בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

אתר מורשת בסכנה: החלטת אונסק"ו על מערת המכפלה...

אתר מורשת בסכנה: החלטת אונסק"ו על מערת המכפלה

,
החלטתה של אונסק"ו, לכלול את חברון ומערת המכפלה לרשימת אתרי מורשת שנמצאים בסכנה, לא עומדת בקריטריונים שהוגדרו על ידי הארגון.

ההחלטה של אונסק"ו, להכניס את מערת המכפלה לרשימת אתרי מורשת שנמצאים בסכנה, מעלה את השאלה הפשוטה: באיזו סכנה מדובר? לאונסק"ו יש קריטריונים ברורים שמגדירים מתי אתר מורשת נמצא בסכנה, למרות זאת לא נראה שנציגי המדינות שהצביעו בעד ההחלטה היו מודעים לקריטריונים, או שמא הם פשוט בחרו להתעלם מהם.

נוסח ההחלטה בעברית:  

השימוש באבן סיד מקומית עיצב את יסודותיה של העיר העתיקה של חברון / אל-חליל בתקופה הממלוכּית בין 1250 לבין 1517. מרכז העניין בעיר היה אתר מסגד איברהים / קבר האבות. הבניינים שבהם שכנו נמצאים במתחם שנבנה במאה הראשונה לספירה, כדי להגן על קברי האב אברהם / איברהים ומשפחתו. המקום הפך לאתר עלייה לרגל לשלוש הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות ואיסלאם. העיר ניצבה בצומת דרכי מסחר של שיירות שנעו בין דרום פלסטין, סיני, מזרח ירדן וצפון חצי האי ערב. אף שבתקופה העות'מאנית שבאה אחריה (1917-1517) הוכרז על הרחבת העיר לאזורים הסמוכים, ובה נרשמו שורת תוספות ארכיטקטוניות, במיוחד הגבהת הגג בבתים כדי לאפשר עוד קומות עליונות, נראה שהתצורה הממלוכּית הכללית של העיר נמשכה – עם ההיררכיה בין האזורים שאפיינה אותה, רובעים שמבוססים על חלוקה אתנית, דתית או מקצועית, ובתים עם קבוצות חדרים שאורגנו במערכת בצורה דמוית-עץ.

למה מתכוונים באונסק"ו כשנאמר "אתרים אשר נמצאים בסכנה"? סעיף 11 (4) מגדיר שהכוונה היא לאתרים שנתונים לסכנה רצינית וספציפית, אשר תגרום להיעלמותם של אתרי מורשת, לדוגמה: התדרדרות מואצת במצבם הפיזי של המבנים או האתרים הטבעיים, פרויקטים של בנייה שעלולים להשפיע לרעה על אתרי המורשת, הרס שנעשה כתוצאה משינוי בבעלות על האדמה, קונפליקטים צבאיים, אסונות טבע או כל שינוי משמעותי אחר שגורם להרס של האתר.

המוסדות הבינלאומיים מעולם לא הכירו בשטחי יהודה ושומרון כחלק מישראל. על כן, חברון מוגדרת על ידי אונסק"ו כשטח פלסטיני. בשנת 2010 הכריזה מדינת  ישראל על הכנסת מערת המכפלה לרשימת אתרי המורשת הלאומיים של ישראל. החלטה זו הובילה להתנגדות מצד ממשל אובמה, ומצד הרשות הפלסטינית. כבר באותה שנה, הכריז אונסק"ו שמערת המכפלה נמצאת בשטחים הפלסטינים הכבושים, וכי החלטתה החד צדדית של ישראל היא עבירה על החוק הבינלאומי. לאחר שפלסטין הוכרה כחברה רשמית באונסק"ו בשנת 2011, עלתה כמות ההחלטות נגד ישראל. ניתן לראות זאת בארבע החלטות האחרונות שהעביר ארגון אונסק"ו נגד ישראל, ובמיוחד בהחלטה שהתקבלה באוקטובר 2016, השוללת את הקשר היהודי להר הבית.

האביב הערבי (בשנת 2011) והקונפליקטים הצבאיים במזרח התיכון וצפון אפריקה, הובילו את אונסק"ו לכלול 29 אתרים חדשים ברשימת אתרי המורשת שנמצאים בסכנה, מתוכם 22 במזרח התיכון וצפון אפריקה: שני אתרים בתימן, שישה אתרים בסוריה, שלושה אתרים בפלסטין, חמישה אתרים בלוב, שלושה אתרים בעיראק, ושלושה אתרים במאלי. שלושת האתרים הפלסטיניים הכלולים ברשימה הם כנסיית המולד, מערת המכפלה ואל-ח'ליל (חברון),  והאתר השלישי הוא מרחב עצי הזית של דרום ירושלים שנמצא בין שכם לחברון.

יש להדגיש כי ישראל ושטחי הרשות הפלסטינית נבדלים מהמדינות האחרות, מכיוון שהם לא התאפיינו בקונפליקטים צבאיים או מלחמות אזרחים. משנת 2006 קיימת יציבות יחסית באזור יהודה ושומרון, ומאז שנות התשעים של המאה העשרים הסכנה היחידה שנשקפה למערת המכפלה הייתה בשנת 1994 כאשר ביצע ברוך גולדשטיין את הטבח במערת המכפלה, ופעמיים נוספות בשנת 2017 כאשר מחבל ומחבלת פלסטיניים ניסו לבצע פיגועי דקירה בכניסה למתחם.

יתרה מכך, הטענה של השגריר הפלסטיני באונסק"ו, אליאס סנבר, שלדת לא היה משקל בהחלטה של אונסק"ו, סותרת את המסקנות שעולות מההחלטה. אם אכן לא היה משקל דתי בהחלטה, ההתייחסות הייתה צריכה להיות לארכיטקטורה הייחודית של העיר חברון גרידא. מדוע הוזכרה מערת המכפלה, האם ישראל פועלת על מנת לשלול את קדושת המקום למוסלמים? אדרבא, ישראל מבטיחה את חופש הדת באתר ומאפשרת לשני הצדדים לפקוד את המקום ואף מאשרת כניסה בלעדית של מוסלמים במועדים מיוחדים.

לפיכך, לא ברור כיצד מערת המכפלה מוגדרת כ"אתר שנמצא תחת סכנה". מחד גיסא, המקום לא נתון לסכנה של נזק פיזי כתוצאה ממלחמה או חוסר יציבות. מאידך גיסא, אין כל כוונה מהצד הישראלי לשלול את מאפייניו האסלאמיים של המקום ואת קדושתו לכל הדתות המונו-תאיסטיות. אפוא שההחלטה של אונסק"ו לא נועדה להגן על מערת המכפלה מסכנה, אלא מטרתה לשרת את האינטרס הלאומי הפלסטיני. פעולה המרחיקה את אונסק"ו מהתפקיד הייחודי שיועד לו והופך אותו לכלי שרת בידיהם של בעלי אינטרס פלסטיניים. אין זה מתפקידו של הארגון לצודד בשאיפות הלאומיות של אחד משני השחקנים, במיוחד כשלא נשקפת סכנה פיזית או דתית למערת המכפלה.


תומר קרפק

סטודנט לתואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדעי המדינה באוניברסיטת תל-אביב.