בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת מסעדה: דוק – המסעדה הכי טובה בתל אביב...

ביקורת מסעדה: דוק – המסעדה הכי טובה בתל אביב

,
עומר הוא לקוח שבוי של דוק. לטענתו, מדובר במסעדה הטובה ביותר בתל אביב.

בביקורת הזו לא תמצאו אובייקטיביות רבה. למרות שאמנם יש לי את כל הסיבות בעולם לחשוב שדוק היא המסעדה הכי טובה בתל אביב (וגם אנסה להוכיח זאת בהמשך), אני כבר לקוח שבוי וכותב בתור אחד כזה. גם אם אנסה, לא אצליח לספור את מספר הביקורים שלי בדוק, אבל כולם היו מהנים בצורה לא נורמלית. המסעדה נפתחה לפני שנתיים במקום הקרפצ'יו בר, המסעדה הראשונה של האחים דוקטור שלימים פתחו את האחים והפכו אותה ממסעדת גריל לאחת ממסעדות ה-sharing הכייפיות ביותר באזור.

הרעיון הבסיסי – אך ורק תוצרת ישראלית, מה שמחייב את התפריט להיות מסונכרן עם עונות השנה, למעט מספר ניסויים מעניינים, מכבישה ושימור עד לרטבים מותססים. בהתאם לכך, המסעדה עובדת עם הרבה יצרנים ישראלים קטנים: לחם מחמצת של שרויטמן, גבינות של משק עפאים ואלכוהול ממזקקת יוליוס. מי שיעקוב אחרי עמוד האינסטגרם של השף אסף דוקטור, או אחרי עמוד המסעדה, יוכל גם לראות מסעות של עובדיה לקטיף של שלל התוצרת הישראלית שמגיעה אליה.

החוויה הכי מוצלחת בדוק תהיה ישיבה על הבר-מטבח. כ-10 מקומות ישיבה מסביב למטבח הפתוח, שעליו מורכבות כל המנות. חלק מהמרכיבים מגיעים ממסעדת האחים השכנה, שם הם יושבים כמה שעות בתוך תנור. למשל, שתי מנות שמבחינתי הן מנות דגל במקום – הכרוב והקולורבי. כרוב ערבי שאפוי ביין לבן עד שמשנה לגמרי את מצב הצבירה שלו, ומעליו שכבה יפה של צ'ימיצ'ורי זעתר וחתיכה של גבינת שילה, ואז מגיע המבער והופך את כל הבלאגן הזה למנת חובה. הקולורובי מתרכך כמה שעות טובות בתוך האש, עד שלגמרי לא תזהו אותו כשתראו אותו, ובטח לא כשתתנו בו ביס, יחד עם חתיכות של פלפל חריף ירוק, טימין וגבינת המאירי.

כרוב ערבי, מנת חובה (קרדיט: עומר ברגר)

תפריט המסעדה מכיל מנות מצוינות שכמעט ולא משתנות במהלך השנה, כמו שתי המנות האמורות, ומנות כמו פרוסת חלה של ויזניץ' עם ריבת עגבניות שרי או עם פרוסות דקות של אונטריב שגם אותו דואגים לחרוך במבער ממש מול ברי המזל שיושבים על הבר, או מנת מטפונה טלה שמגיע עם ממרח של סחוג וחציל שהייתי מוכן לשחות בו. אך יש גם שלל מנות שמשתנות על בסיס כמעט שבועי, לכן תמיד מעניין לחזור ולגלות מה העונה הנוכחית (ולפעמים אפילו השבוע הנוכחי), הביאה איתה הפעם. חוץ מהאוכל הטוב, יש למסעדה גם צוות מעולה. הטבחים שמחים לענות על שאלות עד כדי כך שבאחד הביקורים קיבלנו שיעור חשוב על כבישת דגים בעקבות מנה נהדרת של אנשובי כבוש שהוגשה לנו באותו הערב.

סביצה פלמידה עם במיה טרייה (קרדיט: עומר ברגר)

כפי שתוכלו להתרשם, באמת שלא צריך להסביר הרבה כדי להבין עד כמה המסעדה מיוחדת. חוץ מהתרומה הברורה (עד כמה שקטנה) של דוק למשקים ישראלים, לדעתי יש לה גם תרומה חשובה לעיצוב "מטבח ישראלי" שעד היום נשען ברובו על תפיסה של יותר מדיי אנשים, כפלאפל וחומוס. שלא תחשבו חס וחלילה שאני מזלזל בפלאפל וחומוס, בלי שני אלה יחסרו לי כמה ארוחות בשבוע. עם זאת, מטבח ישראלי כדוגמת זה של האחים דוקטור, מטבח מורכב ומעניין שמשתמש בתוצרת מקומית, חשוב מאוד לנוף הקולינרי המתפתח שלנו.

ולסיום, מתוק, אבל באמת מתוק. אני לא חובב של קינוחים, מעדיף לטעום עוד מנה או שתיים של אוכל "אמיתי" מאשר לסתום את עצמי עם עוגה או מוס בסוף הארוחה. רק אחרי ארבעה או חמישה ביקורים בדוק, יצא לי סוף סוף לטעום את הקינוחים שלהם, מאז אני מסיים כל ארוחה שם בקינוח. שני קינוחים חשובים שיש לציין: טארט ליים/לימון – בניגוד לרוב הקינוחים עם לימון שפשוט יש להם טעם חמוץ אם לא שמו יותר מדיי סוכר, או רק טעם מתוק אם שמו יותר מדיי סוכר, הטארט הזה מושלם. טעמים מדוייקים של ליים עם גבעה יפה של קצפת לידה. בקיצור – טארט ליים פסיכי. אבל זה עוד כלום יחסית לקינוח הישראלי הכי טוב שהמציאו – פאי תמרים ולצידו גלידת שומשום ומתחתיה המון שומשום קלוי. כן, השומשום ישראלי, כמובן שגם התמרים. טעמים מדוייקים של הקלייה של השומשום והמתיקות של התמר, אי אפשר לבקש משהו יותר טוב מזה בסוף ארוחה בדוק. רוב הסיכויים שלצד הקינוח אתם עלולים לקבל צ'ייסר של הגראפה הנפלאה של יוליוס על מנת להוריד את כל האוכל.

טארט ליים (קרדיט: עומר ברגר)

גבינה ודבש מכוורות על גגות תל אביב (קרדיט: עומר ברגר)

משהו קטן שקרה ממש לאחרונה, כתבו על דוק בניו יורק טיימס. אז אם לא קראתם מספיק ולא השתכנעתם שקורה פה משהו טוב – לכו קראו מה הרעבים האמריקאים חושבים.

כתובת: אבן גבירול 8; שעות פתיחה: 19:00-24:00 בכל יום מלבד שישי.


קרדיט תצלום:
עומר ברגר
שתף:
 
  • עומר ברגר

    כימאי ביום, גרגרן בלילה