בחירת העורך

ביקורת סרט: זרים מושלמים

,
ניצן הלכה לקולנוע לחוויה היישר מאיטליה הרומנטית, וחזרה עם שאלות קיומיות ומסקנות בנוגע לאנשים הקרובים לה ביותר.

אם היו שואלים אתכם האם תסכימו לשתף עם האנשים הקרובים ביותר אליכם במידע הנסתר בתוך הסמארטפון שלכם, הייתם מסכימים?

הסרט "זרים מושלמים" חוקר בדיוק את השאלה הזו וסובב סביב קבוצת חברים שמחליטה להניח את הקלפים (ואת הפלאפונים) על השולחן ולחשוף את הכל מתוך הנחה כי שבעה חברים שמכירים שנים, חלקם מילדות, לא יחזיקו סודות זה מזה. בין החבורה, שלושה זוגות וגרוש, ארבעה גברים ושלוש נשים, שבעה איטלקים, שבעה זרים. במהלך ארוחה שארכה מספר שעות (ומספר מוגזם של מנות) התחייב כל אחד מבין המסובים לשתף את הנוכחים בכל הודעה, תמונה או שיחה המתקבלת. מה שהתגלה הוא ריכוז סודות שלא יבייש טלנובלה ארגנטינאית לצד טקסטים שנונים ומרתקים. לא אגלה לכם את העלילה רק אגיד כי האנשים שנכנסו למה שהיה אמור להיות אירוע חברתי, והאנשים שיצאו ממרחץ הדמים שהתרחש, היו שונים לחלוטין. כמו כן, אמליץ בחום (בחום!) ללכת לראות, ליהנות מאיטלקית מתנגנת ונעימה וממגוון שחקנים מעולים.

ראיתי את הסרט עם אבא שלי כחלק מהמסורת שלנו ללכת לקולנוע ביחד כשיוצא סרט זר חדש, ולא יכולתי שלא לתהות. נדמה לנו שככל שהטכנולוגיה מתפתחת כך אנחנו חשופים יותר, גלויים יותר. "הדברים האלו הורסים לנו את החיים, הם גוזלים מאיתנו את חיינו הפרטיים" (פפה, הרווק בחבורה). אנחנו משתפים כל דבר ממהלך יומנו, החל מטיול לחו"ל או גיחה לים, עד פעילות ספורטיבית וישיבה במסעדה. פייסבוק, טוויטר, אינסטגרם (ודאי יש עוד אפליקציות שטרם הגיעו לירושלים). כביכול, נוצרת תחושה שכולם מכירים את כולם, כולם מעודכנים בחיים של כולם. לצדי יושב אבא שלי, הוא בודק כמה לייקים קיבל על הסטטוס האחרון שלו (כן אבא, גם אני עשיתי לייק). מימיני יושבת בחורה שגוללת את מסך הפלאפון על מה שנראה כמו בלוג חתונות. לידה, גבר מקיש ברעש על מקלדת הטאץ' של מכשירו. ס' ו' ד', תק תק תק. כולנו מתעניינים כל הזמן במה שמתרחש בתוך המסך עד שאנחנו לא באמת רואים את מי שמסביבנו. או לפחות, לא טורחים לברר מה שלא למדנו עליו דרך המדיה.

מסתמן כי ככל שצומחת תרבות שיתוף המידע והרשתות החברתיות, כך אנחנו יודעים פחות ופחות אחד על השני. תקראו לזה "מורפיום להמונים", אנחנו כל כך בטוחים שהכל גלוי ומוכר, עד שהחושים שלנו מתערפלים ואנחנו כבר לא מחפשים את מה שלא טמון מול עינינו. כל כך הרבה דרכים להצטרף לקבוצות חברתיות חדשות, להכיר אנשים, ליזום אירועים ואפליקציות רבות שכל מהותן היא להסתיר זאת מכל שאר עולמנו. כל כך הרבה יותר קל בימינו להמציא זהות בדויה; לתחזק רומן מהצד; לשקר. לשקר לכולם, לשקר לעצמינו. "אני לא רוצה לדעת אם את מנהלת רומן" (קוזימו לאשתו מזה עשרים שנה). אולי נדמה לכם שבפייסבוק שלי אני חושפת הכל, אבל זו מחשבה שגויה לחלוטין כשלמעשה בפייסבוק אני חושפת בדיוק מה שאני רוצה לחשוף. ומה עם השאר? טרחתם לשאול את עצמכם אם יש שאר? או שהנחתם שאם זה לא שם, זה לא קיים. "כמה זמן זה כבר נמשך?" (קרלוטה לאחר גילוי סוד דרמטי).

שאלה נוספת שמעלה הסרט הוא ערכו של הסוד וחשיבות גילויו. במאי הסרט, פאולו ג'נובזה אשר גם לקח חלק גם בכתיבת התסריט, בחר לסיימו בסוף מפתיע ומדויק שמעורר תהייה האם שווה לחשוף הכל. האם אנחנו באמת מוכנים לדעת הכל על מי ששוכב לצידנו? האם לא היה עדיף שלא לדעת? ואיזה מין חיים אלה המתקיימים באשליה והסתרה? לאורך ארוחת הערב מתגלים סודות שלאחר חשיפתם, כבר לא ניתן לחזור אחורנית. סודות הרסניים לצד היותם כל כך שגרתיים, כל כך מושרשים בסדר היום של הגיבורים עד שנדמה כי חיו ממש חיים כפולים על אף שלמעשה, פשוט היו אמיתיים. "אנחנו החברים הכי טובים מילדות, אתה מוכן להגיד לי מי אתה?" (ללה לרוקו באחת הסצנות היותר חזקות בסרט), והאם מישהו מכיר מישהו בכלל? האם אנחנו יכולים לחלוטין להסיר את מסווה העמדת הפנים? האם ללא המכשיר הסלולרי ושאר הרשתות החברתיות, היינו באמת רואים זה את זה.

אני מודה שאין לי תשובות. בחיי הקצרים למדתי שאני יכולה לחיות עם מישהו באותו בית ולא לדעת מי הוא. למדתי שהקרובים לי ביותר עשויים להפתיע אותי. למדתי שאסור לי לסמוך על האינסטינקטים כי הם נוטים להכזיב. למדתי כמה אני לא יודעת. ובכל זאת, אלו שאלות  שאולי ללא הסרט לא היו עולות במוחי ומעבר לאירוע קולנועי מענג ואסתטי, יש כאן דיון פתוח והכרה בשאננות בה אנחנו חיים.

זרים מושלמים" – איטליה 2016. 97 דקות. בימוי: פאולו ג'נובזה. תסריט: פיליפו בולוניה, פאולו קוסטלה, פאולו ג'נובזה, פאולה מאמיני, רונלדו רבלו. שחקנים: ג'וזפה בטיסטון, אנה פוג'ילטה, מרקו ג'ילאני, אדוארדו לאו, ולריה מסטאנדריאה, בנדטה פורקרולי, אלבה רורוואכר, קסיה סמוטניאק.

 


ניצן ריבלין

סטודנטית לספרות כללית והשוואתית באוניברסיטה העברית. עורכת ספרותית במקצועה. בלוגרית ומתרגמת. מתעסקת בשסעים חברתיים ובמגדר. ליברלית בחשיבתה וציונית בנשמתה. ירושלמית בוגרת יד יצחק בן צבי.