בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

ביקור טראמפ: עוצמתה הרכה של ארה"ב הכתה בבריטנ...

ביקור טראמפ: עוצמתה הרכה של ארה"ב הכתה בבריטניה

,
התמונות של המפגינים נגד טראמפ בלונדון ובסקוטלנד בשישי אחרון היו מעוררות תמיהה ומשעשעות, אך יחד עם זאת חשפו את מידת ההשפעה האדירה של ארה"ב על בריטניה.

בשישי האחרון יצאו אלפי בריטים לרחובות כדי להפגין נגד נשיא אמריקאי שמעולם לא בחרו. ההפגנות נערכו על רקע ביקורו של דונלד טראמפ במדינתם, והמסר של ההפגנות היה כי הוא דמות בלתי רצויה. שני דברים מרכזיים בהתרחשות הזו עוררו בי תמיהה של ממש: האחד, כיצד ייתכן שההפגנות התמקדו בטראמפ ולא בביקורת על תרזה מיי וממשלתה, שכן הביקור נערך בהסכמתה ובהזמנתה. הדבר השני הוא העובדה שההפגנות נגד טראמפ התמקדו במדיניות הפנים של טראמפ ונגד המסרים המשתקפים בעיניי רבים מקמפיין הבחירות שלו: מדיניות ההגירה, יחסו לנשים, ולכאורה גם שנאת מהגרים או מיעוטים שהניעה את הקמפיין.

זה לא שאין תקדימים מהעבר: הפגנה מול שגרירות על רקע מדיניות פנים של הפרת זכויות אדם, למשל, היא דבר מקובל. אלא שזה לא מה שהמפגינים האשימו בו את טראמפ: מצב זכויות האדם בארה"ב לא השתנה תחת מנהיגותו. מעבר לכך, מה שאמור להפוך נשיא אמריקאי מדמות רצויה לדמות שמוציאה אלפים או אפילו רבבות לרחובות היא מדיניות החוץ שלו. אלא שמההפגנות לא יצאו מסרים בולטים נגד מדיניות החוץ הנוכחית של ארה"ב. אפילו לא נגד הלחץ שהפעיל על תרזה מיי להתנתקות "קשה" מאירופה ("Harsh Brexit"). לכל היותר, היו כאלו שהסתייגו מהמדיניות האנטי סביבתית שלו.

יותר מדי פנאי?

אני מודה שהפנייה הישירה של הבריטים לטראמפ והמחאה על מדיניות הפנים שלו עוררה בי גיחוך. יכול להיות שלבריטים יש יותר מדי זמן פנוי ופריווילגיות להתעסק בעניינים לא להם? החיים שלהם לא מושפעים כהוא זה ממדיניות הפנים של טראמפ. אם כך, מה אכפת להם כל כך? מה הוציא אלפים מהם לרחוב?

אפשר להאשים את הדמוניזציה שנעשתה לטראמפ בתקשורת העולמית, או אולי את הקמפיין שלו שעשה דמוניזציה למהגרים, או את התיאור שלו את לונדון כעיר כאוטית שהמצב בה גרוע כמו באיזורי מלחמה, או אולי את החשש מפני עליה של כוחות לאומניים בבריטניה או צבירת פופלאריות של מודל מנהיגות דומה במדינתם שלהם. כל ההסברים הללו יכולים להיות נכונים במידת מה, אבל הם לא מסבירים מדוע המפגינים יצאו ישירות נגדו ולא כנגד הממשלה שלהם שמארחת אותו. כמו כן, הממשלה הבריטית נבחרה לא מזמן והיא רחוקה מאוד מההתבטאויות וממדיניות הפנים שמנהיג טראמפ.

"אוהבים את אמריקה, שונאים את טראמפ"

לדעתי, התשובה חייבת להיות טמונה בכך שבריטים שיצאו להפגין, וככל הנראה עוד רבים אחרים שנשארו בבית, רואים בטראמפ במידת מה גם מנהיג שלהם. זאת למרות שבאופן פורמלי איננו כזה כלל. הם רואים באמריקה ובפוליטיקה שלה ככזו שהם מעורבים בה במידת מה. הם כועסים, באמת ובתמים, על מדיניות ההגירה שהוא מנהיג ובאמת ובתמים מודאגים מהיחס שלו לנשים ולמהגרים בלתי חוקיים באמריקה. זאת למרות שמדיניותו איננה נוגעת להם.

ההפגנות, אם כן, מדגימות מעל הכל את העוצמה הרכה, ובו בזמן האדירה, של אמריקה על בריטניה. כלומר, את העובדה שאזרחים רבים בממלכה, ואולי גם ברחבי העולם, מחוברים כל כך לארה"ב מבחינה ערכית ותרבותית עד כדי כך שהם רואים עצמם כשייכים אליה במידת מה ומגלים אכפתיות כלפי תהליכים פוליטיים פנימיים המתרחשים בה. לכאורה יש כאן סתירה, אם המפגינים הבריטים רואים בנשיא האמריקאי גם מנהיג שלהם, אם הם מרגישים שייכים לפוליטיקה האמריקאית, מדוע הם לא מאמצים את הערכים והרוח שטראמפ הביא לבית הלבן?

כזכור, מרגע השבעתו של טראמפ לנשיא אמריקאים רבים שהפגינו נגדו הרימו שלטים שבהם נכתב כי הוא לא הנשיא שלהם. ככל הנראה מה שקורה בבריטניה הוא שהציבור הבריטי הצטרף למחלוקת. גם הוא, גם אם במידה מתונה בהרבה, מתחלק עכשיו לתומכי טראמפ ולמתנגדיו.

האם זה פתטי?

אולי במידת מה כן. אלא שאם העוצמה הרכה היא דו-סטרית, אז יש למפגינים הבריטים יכולת השפעה כאשר הם מפגינים נגד טראמפ. כלומר, אם עיניהם של אזרחים אמריקאים נישאות להפגנות כנגד הנשיא שלהם, אם האמריקאים גם רוצים להידמות לשאר העולם, אם אכפת להם מה אזרחי העולם המערבי חושבים על הנשיא שלהם, אזי שלהפגנות מסוג זה יכולה להיות השפעה על העמדות הפוליטיות והערכיות של אזרחי ארה"ב. אם כך הדבר, הרי שהמפגינים בבריטניה לא כילו את זמנם לחלוטין.


אבירם יאור

בוגר תכנית פכ"מ באוניברסיטת תל אביב. עובד בהייטק ומתעניין במדיניות ציבורית.