בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ארבעה אתגרים הניצבים בדרכו של עמנואל מקרון...

ארבעה אתגרים הניצבים בדרכו של עמנואל מקרון

,
עמנואל מקרון הימר על כל הקופה – והצליח. אך לאיש שהקים מפלגה חדשה וזכה בנשיאות צרפת בגיל 40, צפויים ארבעה אתגרים משמעותיים שיקשו עליו לקדם את האג'נדה הפוליטית שלו.

במבט ראשון, התמונה מצטיירת כאידיאלית. מועמד חדש וצעיר מקים מפלגה חדשה וזוכה לרוב כמעט חסר תקדים בבחירות לנשיאות המדינה. הוא לא חייב שום דבר לממסדים הפוליטיים הישנים, הוא כריזמטי ופונה לקהלים מגוונים על הספקטרום הפוליטי. אלא שעמנואל מקרון לא יכול להרשות לעצמו להיות שאנן. ההון הפוליטי הרב לכאורה שצבר, יכול להתנדף בהינף יד ולמנוע ממנו לקדם את תכניותיו השונות. במאמר זה אבחן ארבעה אתגרים מרכזיים, איתם יצטרך להתמודד מקרון עם כניסתו לארמון האליזה.

הבחירות לפרלמנט

לצרפת שני בתי מחוקקים; הסנאט והאסיפה הכללית. הבית החשוב יותר הוא האסיפה הכללית, בה ייערכו בחירות בחודש הבא. האסיפה מורכבת מ-577 מושבים, והשיטה היא שיטה אזורית. המפלגות השונות יעמידו מועמדים לבחירה באזורים השונים ב-11 ביוני, כאשר במידה ואף מועמד לא יזכו ליותר מ-50%, יתחרו בסיבוב השני שייערך ב-18 ביוני כל המועמדים שזכו ליותר מ12.5% בסיבוב הראשון. מכיוון שהבחירה היא אזורית-אישית, מקרון יצטרך להעמיד מועמדים כנגד פוליטיקאים מנוסים מהמפלגות המסורתיות, המעורים היטב באזורי הבחירה שלהם. ייתכן וחברי פרלמנט מסוימים יערקו למפלגתו (מקרון הצהיר שהוא פתוח להצטרפויות ממפלגות אחרות), אך למקרון עדיין צפויה עבודה קשה לפניו במערכת הבחירות ביוני. מפלגתו En Marche! (קדימה!) הוקמה לפני קצת יותר משנה, ותתקשה למצוא מועמדים אטרקטיביים לכלל אזורי הבחירה. גורמים נוספים כמו שיעור הצבעה נמוך יותר, פריצה לתיבת המייל של קמפיין מקרון (הקשורה ככל הנראה לרוסיה), וכמובן מתקפת טרור אפשרית, יכולים גם הם לעמוד בדרכו של מקרון. הבחירות לאסיפה הכללית נערכות כחודש לאחר הבחירות לנשיאות משנת 2002, על מנת לאפשר למפלגה שזכתה בנשיאות להשיג רוב פרלמנטארי למשך חמש שנים. הנחת המוצא בקיום הבחירות לאסיפה הכללית לאחר הבחירות לנשיאות היא שהציבור ייבחר לתת את הקרדיט והמשילות לנשיא הנבחר. לפיכך, לא מן הנמנע שמקרון ישיג רוב באסיפה הכללית, על אף הקשיים האובייקטיביים בפניהם הוא ניצב. העובדה שניצח את לה-פן בפער גדול מהסקרים, מכניסה אותו במומנטום חיובי למערכת הבחירות לפרלמנט.

אתגר הטרור האסלאמי

צרפת חוותה את המספר הגדול ביותר של מתקפות טרור אסלאמי קיצוני באירופה בשנים האחרונות. מאז ינואר 2015 נרצחו כ-239 צרפתים במתקפות טרור, כאשר מספר מתקפות נצרבו היטב בתודעה הצרפתית. מקרון אמון מעכשיו והלאה על ביטחונה של צרפת וכל מתקפת טרור שעלולה לקרות תירשם לחובתו. מקרון, שכיהן עד לא מזמן כשר בממשלתו של הנשיא פרנסואה הולנד, וודאי זוכר עד כמה מתקפות אלו ותחושת חוסר הביטחון ערערו את נשיאותו של הנשיא היוצא. המסר הפתוח והפלורליסטי של מקרון כלפי מהגרים, ובכללם מהגרים מוסלמים, ותמיכתו הפומבית בהחלטתה של מרקל לקבל פליטים ממלחמת האזרחים מסוריה, יועמדו למבחן עם כל מתקפת טרור שתתרחש מבית מדרשם של המזדהים עם ארגוני האסלאם הרדיקלי. גורמים לאומניים דוגמת לה-פן ו"החזית הלאומית" ינצלו כל הזדמנות להציג את מקרון כמנהיג חלש, ולמנף את חוסר יכולתו לשמור על ביטחונה של האומה. מקרון, שהודה בעימות עם לה-פן שאתגר הטרור צפוי ללוות את צרפת בעתיד הנראה לעין, דיבר במהלך קמפיין הבחירות שלו על כך שיש לשפר את התיאום עם מדינות אירופיות נוספות בכדי למנוע את הטרור. עם זאת, מעבר לשאלות קידום מדיניות כזו או אחרת, מקרון יהיה חייב למצוא דרך להשרות תחושת ביטחון על הציבור הצרפתי הרחב, כולל תומכיה של לה-פן, מבלי לוותר על רצונו שלא לפגוע במיעוט המוסלמי הגדול בצרפת.

אתגר המשילות מהמרכז

פעמים רבות קל יותר לנצח בחירות מהמרכז הפוליטי, מאשר למשול מהמרכז. מאבקים פוליטיים סביב שאלות מדיניות מלהיבים פחות מקמפיינים של בחירות רוויים בסיסמאות, והתנגדותם של קבוצות לחץ ו/או קבוצות אידיאולוגיות מהשמאל והימין, עשויות להוות משקל משמעותי כשנידונות סוגיות כלכליות-חברתיות מורכבות. העובדה שז'אן לוק מלנשון, מועמד השמאל הקיצוני שזכה לכמעט 20 אחוזים בסיבוב הראשון, מיהר להכריז שמקרון יפתח במלחמה על מערכת הרווחה הצרפתית, היא בגדר סימן לבאות. כאשר מקרון ידחוף את הרפורמות הכלכליות שהוא מתכנן, כגון הקלות על חוקי העבודה בצרפת המתירים העסקת עובדים עד ל-35 שעות בשבוע, הוא ייתקל בהתנגדות רצינית של איגודי העובדים בצרפת, שהצליחו לחסום ו/או לצמצם רפורמות דומות בעבר. מקרון, שהיה יועץ לנשיא הסוציאליסט הולנד ושר בממשלתו, נחשד על ידי רבים בימין כ"סוציאליסט במסווה"; בעוד רבים בשמאל רואים אותו כ"ניאו-ליברל", ודואגים להזכיר לו את עברו כבנקאי השקעות ב"בנק רוטשילד". מקרון יצטרך למצוא בני ברית פוליטיים על מנת לקדם את הרפורמות אותן הוא מציע, ולבנות קייס ציבורי חזק בשביל ליישם אותן הלכה למעשה. גורמים פוליטיים רבים, מימין ומשמאל, יצפו לנפילתו בכדי למנוע ממפלגת המרכז שהקים לתקוע יתד בפוליטיקה הצרפתית לאורך זמן. מקרון, שרץ כמועמד אנטי-ממסדי, הוא עכשיו הממסד ויכולתו למשול באופן אפקטיבי תדרוש ממנו יכולות תמרון פוליטיות לא מבוטלות. שיעורי הצמיחה הנמוכים, ובעיקר שיעור האבטלה הגבוה של 10%, עלולים להיזקף במהרה לחובתו של מקרון אם לא ישכיל לקדם מדיניות כלכלית שתשפיע לטובה על הכלכלה הצרפתית.

האתגר האירופי

מקרון רץ כמועמד פרו-אירופי מובהק במדינה אשר גישתה כלפי האיחוד האירופי אינה חיובית. לה-פן ומלנשון זכו ב-21.3% ו-19.58% בהתאמה, כאשר מיזוג התמיכה בהם עם מועמדים אירו-סקפטיים אחרים מראה שקרוב ל-50% מהצרפתים תמכו במועמדים אירו-סקפטיים בסיבוב הראשון. גם מועמד מפלגת המרכז-ימין המסורתית ה-UMP פרנסואה פיון, שזכה ב-20.01%, היה ביקורתי יותר כלפי האיחוד מאשר מקרון. מקרון בעצמו מתייחס לצורך ברפורמה של האיחוד, וניתן לשמוע אותו מדבר על הנושא באנגלית בכנס בברלין מוקדם יותר השנה. הוא קורא לאיחוד לשפר את שיתוף הפעולה בשלל תחומים, החל ברפורמות כלכליות, וכלה במדיניות הגירה משותפת. מעבר לעמימות המסוימת שקיימת בהצעותיו של מקרון, הבעיה העיקרית שלו בנושא האירופי היא שהרפורמה של האיחוד רחוקה מלהיות תלויה רק בו. ראשית, האיחוד האירופי הוא מעין נושאת מטוסים שקשה מאוד להזיז. החלטות רבות באיחוד תלויות בהסכמתן של כל או רוב המדינות, וצרפת היא אומנם קול חשוב, אך לא בלעדי, בדיונים על עתיד האיחוד. לכך יש להוסיף את הדומיננטיות של גרמניה, הכלכלה הגדולה באיחוד, והדומיננטיות של מנהיגתה אנג'לה מרקל, שצפויה להמשיך לכהן כקנצלרית גם לאחר הבחירות שייערכו בחודש ספטמבר השנה. שר האוצר השמאלן של ממשלת יוון בעבר, יאניס ורופאקיס, סיפר שמקרון, בשבתו כשר כלכלה, ניסה לסייע ליוון במשא ומתן שלה על חבילת הסיוע מול האיחוד בשנת 2015, אך נחסם על-ידי מרקל. אומנם למקרון יהיה כוח רב יותר כנשיא צרפת, אך היכולת שלו לקדם את רעיונותיו יהיו תלויים ביכולת שלו ליצור "שותפות בין שווים" עם אחת הפוליטיקאיות המנוסות והמיומנות ביותר בעולם. חשוב מכל, מקרון יצטרך לשכנע את הצרפתים שקידום תהליך האינטגרציה באיחוד האירופי לא ייפגע בצרפת, בזהות הלאומית הצרפתית וביכולתם של הצרפתים להשמיע את קולם העצמאי במסגרת האיחוד. אם נראה לכם שמדובר במשימה קשה, אתם צודקים. האירו-סקפטיות בצרפת חזקה, ומקרון יידרש למיומנות דיפלומטית ופוליטית-ציבורית כדי לשפר את דעתם של הצרפתים על האיחוד בשנים הקרובות. שלמות האיחוד, כפי שנחזה בתחילת השנה, בטוחה לעת עתה, אך אם תומכי האיחוד ינוחו על זרי הדפנה, הם צפויים לחזות בהתחזקות הקולות הקוראים לביטול האיחוד בשנים הבאות. בשל כך, אתגר האיחוד האירופי הוא אולי האתגר החשוב והקשה ביותר העומד בפני מקרון האירו-פיל, בבואו להנהיג את הכלכלה השנייה בגודלה באירופה.

לסיום, ניצחונו של מקרון הוא הישג פוליטי יוצא דופן, אם כי הפוליטיקאי הצעיר הסתייע בלא מעט מזל (בעיקר הפרשות שהכתימו את מועמדותו של פרנסואה פיון). עם זאת, יכולתו להיהפך לנשיא אפקטיבי באקלים הפוליטי הנוכחי, רחוקה מלהיות מובטחת. מקרון הצעיר, על אף שאינו מחוסר כל ניסיון פוליטי וציבורי כפי שאוהבים להציגו (היה יועץ קרוב להולנד ואחר כך שר הכלכלה בממשלתו), יצטרך להנהיג מערכת פוליטית מורכבת ללא ממסד מפלגתי-פוליטי בעל ניסיון רב לצידו. ניצבים בפניו אתגרים לא פשוטים, והוא יידרש לגלות כישרון פוליטי רב ועקומת למידה גבוהה, אם ברצונו להימנע מגורלם של הנשיאים הקודמים הולנד וסרקוזי, שעזבו אחרי כהונה אחת את ארמון האליזה.

בוידאו למטה: העימות בין לה-פן למקרון בתרגום לאנגלית. הזדמנות למי שרוצה להכיר את קווי המתאר של הפוליטיקה הצרפתית, שילוו את מקרון במהלך כהונתו.

לכתבות קודמות בסדרה "אירופה, אירופה" על מערכות הבחירות באיחוד האירופי  ב-2017:

האם 2017 תהיה השנה שתגרום להפיכה פוליטית ביבשת הישנה? 

האם "טראמפ ההולנדי" בדרך להיות ראש ממשלת הולנד הבא? 

הפסד או ניצחון לוילדרס? סיכום הבחירות בהולנד

כנגד ארבעה מעומדים ונרטיבים דיברה צרפת – על הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות

 

 


יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.