בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביום שיניחו הסוציאליסטים את נשקם: ליברלים וסוציאלי...

ביום שיניחו הסוציאליסטים את נשקם: ליברלים וסוציאליסטים יחיו בשלום

,
כיצד יכולים לחיות סוציאליסטים וליברלים זה צד לזה?

אחת ההנחות הנפוצות ביותר בשיח הכלכלי המודרני היא שיש להציב את הסוציאליזם ואת הליברליזם בשני הקצוות של סקאלה כלכלית חברתית אחת. בצידה האחד, השוק החופשי (קפיטליזם) ובצידה השני, שוק שמנוהל כולו על ידי המדינה או החברה (סוציאליזם). כל החברות בעולם, כך נהוג לחשוב, נמצאות במקום כלשהו על הסקאלה. שתי האידיאולוגיות שבקצוות הסקאלה מושתתות על עקרונות סותרים ולכן לעולם לא תוכלנה לחיות זו לצד זו. הנחה זו שגויה ומקורה בהבנה לא נכונה של המערכת הליברלית והעקרונות שבבסיסה.

ליברליזם כמסגרת על

אנו נוטים לנתק את הליברליזם הכלכלי משורשיו הרעיוניים, שכן כך קל יותר לגנותו, אך אין הוא אלא חלק ממכלול רעיוני רחב יותר. הליברליזם מתנגד כמובן לכפייה כלכלית, אך גם לכפייה דתית, מחשבתית ופיזית.

תחילתו של הליברליזם דווקא במאבק כנגד כפייה דתית: A Letter Concerning Toleration שכתב ג'ון לוק, הינו מסמך מכונן בהגות הליברלית והוא מכיל ביקורת נוקבת על ניסיון הכנסייה לכפות רעיונות דתיים פרטיקולריים על כלל הציבור. עקרונות בסיס נוספים באידיאולוגיה הם הגנה על חופש המחשבה וחופש הביטוי כפי שאלה נוסחו על ידי ג'ון סטיוארט מיל בספרו "על החירות". עמנואל קאנט ניסח עקרון מרכזי נוסף שהוא כללי יותר ונוגע בסוגי כפייה רבים ושונים בצו הקטגורי שלו: "לעולם אין להשתמש באדם כאמצעי בלבד אלא תמיד גם כמטרה". בשלב מאוחר יותר השתלב ברעיון הליברליזם גם הליברליזם הכלכלי, או בשמו המגונה "קפיטליזם". מילטון פרידמן הראה בספריו ומאמריו השונים מדוע ללא חירות כלכלית, לא נוכל לשמר את שאר החירויות.

הליברליזם קשור באופן אינהרנטי לרעיון האינדיבידואליזם – תפיסה הרואה באינדיבידואל את יחידת המידה המרכזית ובעלת המשמעות הרבה ביותר בקיום ובהתארגנות האנושית. בכך שונה הליברליזם מאידאולוגיות קולקטיביסטיות כמו הפאשיזם (עליונות המדינה), הנאציזם (עליונות הגזע) והקומוניזם (עליונות המעמד החברתי). אל מול כל האידאולוגיות הללו ניצב הליברליזם בקריאה ברורה: שום קבוצה איננה עליונה על האדם עצמו ואין להכפיפו אליה או להשתמש בו, ללא הסכמתו, לקידומה.

אם כך, ניתן להגדיר את הרעיון הליברלי בפשטות כך: חיה ותן לחיות. הליברליזם מייצר מסגרת בה יכול כל אדם להחזיק בתפישות עולם ואמונות שונות ולחיות את חייו על פיהן, כל אימת שאינו פוגע או כופה אותן על אדם אחר. כמו כן, יש לו הזכות להיות מוגן מכפייה חיצונית עליו. חשוב להדגיש, הליברליזם לא התפתח בעיקרו בכדי להגן על אדם א' מכפייה דתית, מחשבתית או פיזית, של אדם ב', על אף שלשמחתנו הוא עושה זאת, אלא בעיקר כדי להגן על האוכלוסייה ועל הקבוצות השונות המרכיבות אותה, מפני רודנותה של המדינה, החברה או המוסד הדתי השולט.

למדינה הליברלית, כפי שניסח זאת ג'ון רולס, "אין קונספציה של החיים הטובים". כלומר, המדינה לא מחזיקה בסט של אמונות דתיות, חברתיות, תרבותיות או כלכליות אותן היא שואפת לכפות על אזרחיה. המדינה והחברה מכבדות כל צורת חיים והתארגנות שמכבדת ומאפשרת את צורות החיים וההתארגנויות האחרות.

ליברליזם כלכלי

על אף כל האמור לעיל, יאמרו מתנגדי הקפיטליזם, יש לראות את הדברים באופן שונה במישור הכלכלי. השיטה הקפיטליסטית דורסנית ולא מאפשרת את קיומן של שיטות כלכליות אחרות, ולכן במהותה אינה מתיישבת עם הליברליזם. על כן, יש לתכנן את ההתארגנות הכלכלית באופן שונה, וכמובן, מוסרי וצודק יותר.

גם הנחה זו, מקורה בהבנה לא נכונה של הקפיטליזם. גם את השוק החופשי יש להבין כמסגרת על, מעין חוקה בסיסית, שיוצרת מערכת בה יכולים יחידים וקבוצות להיכנס, או להימנע מכניסה, לאינטראקציות כלכליות וולונטריות. רוצה לקנות? תקנה, רוצה לתרום את רכושך? בבקשה. השיטה הליברלית מבטיחה דבר אחד מרכזי: אף אחד לא יוכל לכפות עליך לבצע פעולה שאינך רוצה בה, בדיוק כשם שהיא מבטיחה שלא תיכפה עליך דת מסוימת, תרבות מסוימת או כפייה פיזית.

שום מנגנון בשוק החופשי לא מונע מאף אדם לחיות על פי אמונותיו הכלכליות והחברתיות שנגזרות מתפיסת הצדק שלו. סוד קיסמו של הליברליזם הוא ביכולתו להכיל דתות שונות, גזעים שונים, פילוסופיות שונות, רמות דתיות שונות וכן קבוצות בעלות תפיסות כלכליות שונות, וביניהן, כאלה הרוצות לחיות על פי ערכים סוציאליסטים. זאת כמובן, כל עוד אף קבוצה לא כופה את אורח חייה על קבוצה אחרת.

סוציאליזם וולונטרי בעולם קפיטליסטי

אחד מקווי ההגנה המרכזיים של חסידי הסוציאליזם להסבר כישלון השיטה הוא שלאורך ההיסטוריה, בכל פעם שנוסתה השיטה הסוציאליסטית היא שולבה במשטר דיקטטורי שכפה את אמונותיו על הציבור בכוח. בעולם אידיאלי, אנשים יבחרו באופן וולונטרי להצטרף לחברה סוציאליסטית שכן היא צודקת וטובה יותר.

בעוד שחברה ליברלית לא תוכל לקבל את הסוציאליזם בתצורתו ההיסטורית שהונחל בכפייה ואלימות, לזה הוולונטרי, לא תהיה לה שום התנגדות. כלומר, דווקא המודל שחסידי הסוציאליזם בני זמננו מייחלים לו יכול להתקיים בקלות במסגרת קפיטליסטית.

במדינה קפיטליסטית יכולה קבוצה של חסידי סוציאליזם להחליט לחיות על פי אמונתם החברתית. הם יכולים להקים לעצמם קהילה בה הם יחלקו את משכורותיהם ואת רכושם; הם יכולים להחליט על בעלות משותפת על אמצעי הייצור, להקים מערכת סעד משלהם, ביטוחים משלהם, מערכת חינוך ובריאות חינמית ובעצם כל הסדר משותף שעולה על רוחם – אפשר אפילו לקרוא לחברה כזו בשם שמעיד על אחדות – "קיבוץ".

יתרה מזאת, אם חברי הקיבוץ הסוציאליסטים חשים איבה לאנשים המחזיקים בתפישות כלכליות ליברליות ואינם רוצים לעודד תפישות אלה, יש בכוחם להחליט שלא לקנות או למכור לאנשים ליברלים. הם יכולים אפילו לקיים משק אוטרקי ולא לסחור עם אף אחד שאינו חבר בקהילתם. זו זכותם המלאה ולאדם הליברל אסור בתכלית האיסור לכפות עליהם לסחור עימו בניגוד לרצונם. אותו רעיון קיבוצי לא צריך להיעצר ביישוב קטן של מאות בודדות של אנשים. אין כל מניעה שכל אזרחי ישראל המאמינים בסוציאליזם יתאגדו ויקימו קהילה קומוניסטית של מיליוני אזרחים שתחיה, על פי אמונותיה, לצד קהילה של מיליוני תומכי השוק החופשי בשלום ובשלווה. יתרה מזאת, לא מן הנמנע שרובו המכריע של הציבור יחליט להצטרף לקהילה הקומוניסטית, אם היא אכן תייצר מערכת טובה יותר, וכך תיווצר באופן טבעי חברה קומוניסטית דה פאקטו ללא כפייה כלל.

מנגד, במדינה סוציאליסטית, אין שום סובלנות לתפיסות עולם כלכליות אחרות ואדם אשר ינסה לחיות על פי אמונתו הליברלית יהיה לעבריין. בעוד הליברליזם הכלכלי מאפשר, מכבד ואף מגן על הפרטים שבוחרים לחיות על פי עקרונות סוציאליסטיים, הסוציאליזם פועל בעקביות לחסל כל התארגנות כלכלית שסותרת את עקרונותיו הנוקשים. לאדם הסוציאליסט לא יספיק לאסוף את מיליוני האנשים שחולקים את תפיסת עולמו ולהקים קהילה בה ישלוט הפרולטריון ולא יהיו בעלי הון, או בעלי רכוש בכלל; הוא לא יהיה מוכן למציאות בה לשכנו שחי לצדו, על פי אמונות ליברליות, יש רכוש או הון. הוא תמיד ילחם בדרך חייו של שכנו הליברל אפילו שהוא איננו מהווה כלפיו שום איום – מלבד האיום שבהצגת אלטרנטיבה שעלולה להביא לדרישה של אנשים לאפשר להם לעבור לצד הליברלי. כיצד ניתן לכפות על אנשים לחיות על פי אמונות בהם אינם מחזיקים? בעזרת נשק, אזיקים וכלא כמובן, או במילים אחרות, אלימות ממוסדת. חומת ברלין והצלפים שהוצבו עליה בכדי למנוע בריחת אזרחים ממזרח ברלין למערבה הינה דוגמה מצוינת לניסיון התמודדות שכזה.

לסיכומו של דבר, השוני בין סוציאליזם וליברליזם כלכלי הינו עמוק ומהותי ומסתכם בכך: הליברל יכול לחיות בשלום לצידו של הסוציאליסט, בעוד הסוציאליסט לעולם לא יהיה מוכן לחיות לצידו של הליברל. זה לא צריך להפתיע את מי שמבין את הכוחות המניעים מאחורי שתי האידאולוגיות. בעוד שהליברליזם, על כל סוגיו, שואף למנוע אלימות וכפייה על בני אדם, הסוציאליזם, בכדי שיוכל לשרוד, מחייב שימוש תמידי בשניהם. סוציאליסטים וליברלים יכולים לחיות בשלום זה לצד זה – ביום שיניחו הסוציאליסטים את נשקם ויוותרו על הניסיון לכפות את אמונתם על כולם.


תום זיו

מנהל תוכן ושיווק באתר. בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה וכל מה שביניהם.