בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקורת ספר: קופי ופייסט / יואב רוזן...

ביקורת ספר: קופי ופייסט / יואב רוזן

,
עיצוב וטיפוגרפיה: uber-nice.com; הוצאת 'אפיק' שנת 2015; 180 עמודים; 65 ש"ח

כשאת לוקחת לידייך ספר המורכב מסיפורים קצרים, זה קצת כמו להמר בלוטו. הפעם הפסדתי. 'קופי ופייסט' של יואב רוזן זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בשנת 2014. הנימוק לזכייתו הנו כדלקמן: "סיפורים קצרים המתארים בעוצמה דרמטית מציאות מקומית מנוכרת, אקסצנטרית, אינטנסיבית. החתירה כנגד הנרטיב הצבאי היא מחאה נגד שגרת המיליטריזם בישראל, מעין קופי פייסט של שיח צה"לי מצ'ואיסטי מתומצת." אני שואלת את עצמי, היכן כל אותם דברים שתיארו את הספר? היכן היא אותה החתירה כנגד המיליטריזם הישראלי, איפה העוצמה שהשופטים מדברים עליה? אין כאן שום תיאור של מציאות מקומית מנוכרת, בטח לא אקסצנטרית ובטח לא אינטנסיבית.

זוהי הבעיה בקובץ סיפורים קצרים, את מאמינה לכתוב בכריכה וצוללת לתוך 10-15 דמויות שונות בסיפורים שונים בספר אחד, כאשר לרוב אין  ביניהם קשר, דבר הצורך תעצומות נוספות בניסיון לשים חוצץ בין כל סיפור וסיפור. אני האמנתי.

בואו נדון בספר עצמו ולא בשאלה האם הוא ראוי לזכות או לא. הספר מציג בפנינו סיפורים על ישראליוּת אשר זולגת לה גם מחוץ למדינה לצד נרטיב צבאי כמובן, שנכנס גם הוא בסיפורים וכן מהות הקיום שלנו במדינה הזו. עם זאת, לא הצלחתי למצוא באף אחד מסיפורים אמירה שתזעזע אותי, שתטלטל אותי מעבר לקו המחשבה הרגיל שלי ושתגרום לי להרגיש איזשהו ערך מוסף לסיפור. מעבר לזה, שלושה סיפורים בלבד (!) מתוך 16 סיפורים גרמו לי להנאה מסוימת בקריאה, האחרים רק גרמו לי לרצות לסיים לקרוא ולא עוררו בי עניין מסוים. לא היה בסיפורים הללו סיפור אחד שאכן הרגשתי שאני חושבת עליו מעבר, ביקורת כלשהי על אותה מציאות מנוכרת עליה מדברת הכריכה ואפילו הכתיבה עצמה לעיתים גרמה לי להתייאש מהקריאה. הרגשתי היא שלא קיבלתי את שציפיתי לו.

בסופו של דבר, אפשר שהזכייה אינה לשווא, כיוון שדווקא ניסיון המחבר לאפשר לכל קורא לפתח אינטרפרטציה אחרת לכל סיפור, הוא שהקשה עלי להזדהות עם סיפוריו. כך שבסופו של דבר, את האינטרפטציה שלי, לא הצלחתי לפתח במהלך קריאת הספר. אולי אתם תצליחו ותאירו את עיניי. לסיום וכבדרך אגב, אפרגן  במילה טובה לספר, אך מזווית שונה לחלוטין – הכריכות של הספרים של הוצאת 'אפיק' בעיניי, שונות בנוף ונראות פשוט מצוין! שאפו על כך.

 


קרדיט תצלום:
הוצאת אפיק
שתף:
 
  • ראיה פרינוב

    סטודנטית לביולוגיה, חובבת טבע, קריאה וצילום. מבלה את חייה בכביש דימונה-תל אביב ונהנת מכל העולמות. סוקרת ספרים מזה שלוש שנים.