שסוקר עמדות של סטודנטים ומעיד על כך שרבים מהמשתתפים מאמינים כי יש זיקה בין אקטיביזם שיפוטי לבין תפיסת עולם שמאלית (המאמר אינו מגדיר מושגים אלו).במאמרה, כהן משליחה את ממצאיה על כלל האוכלוסייה ובמקום לשאול מדוע אנשים רבים מחזיקים בדעה זו, היא מדלגת ישירות למסקנה מרחיקת-לכת לפיה אותם אנשים עברו "שטיפת מוח" על ידי פוליטיקאים מימין (על אף שכנראה אלה אינם טיפשים ממני, או מכותבת המאמר). ההיגיון והמחקר האמפירי מורים על ההפך – יש לנקוט בזהירות רבה לפני שמבטלים בפזיזות דעות רווחות בקרב הציבור. אנשים ככלל הינם פיכחים, בעלי אינטואיציה בריאה וחושים מחודדים, וכשמסתמנת תחושה עמוקה ומושרשת מצידם, ראוי דווקא להקשיב לה ולהתחקות אחריה, לא לבוז לה. למרבה הצער זוהי טקטיקה נפוצה בקרב אנשי שמאל – היריב האידאולוגי הוא תמיד מבולבל, שבוי ל"תודעה כוזבת", קרבן שטיפת מוח, וכן הלאה. ניתן להמציא כל פסבדו-תיאוריה כדי להתחמק מעימות ישיר עם דעה מנוגדת ומנומקת. חבל.

שנית, המאמר מתייחס רבות ל"בג"ץ", בזמן שנדמה כי הכוונה היא לבית המשפט העליון. כידוע, בג"ץ הינו "כובע", אחד מיני רבים של בית המשפט העליון, הכוללים עניינים אזרחיים (כמו חוזים), פליליים, וכמובן גם מנהליים (ביקורת על התנהלות המדינה – מה שעושה בג"ץ). כך לדוגמא, כהן מתייחסת לפס"ד אפרופים כהחלטת בג"ץ, על אף שמדובר בערעור-אזרחי רגיל בבית המשפט העליון, וכלל לא עסק במישרין בעניינים מנהליים או חוקתיים.

אקטיביזם שיפוטי הינו ותמיד היה נחלת השמאל

השאלה המתבקשת הזועקת מהמאמר הינה כמעט טריוויאלית – האם אמנם ישנו קשר בין אקטיביזם שיפוטי לבין תפיסת עולם שמאלית? הופתעתי לקרוא עד סוף המאמר ולגלות שהשאלה אף לא נשאלה, וודאי שלא נענתה.

אין צורך להתעמק בסוגיה כדי להציג תשובה חד משמעית – כן, ישנו קשר חזק וברור לכל המכירים את הסוגיה. מאז ומתמיד וכך גם בכל העולם, אקטיביזם שיפוטי מזוהה עם תפיסות שמאליות מסיבות טבעיות ומתבקשות, שניתן לפרטם בקצרה. מאז המהפכה הצרפתית נהוג לחלק מחנות פוליטיים לשניים – ימין שמרני, שהינו בעד שינוי הדרגתי ואיטי, שהינו בעד המקומי ולא האוניברסלי, שתומך תחילה בהכרעת הרוב על פני עקרונות מופשטים; ושמאל, שהינו בעד שינויים דרמטיים ומהירים, בעד עקרונות אוניברסאליים חיצוניים על פני המקומיים, ושתומך בעקרונות מופשטים הגוברים על הכרעת הרוב (זוהי ודאי לא הגדרה ממצה, מחילה). הימני בעד הפרדת רשויות נוקשה ואיתנה, ובמיוחד בעד עליונות המחוקק כנציג ישיר של רצון העם; השמאלי בעד מתן סמכויות רבות יותר לפקידים נאורים (לרבות שופטים) המפעילים שיקול דעת לפי כללי מוסר וצדק אשר אינם נובעים בהכרח מרצון העם (ולעיתים אף סותרים אותו במפורש). לכן, אנשי שמאל גם בעד עליונות בית המשפט (או פקידים אחרים) מעל המחוקק והעם. תופעה זו מומחשת היטב בכתביו של ז'אן ז'אק רוסו, אחד מהאבות הרוחניים של המהפכה הצרפתית והשמאל העולמי, התומך ב"כפיית החירות" גם על אילו שלא מעוניינים בכך – כלומר, כפיית מובנים מסוימים של חירות כפי שפקיד מבין אותם, גם על חשבון החירות האישית והאוטונומיה של הפרט.

מטבע הדברים, שופט שמרן/ימני נוטה לקבל את רצון הרוב כפי שמתבטא בחקיקה ראשית באמצעות נבחרי הציבור, ומהסס לפני התערבות ישירה של פקידים בהחלטות הרשויות האחרות. מנגד, שופט מהשמאל ינטה דווקא להכריע לטובת עקרונות מופשטים כלליים (צדק, מוסר, שוויון, "זכויות אדם"), כדי לסתור את הרשות המחוקקת. ככלל, שופט שמרן/ימני תמיד יראה בעיה מסוימת בכך שבידי קומץ פקידים שאינם נבחרים ע"י הציבור רשות ההכרעה בהחלטות מהותיות עבור מיליוני אזרחים, בעוד ששופט מהשמאל יראה בכך הכרח טבעי וחלק מאופי המדינה הדמוקרטית. ניתן להתווכח כמובן לגבי איזו תפיסה ראויה, אך תמוה מאוד להעמיד פנים שאין קשר בין אקטיביזם שיפוטי לבין תפיסת עולם – זהו קשר כל כך מתבקש עד שהינו כמעט מובן מאליו.

בהקשר זה, ניתן להזכיר המצאה שמאלית פופולארית הנקראת "אינטרסקציונאליות" – לפיה כל הרעיונות/דעות קשורות אחת בשנייה: מי שבעד אפליה מתקנת לקהילת הלהט"ב, מוכרח להיות גם נגד פגיעה באיכות הסביבה, וכן הלאה. גם לפי תפיסה זו ניתן לראות את הקשר ההכרחי בין אקטיביזם שיפוטי לבין תפיסת עולם שמאלית.

השופטים חולקים עמנו את דעתם, כל הזמן

כהן טוענת באופן מפתיע ש"אף שופט בבית המשפט העליון מעולם לא חשף את השקפתו הפוליטית הסובייקטיבית באופן גלוי". אכן, ספק אם שופט עליון מכהן יודיע בפומבי באיזו מפלגה הוא תומך, אלא שלמזלנו ניתן ללמוד רבות על השקפת עולמם של שופטים ממקור עשיר שנמצא בשפע – פסקי דין. הרי ישנם הררי פסקי דין שנכתבו על ידי אותם שופטים, בהם השופט מנתח סוגיות, מפרש חוקים, פורש את משנתו, מכריע בסוגיות מהותיות ובעצם חושף שחור-על-גבי-לבן את השקפת עולמו – לעתים על גבי מאות עמודים בפסק דין בודד. על כן נדמה שהשקפת עולמם של שופטים אינה כזו תעלומה נסתרת כפי שמוצג במאמר.

במידה ותטענו ששופטים רק "מחילים את החוק" ולכן אין להסיק מכך אודות עמדותיהם, אין לי אלא לענות – "הלוואי". זאת משום שדווקא השופטים האקטיביסטיים מרבים ליצור חוקים יש-מאין, לקבוע נורמות חדשות שאין להן מקור כלשהוא בחוק (זוהי חלק מהגדרת אקטיביזם שיפוטי). במקרים מעין אלו, דווקא מתאים ואך טבעי להסיק מסקנות אודות תפיסת השופט בהתאם לתוכן הכללים החדשים שנקבעו.

סקירה מקיפה של תוכן הכרעות בית המשפט הינו מעבר להיקף מאמר זה. די לומר שקל להבחין במגמות בבית המשפט העליון, שבעיקר תואמות תפיסת עולם שמאלית במגוון רחב של סוגיות. מכל מקום, ודאי שיש בסיס עובדתי מוצק לאלו הסוברים ששופטי העליון נוטים שמאלה בהשקפתם, כפי שמעיד תוכן פסיקת בית המשפט (אוסיף על כך בקצרה בסוף הרשומה).

בנוסף, דווקא לאחר סיום כהונתם של שופטי בית המשפט העליון, ניתן להבחין בנטייה פוליטית מובהקת בזמן שאלו משמשים כמרצים באקדמיה ובשלל תפקידים ציבוריים כאלו ואחרים. נחשו – לאיזה צד של המפה הפוליטית משתייך אהרן ברק, אבי האקטיביזם המשפטי? בין העונים נכונה תוגרל מהפכה חוקתית.

אפילו באקדמיה זה לא סוד – העליון שייך לשמאל

בית המשפט העליון נחשב כשמאל לא רק בקרב ימנים מצביעי ליכוד-מנשקי קמעות-שטופי-מוח (כמו כותב שורות אלו, רחמנא לצלן). דוגמא בולטת וקלה במיוחד הינה מחקריו של פרופ' מנחם מאוטנר מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, שקשה להאשימו בימניות-יתר. מאוטנר מסביר בהזדמנויות רבות כיצד ערב המהפך ב-1977, השמאל העביר מוקדי כוח רבים למוסדות עצמאיים שונים בכדי למנוע מהממשלה הימנית החדשה את מימוש שלטונה. בין היתר, פרופ' מאוטנר מזכיר את בית המשפט העליון (ובג"ץ) כדוגמא מובהקת ומציג אותו כמוסד פוליטי של מחנה השמאל לכל דבר ועניין (הרצאתו היא צפייה מומלצת). כך גם פרופ' דניאל פרידמן, שר המשפטים לשעבר ואיש שמאל (אמנם מוקע על ידי מחנה השמאל כבוגד בשל התנגדותו לאהרן ברק), מתאר באריכות את נטייתה השמאלית המובהקת של בית המשפט העליון בהזדמנויות רבות (בין היתר, בספרו העכשווי "הארנק והחרב").

סוף דבר – על "המוניטאריות" והשכל הישר

אם הציבור סובר שבית המשפט העליון בצד של מחנה השמאל, כנראה שזה לא בגלל פרופגנדה של מירי רגב או איילת שקד. הטענה במאמרה של כהן לפיה ההסבר ההגיוני היחיד לסברה המופרכת הינו שטיפת מוח של פוליטיקאים, היא תמוהה בלשון המעטה. נותר רק להעיר שתי הערות קצרות.

בסוף המאמר ישנה טענה כי אכן ניתן לזהות אלמנטים "הומניטריים" בפסיקת בית המשפט, אלא ש"הומניטאריות היא לא תכונה בלעדית לשמאל, והיא… איננה יכולה להעיד על השקפתנו הפוליטית." באופן דומה נהוג לתרץ פסקי-דין שמאליים בכך שאינם שמאל, אלא עניינם "זכויות אדם" וכיוצא בהם. זוהי כמובן טקטיקה אהובה של השמאל, כמעט כמו טענת ה"תודעה הכוזבת". תמיד משעשע לשמוע מאיש או אשת שמאל את המילים – "זה לא עניין של ימין או שמאל! זה עניין של צדק/שוויון/חירות/אהבה/הוגנות/הומניטריות/ערך-כללי-מופשט-חיובי-כלשהוא!", זאת תוך שהם מקדמים תפיסת עולם שמאלית מובהקת. ודאי שכל הערכים המנויים לעיל הם ראויים וחשובים, אלא שהמחלוקות בחיים – כמו בין ימין ושמאל – הן לרוב שאלה של מידה, עדיפויות, יישום, פרשנות, וכדומה. ההומניטריות של האחת אינה ההומניטריות של השנייה, ועל אף זאת השמאל אוהב להעמיד פנים כאילו הגרסה שלהם היא תמיד הגרסה ההכרחית והמובנת-מאליה לעקרונות אלו. כמו שכבר כתבתי – חבל.

לסיום הרשומה: שופטים אוהבים להשתמש ב"שכל הישר", מה שלעתים נקרא בלעז "common sense". הבה נאמץ שיטה זו וננסה את ידנו בתרגיל מחשבתי של השכל הישר עבור כותבת המאמר וקוראי רשומה זו: בבית המשפט העליון ישנם 15 שופטים. כעת אנו נדרשים לשער – כמה מבין שופטים אלו, אם בכלל, מצביעים בעד מפלגה ימנית – הליכוד או הבית היהודי? (הבה נזכור שכמעט שליש מכל אזרחי ישראל הצביעו עבור אחת ממפלגות אלו). אין צורך להתאמץ – גם מי שאינו מהנדס טילים יודע שהמספר הוא, לכל היותר, אחד. השכל הישר מעניק תשובה קלילה לגבי הצבעת שאר השופטים, רובם ככולם אקטיביסטים מובהקים.


קרדיט תצלום:
shifra levyathan
שתף:
 
  • ג'וני גרין

    ג'וני גרין הינו מנהל פרויקטים בחברת הייטק ישראלית ובעברו עורך דין מסחרי במשרד עסקי בירושלים. בעל תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית והסמכה כעו"ד בישראל ובמדינת ניו יורק בארה"ב. כותב על כלכלה, פוליטיקה, משפט, תקשורת, דת וארה"ב.