בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אראל מרגלית: המאהבת שתערער את הזוגיות בין הליכוד ל...

אראל מרגלית: המאהבת שתערער את הזוגיות בין הליכוד לשלטון

,
בין שחיקת היחסים בין הליכוד לשלטון ואובדן החזון של מפלגת העבודה, רץ אל ראשות האחרונה דמות רועשת, צעירה וקופצנית, אשר ייתכן ותערער את יחסי הכוחות בפוליטיקה הישראלית.

שני הגושים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית מדממים כבר זמן מה. בצידה הימני של המפה עומד הליכוד, אשר חווה מפלה ערכית עמוקה מאז שהצטרפו לשורותיו מספר קרנפים חסרי כל עניין בערכים הליברליים עליה מושתתת התנועה, ובדרכם אל כותרות העיתונים מחקו מרשימת המפלגה את הניצוצות האחרונים של עברה המפואר. בצידה השמאלי ניצבת מפלגת העבודה, אשר כל אחד מבכיריה מובל בעיוורון מגלומני אחר אותה מטרה: החלפת נתניהו. אין בהם כל חזון למנהיגות, לארץ ולעם, אלא רק חזון למלא את מקום השלטון. הפצעים המדממים הללו בעלי השלכות חברתיות קשות, מכיוון שהם יוצרים דור אבוד של חסרי ישע שאין לו במי להצביע, שאין לו נציגים. בימין נוצר ייצוג כמעט בלעדי לקבוצות קיצוניות אנטי-ליברליות, ובשמאל נוצר ייצוג ריק, שכן אין השאיפות לשלטון של חברי מפלגת העבודה משקפים את רצון המצביעים.

בהתבוננות במפה המחרידה אשר פרסנו כאן לפנינו, נראה כי יש תקווה מכיוון בלתי צפוי: הפריימריז לראשות מפלגת העבודה. כאן שוב אנו רואים ביטוי לרגשות המגלומניים של כל אחד מן המועמדים וליהירותם בכך שאינם מסוגלים להניח לאגו שלהם ולעמוד מאחוריי מנהיג אחד. אף אחד אינו מחדש דבר, ועדיין, כולם אומרים בביטחון "אני זה שיחליף את נתניהו!". על פניו, נראה שאין בשורה אופטימית בפריימריז הללו, אך בין כל אותם המועמדים, אשר לבושים באותו אופן, חוזרים על אותן סיסמאות ואינם מחדשים דבר, יש אחד שבועט, מקלל ועושה המון רעש. עבורי, בתור איש ימין מאוכזב ומתוסכל ממחנהו, ח"כ אראל מרגלית מבשר טובות.

הסיבה לכך היא שהליכוד התרגל לשלוט וכבר מזמן אינו רואה באופוזיציה איום, בדומה לקונפורמיזם של זוג הנשוי עשרים שנה. הליכוד נשוי שנים כה רבות לשלטון, וכאשר השניים מסתובבים יחדיו במסדרונות הכנסת, הליכוד אינו מבחין בשום איום ממשי לנשואיו. זה לא ששום מפלגה לא מחזרת אחרי השלטון, אך אף מפלגה אינה מושכת מספיק או מציעה משהו חדש אשר מסוגל יהיה לערער את הזוגיות האיתנה. אחרי שיטוט כזה בכנסת, הליכוד מלא ביטחון ביחסיו עם השלטון, ולכן הוא מתרשל, מגדל כרס, מפסיק לקרוא ולהשכיל, ולאט לאט נהיה מפלגה אחרת, שונה מזו אשר העם בחר בה פעם, שונה בתכלית מן הליכוד של מנחם בגין. עדיין, השלטון התרגל לליכוד המוזנח והשמן, ולכן הם נשארים יחדיו.

כל הרעש של אראל מרגלית, אותנטי או לאו, מביא טעם חדש למסדרונות הכנסת. במידה ומרגלית יצליח להיבחר לראשות מפלגת העבודה, בצורתו הנוכחית הוא לא יהווה אופוזיציה חזקה מספיק אשר תהיה מסוגלת לכבוש את השלטון, אך הוא בהחלט מסוגל לנער מתרדמה את הזוגיות ארוכת השנים בין הליכוד והשלטון, כפי שמחזרת צעירה וקופצנית מסוגלת לעשות לחיי נישואין. אופוזיציה רועשת תהיי מסוגלת לגרום לעם להתחיל לשאול שאלות סביב הזוגיות, סביב מה שנהיה מהליכוד, והאם מקומה של מפלגה זו היא במפלגת השלטון בכלל. ברגע שתהיה אופוזיציה סקסית שתפנה אליה ראשים, הליכוד יצטרך לבחור להתנקות מהכרס ומבורותו הרשלנית, או לאבד את השלטון למנהיג ממוצע, אך שיודע לצעוק.


אלי בנימין ישראל

ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.