בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת ספר: מהתחלה / צילה חיון...

ביקורת ספר: מהתחלה / צילה חיון

,
הוצאת 'אפיק'; שנת 2016; 43 שקלים; 233 עמודים

כאשר הגיע הספר "מההתחלה" מאת צילה חיון, הייתה בתקופה מורכבת וחסרת מנוח בחיי אשר בה הייתה נעדרת כל נקודת אור שתניח אותי בפרופורציה לחיים. למזלי, היה זה הזמן הנכון ביותר לקרוא את הספר המכונן הזה אשר הצליח באופן המפתיע ביותר להפוך את קרביי ולספק לי מעין נחמה.

צילה חיון, אישה חזקה מאין כמותה, מגוללת בפנינו את סיפור פריחתה מחדש. מהיותה ניצן ניזוק במדבר יבש משווע למים וחיים, היא מעלה את עצמה, קורעת את קליפתה ומוציאה את הפרח היפה והמקסים ביותר שהיא יכולה לתת לנו- את סיפור תחייתה.

צילה ומשפחתה נפגעו בפיגוע ירי מחריד בדרכם חזרה מחופשה בסיני. צילה, הנפגעת החמורה ביותר מהאירוע, נותרה כאשר בטנה שסועה מחור ירייה גדול, רגלה פגועה קשה וכך גם עצביה. ומעבר לכך היא מורדמת במשך זמן מה וישנו חשש ממשי לחייה. תושיית הרופאים אמנם מביאה להתעוררותה בחזרה לעולם, ולהתחלת תהליך שיקום ארוך ומורכב המתחיל בבית החולים וממשיך בביתה הפרטי. לאט לאט מצליחה צילה למצות מעצמה את המיטב ובקשיים אדירים, היא מחזירה לעצמה את היכולת ללכת, לבצע פעולות בסיסיות ולנסות לשוב להיות אותה צילה שהייתה לפני הפיגוע.

רחל לימדה אותי את העיקרון הטיפולי החשוב ביותר שלה. כל מה שיאמרו לך הרופאים שתוכלי לעשות – תאמיני להם. הם יודעים, הם בקיאים באיברי הגוף. כל מה שיגידו שלא תוכלי לעשות – אל תאמיני להם. הם לא מכירים אותך. הם מעולם לא ריפאו אותך קודם. (עמוד 116)

הסיפור כאמור טלטל אותי ועורר בי מחשבות רבות. תהיתי מה מיוחד דווקא בו. מדינת ישראל "זכתה" בתואר אלופת העולם בסיפורים על פיגועים ומשוקמים, נפגעי פוסט-טראומה ממלחמות ומבצעים. צילה אינה השורדת היחידה וסיפורה אינו יוצא דופן ונדיר. מדוע דווקא הוא משך את תשומת ליבי בצורה כה חזקה?

אני מתוודה שלמרות שמעטות הפעמים שדם וזוועות פיזיות מפריעות לי, בהיותי סטודנטית לביולוגיה ומתנדבת במדא, ובכל זאת הספר הזה היה לי קשה לעיכול. התיאורים אמנם אינם ריאליסטיים באופן שיגרום לקורא לרוץ להקיא את ארוחת הצהריים שלו לאסלה הקרובה, אבל הם כל כך חזקים וכל כך נוגעים עד שיכולתי ממש להרגיש חור נפער בבטני, בדיוק כמו הפציעה של צילה. אין לי באמת דרך מספקת להסביר את התחושה שעברה בי בכל פעם שתיארה צילה את הכאב שהיא חשה, את אופן החלפת התחבושות או אפילו הזכירה במשפט את הפציעה. הבטן שלי התכווצה, הקרביים שלי התהפכו בתוכה ולרגעים אפילו לא הצלחתי ולא רציתי, להמשיך לקרוא. הספר עורר בי דחייה עמוקה ויחד עם זאת, לא יכולתי להניח אותו מידיי. עד כדי כך המילים שלה חזקות.

מחובתי לציין שלא כל הספר הוא תיאור אחד גדול של הפציעה, הוא עמוק הרבה יותר. צילה משלבת בסיפורה גם את העבר; את מה שקדם לפיגוע; את החברות המיוחדת שהייתה לה עם מי שנתפסת כשונה ממנה; את חייה הפרטיים עם ילדיה ובעלה ועוד ועוד. תוך כדי כך, היא מתאמת להוכיח לעצמה אך גם לקוראים כי היא  לא רק "צילה חיון, אחת הנפגעות בפיגוע הירי". היא צילה חיון: אישה, אמא, אדם. על בסיס זה היא בונה את העבר וההווה ואולי גם קצת את העתיד, ומסייעת לקוראים להתחבר יותר לחייה ולאדם שהיא.

אני ממליצה בחום על הספר ומפצירה בכם לקרוא בו על מנת שתכירו באופן קצת יותר אינטימי מזה שמספקת מהדורת החדשות, סיפור של נפגעת פעולות האיבה וכיצד נחלצה מהמשבר בחייה; סיפור כואב ואמיתי על מאבק עיקש שאולי לא צלח במאת האחוזים, אבל נתן תקווה והשראה לכל המכיר אותו.


קרדיט תצלום:
הוצאת אפיק
שתף:
 
  • ראיה פרינוב

    סטודנטית לביולוגיה, חובבת טבע, קריאה וצילום. מבלה את חייה בכביש דימונה-תל אביב ונהנת מכל העולמות. סוקרת ספרים מזה שלוש שנים.