בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת מסעדה: צ'יקיטי

ביקורת מסעדה: צ'יקיטי

,
צלחות קטנות. לא סתם מונח כללי, אלא כמעט תרגום מדוייק. צ'יקיטי, ככה קוראים למסעדה האיטלקית בפינה של יהודה הלוי ומאז"ה.

סגנון האוכל המדובר מקובל בונציה ומיועד לארוחת ערב שאחרי העבודה, בדרך כלל עם כוס יין שנקראת אומברה שמסביבה מנות קטנות לחלוקה. טפאס איטלקי? תקראו לזה איך שתרצו אבל הרעיון פשוט, אלכוהול והרבה טעימות שרצוי לחלוק, לפחות עם שלושה או ארבעה חברים.

הגענו למסעדה, בתכנון ארבעה אנשים, בעקבות הברזה נשארנו רק שלושה והושיבו אותנו בחוץ (איזור מקורה בחורף), לכן החלטנו על צעד טקטי – לעבור פנימה לפינה של הבר. לקח לנו בערך 10 דקות לתפוס את המלצרית (פרק זמן דיי ארוך בהתחשב שהרגע הגענו ואנחנו סתם ממתינים) כדי לנסות לבצע את המהלך, אחריו מייד הושיבו אותנו בפינה המיוחלת ומאותו הרגע השירות היה מהיר, אדיב ומאוד מקצועי.

התפריט די פשוט ומחולק היטב למנות עיקריות, מנות לחם, מנות פסטה, מנות "אוכל רחוב" וכו', כאשר בכל חלק ארבע או חמש מנות. בחרנו להתחיל עם מנת לחם, קרצ'ופי – סלט עם ארטישוקים, גבינת כבשים ועלים ירוקים שיושבת על סלסת עגבניות, ארנצ'יני – כדורי ריזוטו מטוגנים שבמרכז גבינת מוצרלה, ומנה של קרפצ'יו דג ים.

קרפצ'יו דג ים. (מקור: עומר ברגר)

תפריט האלכוהול פשוט גם הוא, תפריט שלם ליין, ותפריט נפרד לקוקטיילים ומה שאחרי או לפני הארוחה. בקוקטיילים התפריט מחולק לשניים – קוקטיילים יותר קלאסיים, וארבעה סוגי נגרוני בסגנון קצת שונה. אחרי התייעצות קלה עם המלצר החלטנו שחייבים לנסות כמה שיותר אז בחרנו שלושה נגרוני שונים. הקוקטיילים הגיעו אחרי כמה דקות, ומיד אחריהם הגיעו המנות הראשונות. שלושת הקוקטיילים היו מעולים והלכו מצויין עם האוכל.

הלחם היה מעולה, והגיע עם מטבל של סלסת עגבניות ושמן זית, אבל באותו הזמן הגיע גם הקרפצ'יו, שלצידו לא הגיע לחם (למה להגיש מנה כזאת בלי לחם, למה?!) אז הלחם נטרף מהר מדיי והיינו חייבים להזמין עוד. הקרפצ'יו היה חריף וחמצמץ והצנוברים מעל הוסיפו קראנץ' שהיה מאוד במקום, מנה מעולה. הארנצ'יני היו אמורים להגיע רק שניים, אך בגלל שהיינו שלושה הוסיפו לנו כדור (גמישות בתפריט חלוקה – כל הכבוד). הכדורים היו פריכים מבחוץ , הגבינה מבפנים נמסה והרוטב שעליו הונחו היה נהדר. הריזוטו עצמו היה ריזוטו פטריות – לא הבחירה העדיפה לדעתי לארנצ'יני, בו עדיף לשמור על פשטות וללכת על ריזוטו "משעמם", שהרי בכל זאת נזרק לתוך שמן עמוק.

אחרי פתיחה מוצלחת הגיעה מנת הקרצ'ופי. למרות שכל המרכיבים בה היו טעימים, וגם הכמות שהגיעה היתה יפה, הגבינה לא הצליחה להפוך את המנה למשהו מאוד מיוחד ובעיקר הרגשנו שאנחנו אוכלים סלט ארטישוקים עם קצת עלים ירוקים. בנקודה הזו החלטנו להזמין עוד שתי מנות, מנת מולים שהיתה ספיישל של היום, וברזאולה, נתח אחורי (החלק העליון של הרגל), שלרוב עובר כבישה עם תבלינים ולאחר מכן מיובש. לפי התפריט, נטען שהמנה מיוצרת במקום.

מנת המולים הגיעה עם שתי חתיכות לחם (תודה רבה!) ושחתה ברוטב רב. המולים היו טעימים ומבושלים במידה הנכונה, אבל הרוטב הוא שגנב את ההצגה. בנקודה הזאת היינו חייבים להזמין עוד לחם כדי לנצל את הרוטב כולו, ובאמת לאפשר למנה הזאת לממש את כל הפוטנציאל שלה. הלחם גם עזר עם מנת הברזאולה שהגיעה מייד אחרי והיתה מאוד טעימה ובעיקר פשוטה, כמו שהיא צריכה להיות. לא היתה יבשה מדיי, פרוסה דק וגדושה בטעמים.

ספיישלים היום – מנת המולים. (מקור: עומר ברגר)

לסיכום העניין, הארוחה עלתה 83 ש"ח לאדם, ולכך יש להוסיף קוקטייל שעלותו 45 ש"ח לאדם. במחיר הקוקטיילים כנראה היה עדיף  כבר להזמין בקבוק יין, שהיה הולם את כל הטעמים של הארוחה. כמויות האוכל היו יפות ורוב המנות מאוד מוקפדות. השמועה אומרת שבימים א'-ה' יש במקום 'Happy Hour' בשעות 17:30-19:30, עם 30% הנחה על כל התפריט. אחלה שעה שמחה, ודאי אם מגיעים בליווי מספיק חברים כדי לטעום ממגוון המנות השונות.


קרדיט תצלום:
עומר ברגר
שתף:
 
  • עומר ברגר

    כימאי ביום, גרגרן בלילה