בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

בחירות בבריטניה: האם תרזה מיי עדיין בדרך לניצחון?...

בחירות בבריטניה: האם תרזה מיי עדיין בדרך לניצחון?

,
תרזה מיי צפויה להמשיך לכהן בתפקיד ראשת הממשלה. אלא שטעויות בקמפיין הבחירות מאיימות על סיכוייה להשיג את הניצחון המשמעותי שציפתה לו.

כשתרזה מיי הודיעה ב-18 באפריל על כוונתה להקדים את הבחירות בבריטניה, נראה כי היא בדרכה הבטוחה לניצחון מוחץ (landslide). זאת, בין היתר בשל פנייתה האפקטיבית לקהלים שונים ברחבי הממלכה המאוחדת. מיי זכתה לתמיכתם של רבים ממצביעי הברקזיט, כשהבטיחה בתקיפות לקחת את בריטניה מחוץ לאיחוד האירופי. אלה ראו בה נושאת הדגל הבטוחה ביותר של מימוש תוצאות משאל העם של השנה שעברה (אף כי מיי עצמה, כזכור, דווקא תמכה בהישארות באיחוד האירופי בעת קיום המשאל). מיי ניצלה את חולשתה של מפלגת האופוזיציה העיקרית, הלייבור, אשר עברה שורה של שערוריות וסכסוכים פנימיים (כולל הצבעת אי אמון במנהיג ג'רמי קורבין מצד חברי הפרלמנט של המפלגה). כמו כן, תומכיהם של הליברל-דמוקרטים עדיין לא סלחו למפלגה על הצטרפותה לשמרנים בקואליציה של 2010-2015, ומפלגת ה-UKIP, שהייתה אחד הכוחות החזקים ביותר מאחורי הברקזיט, איבדה תמיכה דווקא בגלל שהייתה במידה רבה "מפלגה של נושא אחד" שהצליחה במטרתה – עזיבת האיחוד האירופי.

אלא שעברו הרבה מים בנהר התמזה מאז הכרזתה של מיי. ראשת הממשלה, שהובילה בתחילת הקמפיין על קורבין והלייבור בפער של יותר מ-20%, ירדה בחלק מהסקרים האחרונים להובלה של 1-4% בלבד, אם כי ישנם גם סקרים אחרים בהם השמרנים מובילים על הלייבור בפער של עד 11%. שיטת הבחירות בבריטניה מחלקת את "בית הנבחרים" ל-650 אזורי בחירה בהם מתנהל מירוץ בין מועמדים שונים שמציבות המפלגות בכל אזור. נציג המפלגה שזוכה במספר הקולות הרב ביותר בכל אזור בחירה, גם אם לא זכה לרוב מוחלט של מעל 50%, מתמנה לנציג האזורי מטעם מפלגתו בפרלמנט (שיטת ה-First past the post). לכן, שאלת פער הניצחון היא בעלת משמעות קריטית עבור מיי והשמרנים. הפער בין המפלגה המנצחת למפלגה השנייה בגודלה מתרגם למושבים נוספים בפרלמנט עבור המפלגה הגדולה ביותר, כאשר הבדל בין ניצחון בפער של 5% או 10% יתורגם להבדל של עשרות מושבים בפרלמנט. פער צמוד בין הלייבור לשמרנים אף יכול להביא למצב שהתקיים בבריטניה בבחירות 2010, בהם לאף מפלגה לא היה רוב מוחלט בפרלמנט – מה שנקרא Hung Parliament, פרלמנט תלוי. הישנות המצב של "פרלמנט תלוי" עשוי להוביל  להקמת ממשלת קואליציה חדשה או להקמתה של ממשלת מיעוט. במצב כזה, קיים סיכוי שמיי לא תהיה ראשת הממשלה הבאה, אם כי כרגע נראה שהיא בעלת הסיכויים הטובים ביותר להישאר ברחוב דאונינג 10 גם בעוד יומיים.

חשיבות הבחירות עבור מיי ועמדתה במו"מ על הברקזיט

תרזה מיי בחרה להקדים את הבחירות משתי סיבות עיקריות השלובות זו בזו. הסיבה הראשונה היא שמיי ביקשה ליצור לעצמה מנדט ציבורי רחב ועצמאי, לאחר שנכנסה לתפקיד בעקבות הברקזיט והתפטרותו של ראש הממשלה הקודם דיוויד קמרון. סיבה שנייה היא שמיי חיפשה לנצל את חולשת יריביה (בעיקר את חולשתם של קורבין והלייבור), על מנת להגדיל את הרוב הפרלמנטרי של השמרנים, שכרגע מחזיקים ב-330 מתוך 650 מושבים בפרלמנט. ניצחון משמעתי יותר, כך חשבה מיי, יאפשר לה מרחב תמרון פוליטי רחב למול האיחוד האירופי ומפלגתה שלה בעת ניהול המו"מ על עזיבת בריטניה את האיחוד. כזכור, המפלגה השמרנית הייתה חלוקה באופן עמוק בנוגע לשאלת הברקזיט, ומיי חיפשה ניצחון פוליטי שיספק לה עמדה פוליטית חזקה מול חברי המפלגה שלה, לא פחות משחיפשה להשיג עמדת מיקוח במו"מ מול מרקל ומקרון. המו"מ על תנאי העזיבה של בריטניה את האיחוד אמור להיערך עד 2019, וללא שום ספק יהיה הנושא החשוב ביותר על שולחנה של הממשלה הבאה.

למה מיי איבדה גובה במהלך הקמפיין?

תרזה מיי ניסתה ליצור כאמור קואליציה רחבה בציבור הבריטי בין סוגי אוכלוסיות שונים. למשל, היא פנתה למעוזי הלייבור המסורתיים בצפון אנגליה עם "האסטרטגיה התעשייתית" של הממשלה לחיזוק התעשיות המקומיות. כמו כן, נראה כי היא מכוונת להגשים את תוצאות משאל העם ע"י בחירה במדיניות של "הארד ברקזיט (Hard Brexit)" – ניתוק מובהק מהאיחוד הכולל מניעת כניסה חופשית של תושבי האיחוד שרוצים לעבוד ולחיות בבריטניה ואיום ביציאה של בריטניה מהשוק האירופי המשותף. בכך, ביקשה מיי לאותת לבריטים רבים שמפלגת השמרנים מתכוונת לנצל את עזיבת האיחוד האירופי על מנת להוריד את היקף ההגירה לבריטניה, כאשר היא נזהרת מפני רטוריקה העלולה להיחשב כגזענית כלפי מהגרים, בכדי לא להידמות למפלגת UKIP. בשביל לרצות את האגף הכלכלי הימני יותר במפלגתה, שלא מתלהב מההשקעות הציבוריות שהבטיחה מיי ו/או מהאיום לעזוב את השוק האירופי המשותף, התחייבה מיי לקצץ בתשלומי רווחה לאוכלוסייה המבוגרת (מה שנקרא ה-dementia tax), כשהיא טוענת שההזדקנות של האוכלוסייה בבריטניה מחייבת קיצוצים על מנת שמערכת הרווחה תוכל להיות ברת-קיימא לאורך זמן. לאחר הביקורת הקשה שהוטחה בה, שינתה מיי כיוון וריככה את ההצעה המקורית. בכך, ביצעה מיי טעות פוליטית כפולה: א. הרצון לקצץ בסיוע לאוכלוסייה המבוגרת שלמעשה מהווה את בסיס התמיכה של המפלגה השמרנית, גרמה למיי נזק פוליטי לא מבוטל. ב. הU-turn  של מיי, והתעקשותה לאחר מכן שלא שינתה את עמדתה המקורית, פגעו בתדמית המנהיגה הקשוחה והאמינה שניסתה לשוות לעצמה, בדומה לאתוס המנהיגותי של מרגרט תאצ'ר.

מצורף (וידאו): מיי וקורבין בראיונות טלוויזיוניים עוקבים מהשבוע האחרון

קורבין, לעומתה של מיי, משדר אמינות כפוליטיקאי בעל עמדות ברורות בנושאי כלכלה במשך מספר עשורים. קורבין עקבי בהצעותיו להעלות מיסוי על חברות ובעלי הכנסה גבוהה עבור הגדלת התקציב של החינוך, הבריאות והרווחה, וכן מבקש להלאים מחדש סקטורים בכלכלה הבריטית שהופרטו. בניגוד למיי, קורבין מבטיח לצעירים, בסיס התמיכה של המפלגה, הצעה קורצת במיוחד: לבטל את שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבוריות בבריטניה, שהועלה לפני מספר שנים ביוזמת ממשלת השמרנים-ליברל דמוקרטים. בכך, פגע קורבין גם בליברל-דמוקרטים, שמרבית האוכלוסייה הצעירה לא שכחה כיצד סייעו להעלות את שכר הלימוד, בניגוד להבטחות הבחירות שלהם ב-2010. הבעיה של קורבין היא שעמדותיו נחשבות קיצוניות מדי עבור מרבית הציבור הבריטי. מיי טוענת שהלייבור בראשותו תוביל את המדינה למיתון כלכלי ולגירעונות ממשלתיים גדולים וקיים סיכוי שלא מספיק בוחרים המשתייכים למעמד הביניים הבריטי יסמכו עליו להנהיג את המדינה. עם זאת, הוא לכל הפחות צפוי לצמצם את פער ההפסד שהיה צפוי לו בתחילת מערכת הבחירות.

האם הפיגועים בחודשים האחרונים ישפיעו על הבחירות?

גם מיי וגם קורבין מנסים, איש איש בדרכו, לנצל את הפיגועים האחרונים במנצ'סטר ובלונדון לטובתם. מיי, שרת הפנים בתפקידה הקודם, מנסה לשוות לעצמה תדמית של מנהיגה לאומית קשוחה ומבטיחה לחוקק חדשים למניעת טרור, בעוד השמרנים מזכירים התבטאויות בעייתיות מעברו של קורבין, שנפגש עם טרוריסטים מהIRA בעת הסכסוך בצפון אירלנד; קרא לנציגי חמאס וחזבאללה "חברים", וטען שהוא מוטרד ממדיניות המשטרה של "ירי על מנת להרוג" בעת אירועי טרור. השמרנים מנסים להציגו כמי שיהיה חלש מול הטרור של זרמי האסלאם הקיצוני, אך קורבין מצדו מנסה להרחיק את עצמו מאמירותיו הקיצוניות מהעבר ומציב את הזרקור הציבורי על הקיצוצים הרבים שעשו השמרנים בתקציבי המשטרה מאז 2010, כאשר השרה המופקדת על ענייני המשטרה וביטחון הפנים הייתה לא אחרת מאשר תרזה מיי.

אז מה צפוי ביום הבחירות?

בגלל השוני הגדול בסקרים, קשה להמר על התוצאה הסופית. ישנם פקטורים רבים שיש לקחת בחשבון במערכת הבריטית הסבוכה: המערכת על מושבי פרלמנט בסקוטלנד (שם השאלה היא עד כמה גדול יהיה הרוב של המפלגה הלאומית הסקוטית, ה-SNP), והתחרות והאסטרטגיות של המפלגות באזורי בחירה צמודים  (Swing Districts) ברחבי הממלכה המאוחדת. הבחירות האלה והאופן שבו הן ישפיעו על עזיבת בריטניה את האיחוד האירופי, צפויות להיות בעלות משקל בסוגיות רבות הקשורות לעתיד הממלכה, החל מההיתכנות של משאל עם נוסף על עצמאות סקוטלנד בשנים הקרובות, ועד לשינוי הסדרי השלום בצפון אירלנד. בשלב זה, ההלימה בין הניצחון האישי של מיי וקורבין עצמם לבין ניצחון/הפסד מפלגתי, אינה ברורה. כל תוצאה שהיא ניצחון מזערי ומטה עבור מיי תיחשב כהפסד אישי עבורה, בתור מי שנכנסה למערכת הבחירות הזאת כראשת ממשלה מכהנת שהייתה אמורה להביס את יריביה הפוליטיים החלשים. אצל קורבין לעומתה, אפילו הפסד בפער קטן יכול להשאיר אותו על כיסא יו"ר הלייבור, למגינת ליבם של רבים במפלגה שרואים בו ובתומכיו נטע זר שמושך את המפלגה למחוזות השמאל הקיצוני.

לכתבות קודמות בסדרה "אירופה, אירופה" על מערכות הבחירות באיחוד האירופי  ב-2017:

האם 2017 תהיה השנה שתגרום להפיכה פוליטית ביבשת הישנה? 

האם "טראמפ ההולנדי" בדרך להיות ראש ממשלת הולנד הבא? 

הפסד או ניצחון לוילדרס? סיכום הבחירות בהולנד

כנגד ארבעה מעומדים ונרטיבים דיברה צרפת – על הסיבוב הראשון בבחירות לנשיאות

ארבעה אתגרים הניצבים בדרכו של עמנואל מקרון

 


קרדיט תצלום:
Philafrenzy
שתף:
 
  • יובל בנשלום

    סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.