בחירת העורך

ביקורת ספר: רק שנינו?

,
'רק שנינו' הוא ספר של תחינה, העוסק בשאלה האם אכן יכולים להיות שניים – רק שניים – נטולי הפרעות ומנועים מאורחים בלתי קרואים. | מאת אלחנן ניר | הספריה החדשה | הוצאת הקיבוץ המאוחד

'רק שנינו' הוא ספר של תחינה, העוסק בשאלה האם אכן יכולים להיות שניים – רק שניים – נטולי הפרעות ומנועים מאורחים בלתי קרואים. האם יכולה להתקיים משפחה גרעינית שתשיל מעליה את שורשי וענפי העץ המשפחתי המאיימים להתפרץ ולבקע את הקורים העדינים שהוא והיא אורגים ביניהם? האם ניתן לשלב את הברית בין זה שאין-לו-גוף עם זו שדווקא יש לה? התשובה לכך נוטה להיות לכל הפחות מורכבת, ואולי גם נוטה לכיוון השלילה; האדם הוא לא רק עצמו, אלא גם השיגעון של אחיו והתהום שיצרו אחיו המת, אביו הנסוג ואִמו הדבקה בעולמה הפנימי והמדומיין.

'רק שנינו' הוא ספר המעמיד במרכזו את הלב ואת השוועה העולה מתוכו – הדורשת לגעת בפנימיות הדברים, אבל גם באלמנטים השוליים שבהם; על הקושי והפספוסים שבניסיון להיות מוצלחים, על שמיטת הניסיונות שנִקרים במהלך החיים ועל גיבורי סיפור שמאחוריהם משתרך רצף כישלונות, ויתורים עצמיים וגם השלמות עם מה שכבר לא יהיו. אך חרף המועקה של הגורל, שכמו מוחץ את האדם, הגיבורים ממשיכים להתפלל ולהאמין בחלקים של ליבם שעוד יצליחו להרים פרויקטים, להפוך לאנשים גדולים או פשוט לזוג נורמלי, למשפחה עם ילדים הצומחים בשמחה שיש בה פשטות נינוחה של יומיום.

יונתן להבי הוא בן למשפחה שקושרים בבניה תקוות. נצר למשפחת ריבלין המעטירה, שהענף שלה דווקא הולך ומשתפל ארצה, תוך שהתקוות מידרדרות מעליו ומוטחות באנקה. יונתן הוא גם הבן המוצלח למשפחה, הוא חי, נשוי, מתפרנס; ולא בוער בו בגלוי השיגעון שמפריח באוויר ארמונות המתרסקים באנדרלמוסיה גלמודה. יונתן אוהב את אשתו, שהפיחה בו חיים ומצליחה להאיר בו את האפשרות לחיות חיים רגילים שיש בהם אינטימיות וקִרבה. היא רוצה שיהיה להם את ה-'יחד' שלהם, שיופרד בהצלחה מחלקים חולים ומתים שיש במשפחה ושעלולים לערער אותו; יחד שאולי נושא גם גנים העלולים להוליד שיגעון, אבל שיש בהם גם תקווה לצמוח בבריאות. והספר הוא מסע של ההיריון המתפתח, בצילם של האירועים שמספרים ליונתן ואליסה על האפשרות הזאת.

להתחנן ליומיום

יונתן ואליסה מנהלים חיים רגילים, בהם הנוכחות של ההלכה והקב"ה מובנת מאליה, על החדווה ועל הייסורים שבכך. לבני הזוג יש רגעים בהם הם ניתקים זו מעל זה בשל דם הלידה שמפלח את האפשרות להתחבק סביב הבקיעה החדשה, או בשל דם הנידה שמבשר על המשך היותם רק שניים. מעטים הספרים המספרים על דרך החיים הזו, על הקשיים, היופי וההתחבטויות שממלאות אותה; על תפילות של רצינות תהומית שאינה שואלת, ועל מי שאינם יכולים לשאת תפילה מבלי לתהות האם יש מי ששומעהּ בצד השני. שברי פסוקים, קטעי תפילות ותלמוד מוטמעים בשפה ומהווים בה איברים מתפקדים ושוקקים. הפשטות והמורכבות של עולם דתי נפרשות בפני הקורא באופן מאיר עיניים המנכיח אירועים – שבעבור רבים הם הרי-משמעות, אך שְׁתוּקֵי שפתיים.

לא רק בהקשר ההלכתי אלחנן מעז לשאת את קולו, אלא גם בנושאים אחרים שלא תמיד נעים לעסוק בהם במפורש. זהו ספר שקריאתו קולחת אך הוא כבד, בין פרקים נאלצתי לא פעם להניחו מרוב שדפיו המעטים כבדו מתוכן. השכול, השיגעון, הקושי, התפילות המתרסקות והרצון שאולי פשוט יהיה פשוט, מלווים את הספר ולא עוזבים. אמנם יש בו רגעים של מעט הומור וקלילות – בעיקר מצד אליסה ועגיליה המצטלצלים – אך מעטים הם. אלחנן הוא תלמידו של הרב שג"ר, ושניהם יודעים היטב טעמו של שכול ואבדן מהו. אפשר להעמידם בניגוד חריף לסופרים דתיים אחרים, כרב חיים סבתו ומיכאל שיינפלד, שדתיותם משכה אותם לצד היותר אופטימי ומואר של הקיום. אמונה יכולה להרים ולהפיח חיים גדולים, אך יש גם כאלה שחיים עם תהומות וסדקים בליבם. אלחנן שייך לסוג השני, המחפש את א-לוהיו מבעד לחריצים שנִבעים בקיום, וביניהם מתהלכים גם הדמויות שטווה.

לשורר רומן מתובל בהגות

אלחנן ניר הוא הוגה ומשורר שההוויה הדתית שזורה בגופו ושופעת בדמו. אלחנן המשורר מתגלה בספר בלשונו הייחודית, המבקשת דיוק כמעט שירי ועושה שימוש במילים שעשויות לאתר במדויק נימת לב, אך לעיתים גם להיחוות כמאולצות ומעמיסות יתר על המידה. אלחנן ההוגה מבליח בכל מיני הגיגים של יונתן, הנראה כבעל הפרעות-קשב הגורמות לו לחשוב על כל מיני תובנות מהורהרות, המגיעות דווקא ברגעים שיכולים להיות טעונים ברגש. לצד האפשרות שזה אכן מאפיין של יונתן – המתנתק מעודף הרגש באמצעות אותם הרהורים קיומיים – דומני שגם ההגות בה אלחנן שולח את ידו חלחלה באופן שלמען הסיפור עדיף היה לוותר על חלקה. ושוב אנו חוזרים לשאלת היכולת להיות בנפרד סופר, הוגה ומשורר, העומדים בפני עצמם באותו אדם.

פעם אלחנן לימד במשך שנה שלמה את סוד הצמצום, על פלא האפשרות של האינסוף – בהקשר שלנו האנושי – להצטופף ולהתכנס בתוך ספר קצר עמודים. הקיצור מותיר מקום ומרחב לסוד, אך גם מציב במרכזו את מערכת היחסים של יונתן, אחיו מיכה והוריו, באופן שלעיתים נוטה לטשטש את הסוד הרוחש – למשל של אליסה הנוכחת, אך גם הנפקדת באופן יחסי. חלק מסיפורי המעטפת של דמויות שונות ושל משפחת להבי, נותרים לא מפוענחים במידה רבה; חלקם מעוררי סקרנות וחלקם נִרפים וחסרי חיוניות. ועל אף קוצר היריעה נאצרות בין הדפים גם דמויות שיש בהן תווים ייחודיים, קולות והתייפחויות משלהן.

ובסופו של דבר, יחד עם המקום הנכבד של הקושי והאפשרויות שהכול ייפול ולא יצלח, זהו ספר שנסוכה בו חמלה למי שמכשילים עצמם ומרסקים במו ידיהם את הפוטנציאל המהולל שזיהו בהם; עין טובה נחה על הגלמודים, הרווקים והפצועים שנזרקים בשולי החברה שרוצָה להיות 'בסדר'. הפראות והכאב של התוהו מפורשים ומובעים; ולא כדי לנעוץ בהם מבט משפד ומסלק, אלא כמי ששייכים לחיים ומפעמת בהם עוצמה שהיא אולי איומה, אך היא גם תפילה זועקת אשר זבה את דם הנפש.


חננאל רוס

סטודנט לתואר שני בפסיכולוגיה קלינית באוניברסיטה העברית, עורך בסדרת הראי"ה המבואר בהוצאת ידיעות ספרים.