בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת ספר: עונת החתונות / ליסה קלייפס...

ביקורת ספר: עונת החתונות / ליסה קלייפס

,
Lisa Kleypas / Brown-Eyed Girl ; הוצאת 'כנרת זמורה ביתן' שנת 2017 ; 285 עמודים ; 94 ש"ח

כשאתם קוראים לספר 'ספר חופשה', האם מדובר בחופשה מתוכננת? כזו שטסים בה לחו"ל? אולי מדובר בנסיעה ארוכה לצפון? או שמא בכלל מדובר על חופשה קצרה בבית אחרי תקופה לחוצה וקשה? תקנו אותי אם אני טועה, אבל לרוב 'ספר חופשה' נחשב לספר שלא שווה לבזבז עליו זמן אחר, כיוון שזהו, כביכול, ספר 'מעפן' – קליל יותר, ופחות מתאים למוזה מחשבתית. הרשו לי לתת לכם את ההגדרה שלי ל-'ספר חופשה' – אני אוהבת לקרוא ספרים רומנטיים, קלילים וכאלה שגורמים לי להרגיש טוב, במיוחד אחרי רצף של ספרים רציניים, מעוררי מחשבה וכבדים; לכן, חופשה בשבילי זו גם חופשה מנטלית של "שינוי פאזה", של הורדת סף הרצינות והסתכלות מעט נעימה יותר, אופטימית משהו, על החיים.
בעיניי, 'ספר חופשה' לא חייב להיות ספר 'מעפן' או כזה ש-'לא מבזבזים עליו זמן אחר', אלא שספר-הוא-ספר-הוא-ספר, בכל אחד הושקעה מחשבה, ולכן יש לתת להם כבוד מינימלי.

למיטב זכרוני, בסקירות קודמות שלי על ספרים רומנטיים לא שיתפתי את מחשבותיי, אך הפעם אחרוג ממנהגי, כיוון שהבנתי את החשיבות של קריאה בספרים מהסוג הזה – נחת; נחת לגוף ולראש והפסקה מהדאגות. מה שבעיקר גרם לי לכתוב על כך זו העובדה שהספר זוכה ממני להמלצה, למרות שהוא קיטשי ו-'Girly' – בלשון הקומדיה הרומנטית – אם היו הופכים אותו לסרט. עם זאת, הוא ראוי לציון בסקירה שלי משום שהיו בו נקודות אור רבות.

רבים מאיתנו קראו ספרים מהסוג הזה – ספרי רומנטיקה שבמרכז העלילה שלהם ניצבת אישה שמתאהב בה גבר אמיד (למה זה אף פעם לא הפוך?); היא עושה לו חיים קשים, עד שכבר איננה מסוגלת להתנגד לרגשות שלה, והם חיים באושר ועושר לנצח. מובן שהספר גם מתובל בסצנות סקס מעוררות קנאה, שיגרמו לכם לחוש כאילו מישהו הדליק את החימום בחדר בו אתם נמצאים, כך שחלילה לא תחשבו שהאהבה המופלאה של הזוג הזה היא נטולת חיי מין עשירים ומטורפים. הספר הזה עובד לפי כל הכללים האלה, שלא תטעו!

הדמות הראשית. אייברי, בת 27, מתוארת כאישה בעלת מידות שלא מתאימות להגדרת אידיאל היופי שאנו נוטים לקבל בספרים כאלו – היא מזיעה מלחץ, מקצועית, עסוקה; ועם זאת, עדינה, טובת לב ואנושית במידת-מה. לאייברי נשבר הלב שלוש שנים קודם לכן, כאשר היא נעזבה ביום חתונתה. מאז היא העבירה את זמנה, יחד עם אחותה האבודה, בעסק תכנון החתונות שהקימה, והיא לא מצאה דקה אחת לחשוב על עתידה הזוגי. עד שהיא פגשה את ג'ו. כפי שכבר בטח תיארתם לעצמכם – בן עשירים, חתיך הורס שכל אישה רק מחכה ליפול לרגליו – או לידיו – ומה שנקרא: "שיעשה בי כרצונו, אמן". אבל לא אייברי. היא בנתה חומות סביב עצמה, והיא לא רוצה להיפגע שוב, ולכן לא רק שהיא משחקת אותה קשוחה, אלא שהיא באמת משתדלת לעמוד באתגר שג'ו מציב בפניה. אבל זה לא בדיוק הולך לה, והיא עושה את זה בצורה כל-כך חמודה שאי-אפשר שלא להזדהות איתה.

עוד סיבה לקרוא את הספר היא עלילות המשנה שקיימות בו. הסופרת הצליחה ב-200 ומשהו עמודים להכניס לא רק את הסיפור של אייברי וג'ו, אלא גם את הסביבה שאופפת אותם, כמו סיפור הזוגיות של אחותה למחצה או סיפורו של זוג שלא הבין את משמעות הנישואים האמיתיים, למשל. וזה לא טרחני, זה משתלב נהדר בעלילה הראשית ובמהלך הקריאה, כך שאין צורך לחשוש שהספר הופך לעלילה מסורבלת ולא נעימה.

סיבה נוספת היא החביבות שבה הכל קורה. אין את ההארד-קור של '50 גוונים של אפור'; אין את המתח הרע, הOver Doze-, של סצנות סקס – או הגזמה פרועה שלהם – ועוד כל מה שאנו רגילים לקבל בספרים מהסוג הזה. כפי שכתבתי, זהו ספר שהולך לפי הכללים של העלילה המנחה, אבל יודע לצאת מהקווים כשצריך, והסופרת בהחלט ידעה מה היא עושה.

אני אסכם ואומר שלחלוטין נהנתי מהספר. אהבתי לקחת הפסקה ולקרוא ספר מהנה בקלילותו, בעלילתו ובאופטימיות שהוא מעניק לקורא בו. זהו בהחלט לא ספר לאנשים שסולדים מקיטשיות, אך עדיין אני ממליצה לכל מי שבא לו לנוח על זרי הדפנה עם ספר נחמד ביד – זה הספר הבא שתקראו, בבקשה.


ראיה פרינוב

סטודנטית לביולוגיה, חובבת טבע, קריאה וצילום. מבלה את חייה בכביש דימונה-תל אביב ונהנת מכל העולמות. סוקרת ספרים מזה שלוש שנים.