בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביולוגיה דכאנית: הסיפור מאחורי הפטריארכיה...

ביולוגיה דכאנית: הסיפור מאחורי הפטריארכיה

,
האם הדת אשמה בנחיתות האישה? חזרה בזמן למקור הפטריארכיה ולתמורות במעמד האישה לאורך ההיסטוריה האנושית.

בדיונים על יום האישה נוטה להעלות השאלה על מקור פטריארכיה והעליונות הגברית. אחד הטיעונים ששמעתי לאחרונה האשים את הדתות כאחראיות למעמדה הנחות של האישה לאורך ההיסטוריה. לפי טיעון זה, אנו יונקים מרגע הלידה את הסיפור על בריאת האדם הראשון בצלם אלוהים, ולמדים על האישה שלו, שנוצרה אחריו ולמענו. לפי הטענה, מבלי לדעת זאת, גדלנו עם האמונה כי מטרת האישה היא לשרת את הגבר, להיות 'עזר כנגדו'. התפקידים המגדריים חולקו לנו מינקות ואנחנו גדלנו לתוך שטיפת המוח שנשים שוות פחות.

הנחת המוצא של הטיעון היא שהדתות קיימות ברוב התרבויות האנושיות ונכתבו על ידי בני אדם. אני מעוניינת לטעון שאם זה אכן כך, אז הסיבתיות בטיעון היא דווקא הפוכה. לא הדת היא שגרמה לבני האדם להאמין שהגבר הוא עליון ובכך עיצבה את אופי האנושות כפי שהוא היום, אלא המציאות זו היא שעיצבה את הדת. אם סיפור הבריאה נכתב בידי בני אדם, אזי הוא נכתב על מנת להסביר את המציאות הקיימת, ולא בכדי לייצר מציאות מסוימת. מאפיין מרכזי של דתות רבות הוא יצירת האל בדמותם, ושימוש בסיפורים ומיתולוגיות כדי לתאר את אופן הבריאה וחוקי האלים, בהתאם למציאות שהם חוו.  כלומר, עוד לפני כתיבת סיפור בריאת העולם, נשים היו בעמדות נחותות מגברים, ובעלות תפקידים מסוימים בחברה. בסקירה הבאה אבקש להראות כיצד הפטריארכיה קדמה לדת, ולהצביע על הגורמים שהובילו לשינויים במעמד האישה עד לתקופה המודרנית. אם כן, הסיפור מתחיל באדם הפרה-היסטורי.

בטרם היות הדת

לפני התרבות האנושית המוכרת לנו, בני האדם היו בסך הכל חיות. וכמו החיות, גם אנחנו התנהלנו על פי האינסטינקטים שלנו ובהתאם לנסיבות המציאות. הנקבות נוצרו חלשות יותר פיזית מהזכרים, על כך אין עוררין. הזריזות, מסת השרירים הגדולה והטסטוסטרון הגבוה היוו יתרונות עבור הגברים שיצאו לכן לצוד, להילחם על טריטוריה ולהגן על משפחותיהם. הנשים לעומת זאת, ניחנו ביכולת המופלאה להביא ילדים לעולם. תקופות ההיריון וגידול הילדים דרשו יכולת טיפולית גבוהה המאופיינת בסבלנות, חמלה ואינטליגנציה רגשית מפותחת.

מאחר שאיננו נולדים מפותחים כמו רוב היונקים, אנחנו יוצאים מהרחם "חצי אפויים". כלומר, תינוקות דורשים טיפול רב מאוד בגילאי ינקות, וגם לאחר מכן דורשים השגחה לא מועטה. בזמן שהגבר יצא לצוד ולהילחם, מישהו היה חייב לטפל בילדים, וזה היה תפקיד הנשים ברובו. כשהחלו הילדים לגדול, היה צורך פרקטי לגדלם באופן שונה. ככל שהגיעו לגיל הבגרות, הוכוונו הילדים והילדות לתפקידיהם השונים מכורח המציאות.

המציאות בתקופות עתיקות שכאלה הייתה מסוכנת לכולם, אך עבור נשים היא הייתה מסוכנת עוד יותר. האגרסיביות של הגברים וחולשתן של הנשים, הכפיפו את התנהגות האנושות לכללי הטבע הללו. נשים נאלצו לקבל על עצמן את הגנתם של הגברים על מנת לשרוד, וכך הן חינכו את ילדותיהן. גם הגברים הוכוונו בתהליך התבגרותם להיות המגנים והמפרנסים, לשמור על היקרים להם ולספק את צרכי משפחותיהם. לצד הסכנות, הלכה והתפתחה גם הציביליזציה האנושית.

המציאות הביולוגית נותרת על כנה

גם לאחר המהפכה החקלאית, אשר התחילה לפני כשניים-עשר אלף שנים, לא חל שינוי רב במצב הנשים. 90 אחוז מאוכלוסיית העולם עסקו בחקלאות, וגברים, נשים וילדים אשר לא זכו להיוולד לאריסטוקרטיה עבדו כולם יחד בשדות. העולם היה עדיין מסוכן מאוד וקשה היה להתנהל בו לבד. נשים וגברים היו זקוקים זה לזה על מנת לשרוד את תנאי המציאות הקשה. הם עבדו בשדות יחד וגידלו משפחות. אך נשים עדיין היו חלשות יותר, ונתונות תחת סכנות רבות יותר. אינני מאמינה שכל הגברים שלטו בנשיהן ביד רמה, אך אלו שכן יכלו לעשות זאת בקלות יחסית. יתרה מכך, בשל אי קיומם של אמצעי מניעה ותמותת תינוקות גבוהה, וכן הצורך הכלכלי במשפחה גדולה, נשים נאלצו להביא ילדים רבים לעולם, מה שהגביל מאוד את אפשרויותיהן. אך הסיבות למגבלות על חיי האישה כבר לא נבעו מגורמים ביולוגים בלבד, אלא השתרשו בהתנהגות האנושית ובאו לידי ביטוי כבר בדתות הראשונות.

מוערך כי בני האדם המודרניים התפתחו לפני כמאתיים אלף שנים, בעוד הדת הקדומה ביותר המתועדת היא המיתולוגיה המצרית שהתפתחה כ-4000 שנה לפני הספירה. כיום מוערך כי קיימות מעל 10,000 דתות, מתוכן הגדולות ביותר הן ההינדואיזם שהתפתח שנים 500-1500 לפני הספירה, האסלאם שהחל להתפתח במאה השביעית לפני הספירה והנצרות אשר התפתחה לפני כאלפיים שנה. גם היהדות, אשר מותקפת רבות על היותה פטריארכלית ומדכאת נשים, התפתחה רק באלף השני לפני הספירה. אם כך, ניתן לראות כי מצבה של האישה לא היה שווה לזה של הגברים גם לפני קיומן של הדתות ולא ניתן להאשים את הדת ביצירת העליונות הגברית. חשוב לציין כי לדתות תפקיד משמעותי בשימור והעצמת הפטריארכיה, אך הן לא יכולות להיות אחראיות ליצירתה, שכן היא הייתה קיימת עוד קודם להן.

גם בתרבויות מאוחרות יותר נשים נותרו בעמדות נחותות בהשוואה לגברים. בתקופת האימפריה הרומית, למשל, נשים היו נתונות תחת חסותו של אב המשפחה (פטרפמיליאס), אביהן בתחילה ולאחר מכן בעלן, אליו הן היו משועבדות. אב המשפחה היה בעל זכות קניין מוחלטת על הנשים והילדים במשפחתו, והוא היה רשאי על פי חוק לעשות ככל העולה על רוחו על מנת לחנך אותן. החוק התיר להרעיב, להכות ואף להרוג נשים שאב המשפחה החליט כי הן סוררות או לא מחונכות דיין. הנשים הרומיות קיבלו חינוך בסיסי בלבד, לא הורשו להופיע בבתי משפט (דבר שהשתנה לקראת המאה ה-5 לפני הספירה), ולא הורשו להצביע או להשתתף בחיים הפוליטיים במדינה. יחד עם זאת, לקראת המאה הראשונה לפני הספירה, שונה מנהג שעבוד האישה לבעלה ועם החתונה החסות הגברית על האישה לא עברה יותר אל בעלה, אלא נותרה אצל אביה לשם הגנה.

עד המאה ה-19 ניתן למצוא הבדלים מהותיים בחינוך וביחס החברתי שקיבלו הנשים לעומת הגברים. שיעורי האוריינות היו שונים משמעותית בין המינים, ובעוד שברוב העולם אחוזי האנאלפביתים בקרב הגברים נעו בין 65% ל95%, אצל נשים שיעורי האנאלפביתיות הגיעו קרוב ל-99%. חוסר האוריינות פגע ביכולת הנשים לפעול בתחומי המסחר, לרכוש השכלה מקצועית ולהתפתח אינטלקטואלית. בעלות על רכוש לא נאסרה על נשים, אך לעתים הוגבלה. במקרים רבים עם הנישואין רכושן של הנשים הפך לרכושו של הגבר, ובחברות מסוימות אף הוגבלה או נאסרה לחלוטין זכותן לבעלות על נדל"ן. ברוב החברות, ובמיוחד במדינות המערב, הירושה עברה דרך שושלות גבריות בלבד. רק בשנת 1849 נחקק בארצות הברית חוק שוויון הזכויות בירושה.

ירידה בשיעור האנלפבתיות בצרפת

היציאה לספירה הציבורית

השינוי המהותי ביותר במצבם של נשים החל עם מהפכה התעשייתית. הטכנולוגיות החדשניות שיפרו את תנאי החיים של כל מי שידו הייתה משגת, אך בעיקר שיפרו את מצבו של המין הנשי. מאמצעי מניעה שאפשרו לנשים שליטה בילודה, עד למכונת הכביסה ומכשירי המטבח שהעניקו זמן פנוי לנשים שניהלו את משק הבית, מצבם של הנשים מעולם לא היה טוב יותר. אך חרף השיפור בתנאי החיים, התפיסה כי לנשים מקום מסוים בחברה נותרה נטועה עמוק מידי בטבע האדם.

לפני מלחמות העולם, הציפייה מהנשים הייתה להישאר בעיקר בספירה הפרטית ולקיים את "חובות הבית" שלהן. עד לפני 1914, מלבד מדינות בודדות כמו ניו-זילנד, אוסטרליה וכמה מדינות סקנדינביות אשר העניקו לנשים זכות בחירה, ביתר המדינות נשים כמעט ולא היו מעורבות בתהליכים והחלטות פוליטיות. יציאתם של מיליוני גברים לקרבות מלחמות העולם תבעה כוח עבודה נוסף שיעזור לקיים את כלכלת המדינה ויתמוך בצבא, והנשים החלו לצאת לעבוד. הנשים סייעו גם בתוך המדינה והיוו כוח עבודה גדול שחיפה על המחסור בגברים, ויחד עם זאת הן תרמו למאמץ המלחמתי בתפקידי סיוע רפואי. לאחר שנסתיימו מלחמות העולם, במדינות רבות ניתנה זכות בחירה לנשים אך עדיין השתתפותן המלאה בחיים הפוליטיים נותרה מוגבלת. שינוי תפיסתי-חברתי הוא קשה ואיטי יותר משינוי בנסיבות המציאות.

נשים בתעשיית המלחמה.

אט אט, בעזרת החדשנות הטכנולוגית והמלחמה העיקשת של נשים וגברים בכל רחבי העולם, נשים הצליחו לשבור בזו אחר זו תקרות זכוכית ללא הרף. בתחומי המדעים ידועות נשים מוצלחות כמו מארי קירי שזכתה בשני פרסי נובל, מארי אנינג אשר גילתה מאובני דינוזאורים ששינו את הבנת האנושות את התקופה הפרה היסטורית, ולנטינה טרשקובה שהייתה האישה הראשונה בחלל, פטרישיה בת' שקידמה את רפואת העיניים ואת הטיפול בקטרקט, ורוזלינד פרנקלין הכימאית האנגלייה. גם בפוליטיקה הנשים לא נשארו מאחור והחלו לעלות לשלטון נשים כמו בנזיר בהוטו שכיהנה פעמיים כראש ממשלת פקיסטן, מרגרט תאצ'ר שנבחרה שלוש פעמים ברציפות לראשות ממשלת בריטניה, וכמובן, גולדה מאיר, אנגלה מרקל הקנצלרית האישה הראשונה בגרמניה המכהנת כבר שלוש קדנציות, וראש ממשלת ישראל לשעבר, שנבחרה לתפקיד עוד לפני שהיו מקומות משוריינים לנשים בכנסת. באומנות פרצו את הדרך נשים כמו זמרת האופרה מריה קאלאס, הצ'לנית האנגליה ז'קלין די פרה, הפסנתרנית והמלחינה קלרה שומאן, זמרת השנסון הצרפתיה אדית פיאף ועוד רבות וטובות. כל אלה היוו הוכחה ניצחת לכך שכאשר הנסיבות לא מצריכות אחרת, נשים מסוגלות לעשות כל מה שיחפצו.

תהליך עיקש, אך עקבי

הציבור כולו, נשים וגברים, הורגלו כדרך הטבע ומכורח הנסיבות לתפקידים מסוימים, וסטטוס קוו תפיסתי לא קל לשנות. אנשים רבים עוד מאמינים שעל האישה להישאר בתפקידה המסורתי, גם הנשים עצמן. נשים עדיין מתקשות להביע את דעתן בשיח שמקורו בדומיננטיות הגברית. ההתמודדות הנשית אל מול הנורמות החברתיות שעדיין לא התאימו עצמן לעולם הטכנולוגי החדש, מקשה עליהן לנהל משא ומתן ולעמוד על שלהן, ואף גורם להן להעריך את עצמן פחות. ניתן לראות זאת בדוגמת הבדלי השכר בין נשים לגברים ובכמות הנשים הנמוכה במקצועות הנחשבים גבריים ובמשרות בכירות.

לסיכום, לא ניתן להאשים את הדת כמקור הדיכוי הנשי, אלא את הביולוגיה האנושית אשר השתלשלה לתוך ההיסטוריה כולה. עם זאת, על אף הקשיים החברתיים והכלכליים הרבים שעדיין עומדים בפני הנשים ומאיימים לחסום את דרכן למימוש מטרותיהן, התרבות האנושית הולכת בדרך הנכונה. אנו חיים בעידן בו אנחנו רגילים שהכול קורה מיד, וההתקדמות האיטית של השינויים בנורמות התפיסתיות לעתים מעוררת תסכול וחוסר סבלנות. היום אנו מציינות את המאמצים הרבים שהשקיעו הנשים והגברים לאורך ההיסטוריה והובילו אותנו עד כאן. אך כעת, תורנו לתפוס את המושכות, לפרוץ תקרות זכוכית נוספות ולהמשיך את התהליך הנפלא הזה שאנו קוראות לו "שחרור האישה". יום האישה שמח.


מעיין סוסן

מנהלת צוות עריכה באתר. סטודנטית לפילוסופיה ותקשורת באוניברסיטת תל אביב. כותבת בנושאי פילוסופיה, פמיניזם והגות פוליטית.