בחירת העורך

א.נשים: ברוך שעשני מי שאני

,
גם היא. גם הוא. גם הן. גם ברבים. גם בצבעים. אבל איפה אני?

אני מודה שהתלבטתי הרבה זמן עם עצמי למה הסרטון הזה כל כך מציק לי. למה מפריע לי איך אנשים מגדירים את עצמם, ואיך הם חיים את חייהם? למה זה משנה בכלל? כולנו בני אדם ושכל אחד יעשה מה שטוב לו. בכל זאת, הוא לא הפסיק לטרוד אותי וללוות אותי במחשבותיי. אני מניחה שמה שיושב עלי, זה שהוא נוגע בדיוק בנקודות הרגישות שלי ובמקום הקטן שמגדיר את עצמי. מה מבדיל אותי מהם, במה אני שונה ומה למעשה הופך אותי לאישה?

בסרטון מופיעה בחורה שמגדירה את עצמה כבוצ'. בהתאם לכך, אי אפשר להתעלם מהחיצוניות הגברית שלה שמאופיינת בשיער קצר ובגדים רחבים וכהים. ובכל זאת, זו חיצוניות שעוטפת אדם רגיש ואוהב, בעלת פנים עדינות ונשיות. היא אחרת כי היא לובשת בגדים גבריים? מה זה אומר עלי כשאני לובשת בגדי גברים? האם הבגדים הם שעושים ממני אישה? האם הם אלה שמגדירים? האם הם מסירים ממני את הנשיות שלי? איש.ה נוספ/ת שמגדירה את עצמה כג'נדר פלואיד, מציגה גובה כסממן גברי. ושוב אני תוהה, האם אלה ההגדרות של גברים ונשים? ואיפה זה פוגש את ניצן שהיא מטר ו-82? האם אני צריכה לראות בסממן "הגברי" הזה כמכריע משהו לגבי המגדר שלי?

הסרטון מפריע לי כי בסופו של דבר, האנשים האלה מאפיינים גבר או אישה לפי המראה. לפי הלבוש. לפי החיצוניות. יש שם מישהי שטוענת שהיא מרגישה לא גבר ולא אישה ואני שואלת את עצמי האם אני מרגישה אישה? מה זה בכלל אומר להרגיש אישה? לא, אף פעם לא כפרתי בעובדה שאני כזו. לא התנגדתי לתכתיבים שמורים לי להאריך שיער או ללבוש שמלות, למרות שלקח זמן רב עד שהשלמתי עם זה שאני כבר לא הילדה שמתאמנת עם הבנים ויוצאת מהבית בלי להביט במראה. כשאני כנה עם עצמי ויודעת שרוב הזמן אני מרגישה הכי לא נשית בעולם וכל מה שמתחשק לי זה לצאת מהחזיה ולעבור לטרנינג, האם זה אומר שאני לא נשית? אני יודעת שאני אלבש מחר מכנסי גברים כבדים בעלי כתמי בוץ שלא יורדים אבל לא מונעים ממני ללבוש אותם שוב ושוב, וזה לרגע לא ישנה את מי שאני. אני יכולה ללבוש שמלה, אני יכולה ללבוש טייץ, אני יכולה לא להתאפר לעולם וללבוש בגדים שמסתירים את מבנה הגוף שלי, וזה לרגע לא ישפיע על האופן בו אני מגדירה את עצמי.

כי מי שאני היא לא בהכרח אישה. אני אישה כיוון שככה יצאתי מהרחם של אמא שלי, שגם היא אישה וגם היא "גברית" לפי הגדרות מסוימות של החברה (בהיותה מתכנתת והאדם הכי טכנולוגי שאני מכירה) ובכל זאת היא אמהית ומחבקת ואוהבת כמו שאישה אוהבת, ואולי גם כמו שגבר אוהב. מי שאני היא ניצן שמאופיינת על ידי החלטות אופנתיות ותפיסה אסתטית מסוימת. אולי אני לא רוצה להגדיר את עצמי כאישה אך וודאי לא כג'נדר קוויר ועוד כל מיני מילים שאין להן תרגום לעברית, אני רוצה להגדיר את עצמי כבנאדם, בדיוק כמו האנשים האלה, גם אני פשוט "מה שבא לי". כל השמות וההגדרות וההמצאות החדשות, מנסים להיות תחליף לשם איתו נולדת, לאוסף התכונות שמרכיבות את אישיותך. במקום לקרוא לילד בשם בו הוא נולד, קוראים לו בפלפולים חברתיים, בפירוק הגדרות שמאבדות משמעות עבורי. כשתופסים את העולם כבעל הגדרות מדוייקות וספציפיות לכל אדם על ייחודו, ודאי שאין כזה דבר גבר ואישה, אין אף אחד שהוא לחלוטין בקצוות המגדר. במקום להכיר בכך, ממציאים הגדרות נוספות שגם הן לעולם לא יתאימו חד משמעית. אולי במקום העיסוק המעיק הזה, פשוט נקבל את זה שאף אחד לא דומה למשנהו. האישה שהנני, אינה דומה בשום צורה לאף אישה אחרת ועצם הניסיון להגדיר טיפוסים שונים הוא ששגוי. לכן, גם הניסיון להמציא הגדרות נוספות, מפספס את המטרה.

בעיני, הבעיה של החברה האנושית היא עצם ההגדרות. השפה העברית היא בעייתית במיוחד כיוון ששורש השפה נשען על ההבדל מיני. הא.נשים בסרטון מגיבים לכך על ידי יצירת הגדרות חדשות, כפי שליאור אומרת בסרטון: "להגדיר את עצמך א-ג'נדר זה כן להגדיר את עצמך". שוב, גם היא נשאבת לתוך הצורך לשים דברים בתבניות. ואולי במקום ליצור תבניות חדשות עבור מה שלא קיים, צריך לפרק את התבניות לחלוטין ולאפשר לכל אחד לחיות באופן שמתאים לו, בלי לדרוש דין וחשבון מהחברה או לייחל לקבלה ממנה.

כאן א.נשים

גם היא. גם הוא. גם הן. גם ברבים. גם בצבעים. כאן א.נשים.#כאן_מכירים

Posted by ‎כאן‎ on Thursday, March 9, 2017


ניצן ריבלין

סטודנטית לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. עורכת ספרותית במקצועה. בלוגרית ומתרגמת. מתעסקת בשסעים חברתיים ובמגדר. ליברלית בחשיבתה וציונית בנשמתה. ירושלמית בוגרת יד יצחק בן צבי.