בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת ספר: "נסיכה" – כתב האשמה כל...

ביקורת ספר: "נסיכה" – כתב האשמה כלפי החברה הסעודית

,
נסיכה | מאת ג'ין ששון | הוצאת סלע מאיר

אם נרצה לתאר את הספר "נסיכה" במשפט אחד, נוכל להמשיל אותו ליין טוב, וזאת מסיבה אחת פשוטה: כל אחד יכול ליהנות ממנו (במספר הסתייגויות שיצוינו להלן), אך ככל שבקיאותו של הקורא בדקויות הרלוונטיות גדולה יותר, כך גם גדלה הנאתו מהספר. זהו סיפור חיים אמיתי, של נסיכה סעודית בשם סולטנה (שם בדוי), העוסק בילדותה ובגרותה כבת למשפחת המלוכה הסעודית. בכך, ניצבת סולטנה במרכזה של אנומליה משונה לכאורה: מצד אחד, כבת למשפחת המלוכה, היא נהנית מפריווילגיות רבות ועושר מסנוור עיניים אשר מקנה המעמד השליט בממלכה. מצד שני, כאישה החיה בחברה בעלת מאפיינים פטריארכליים קיצוניים, היא סובלת ממגבלות רבות על חירותה, מגבלות אשר לא כובלות אפילו משרתים זכרים.

יש לציין כי מבחינת העלילה, "נסיכה" אינו מצטיין במיוחד. הוא אינו בנוי מקוויים עלילתיים עקביים הנשזרים זה בזה, אלא יותר כאוסף אנקדוטות אשר בחלקן מתקשרות אחת לשנייה ובחלקן לא. כמו כן, קשה להימנע מהתחושה כי בשלב מסוים, קשות ככל שיהיו החוויות המתוארות, הספר מעט חוזר על עצמו. יחד עם זאת, יש לציין בהגינות שהספר לא בהכרח מתיימר להציג עלילה מסודרת ומרתקת, אלא במידה רבה יותר כתב האשמה כלפי החברה הסעודית. כוחו של הספר הוא בהיותו חלון אנתרופולוגי וסוציולוגי לחברה אשר מבוקרת רבות מפיהם של צופים מבחוץ, אך כמעט שאף פעם לא מצד בעלות הניסיון מבפנים. לכן, לעלילה המעט רופפת, חשיבות מועטה יחסית.

בנקודה זאת, באה מקומה של ההערה אשר ציינתי בפתח דבריי. כחלון לחברה הסעודית ולסוגיה הכאובה של מעמד הנשים בה, הספר עשוי לספק הנאה (גם אם כאובה, ועל כך בהמשך) לכל מי שמתעניין בנושא, בין אם כתוצאה מחשיפה בחדשות, ובין אם מסקרנות אינטלקטואלית פשוטה. הנאה גדולה יותר, עשויה להיות למי שברשותו רקע רחב יותר על החברה הסעודית (מלימודים אקדמיים, או מכל מקור אחר). כמי שיוצא לו לעסוק בסעודיה לא מעט במסגרות שונות, אני יכול להעיד כי יש משהו מרתק בהיחשפות לעדות מכלי ראשון, של מישהי אשר חייה את החברה הסעודית מבפנים, ומפיחה ממשות כואבת בניתוחים הקרים והמבט המעט מנותק (אם כי ההכרחי) של העולם האקדמי העוסק בנושא. מבחינה זו, הספר בהחלט מעניק הזדמנות נדירה להוספת נדבך נוסף לידע האקדמי (למי שאכן ברשותו ידע מקדים) או לפתיחת אופקים חדשים, לאלו אשר טרם נחשפו לממלכה הסעודית.

לצד נקודות אלו, יש צורך לציין מספר הסתייגויות. ראשית, על אף סגנון הכתיבה הקל והקולח, הספר אינו קל לקריאה לגמרי, כפי שרמזתי קודם, וכפי שמתארת סולטנה בהרחבה, מצבן של הנשים הסעודיות, אפילו אלו אשר משתייכות לבית המלוכה, כלל אינו פשוט. נשים אשר נחשדות במעשים – אשר בכל מקום אחר כלל אינם מתקרבים לעבירה פלילית – עלולות בסעודיה לספוג עונשי מאסר כבדים ואף גרוע מכך. כמו כן, נשים אלו חשופות להתעללויות חוזרות ונשנות מצד הגברים השולטים בביתם, ואחת אם מדובר באב או בעל. "נסיכה" כולל בתוכו תיאורים לא פשוטים אשר רוב האנשים יזדעזעו מהם, וחלק אף יתקשו לקרוא. כמו כן, הספר מציג פעמים רבות תיאורים מפורטים יתר על המידה, עליהם לטעמי היה ניתן לוותר (אני באופן אישי בחרתי לדלג).

כמו כן, הערה נוספת לקראת סיום: באופן לא מפתיע, הספר עוסק בצורה כמעט בלעדית, במעמד הנשים בסעודיה, ורק בו. אירועים היסטוריים ואבני דרך משמעותיות בדרכה של הממלכה אומנם מוזכרים לעיתים אך בעיקר בדרך אגב. כך למשל, מלחמת המפרץ הראשונה מוזכרת על ידי סולטנה, אך נראה שמה שתופס את תשומת ליבה הן בעיקר ההזדמנויות אשר נקרו בדרכן של הנשים הסעודיות, ופחות הסכנה המוחשית שמולה ניצבה הממלכה (אם כי גם היבט זה מוזכר). התמקדות זו כמובן ברורה ולגיטימית בהתחשב במטרתו של הספר, אך אלו שמתעניינים גם ברבדים נוספים של החברה והמדינה הסעודית, עשויים למצוא זאת מעט מאכזב.

לסיום, אי אפשר שלא להתייחס לספר על רקע הרפורמות הנוכחיות בסעודיה, שאותן מנהיג יורש העצר מוחמד בן סלמן. מי שעוקב מעט אחר הנעשה בממלכה בימים אלו, מן הסתם שמע על מספר חידושים מהותיים בתחום השוויון המגדרי, ובראשם מתן היתר נהיגה לנשים. עם זאת, על אף היותה חידוש מרענן, מגמה זו עודנה בחיתוליה, וקשה להעריך עד כמה תוסיף להתרחב, אם בכלל, ומהי יכולתה לשרוד לטווח ארוך. מכל מקום, אין ספק כי הספר "נסיכה" משבץ את ההתפתחויות הללו בתוך קונטקסט עמוק ורחב יותר, מה שעשוי להעשיר הן את הידע האקטואלי של הקורא, כמו גם את חווית הקריאה עצמה.


רון דויטש

בוגר ישיבת ההסדר בחולון. סטודנט ליחסים בין-לאומיים וללימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. מתמחה במכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) בתחום זירת המפרץ הפרסי.