בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

בלי רעש וצלצולים: אבי גבאי משנה לטובה את מפלגת העב...

בלי רעש וצלצולים: אבי גבאי משנה לטובה את מפלגת העבודה

,
אבי גבאי מתניע שינויים חשובים במפלגת העבודה, וחשוב להאיר אותם בפני הציבור הרחב.

בפני יו"ר מפלגת העבודה, אבי גבאי, יעמדו מכשולים רבים בבחירות הבאות לכנסת. המותג של מפלגת העבודה אינו אטרקטיבי בציבור, וגבאי עצמו נחשב חסר ניסיון בנושא החשוב ביותר לישראלים – נושא הביטחון. ניתן למנות עוד אתגרים פוליטיים רבים הניצבים בפני גבאי ומפלגתו, אך זהו אינו עיקרו של המאמר. חשוב יותר לשים לב לנושאים שגבאי מעלה לסדר יומה של המפלגה – והשינויים שהוא יוצר בתוך המפלגה פנימה – אשר מועילים לה באופן מהותי, עם או בלי קשר להשפעתם בשיח התקשורתי היום-יומי. בתור חבר מפלגת העבודה, הממוקם באגף הימני שלה, באופן יחסי כמובן, בהחלט אינני סבור שהמפלגה או גבאי פועלים ללא רבב, אבל אין ספק שהאחרון מתחיל להוביל שינוי חיובי. להלן, פירוט של שלוש דוגמאות למהלכים טובים שגבאי מבצע במפלגה.

הוא מעמיד את הרפורמה בשירות הציבורי כדגל של המפלגה

כבר שנים רבות שמפלגת העבודה קוראת להרחבת מדינת הרווחה ולהגדלת הוצאות הממשלה. אחת הטענות העולות כנגד המפלגה היא שחלק ניכר מהכסף הזה ייבלע במערכות ציבוריות שאינן יעילות דיין. השיח של המפלגה חייב לעבור שינוי – אם המפלגה לא תעסוק באופן שבו ניתן לייעל את השירות הציבורי, ולא רק בשאלה כיצד יש להגדיל אותו, היא תיתפס כלא אמינה בנושאים כלכליים. גבאי שם דגש רב יותר מיו"רים קודמים על ביצוע רפורמה בשירות הציבורי, וזאת על מנת שכספי משלמי המיסים יתורגמו לשירותים טובים יותר לאזרח. אולם תוכניתו של גבאי עדיין דלה מדי בפרטים. כך, למשל, הציע גבאי להתבסס על כסף שיגיע מרפורמה בשירותים הציבוריים – תהליך מסובך שיימשך מספר שנים – כמקור להרחבת תקציב המדינה בעתיד הקרוב; זו הצעה שהיא אינה ריאלית בעליל. אולם, גבאי מתחיל לשים על השולחן את הדיון בשאלה "מהיכן יגיע הכסף", ולא רק בשאלה "כמה כסף נוציא", וזה כשלעצמו ראוי לציון. אם מפלגת העבודה רוצה להביא בשורה סוציאל-דמוקרטית אמיתית לציבור הישראלי, היא מוכרחה לעבוד קשה גם על ה"איך", ולא רק על ה"כמה".

השינויים הפנימיים שביצע גבאי בוועידת מפלגה העבודה

שינוי פרקטי, וגם מהותי, שביצע גבאי במפלגה העבודה, קשור לעניין פנים-מפלגתי. תשומת לב תקשורתית ניתנה להחלטת ועידת מפלגת העבודה בחודש שעבר, שאישרה לגבאי לשריין ארבעה מקומות ברשימת המפלגה. שניים מהמקומות הללו צפויים להישמר לטובת ציפי לבני ולגורם נוסף מ"התנועה", כך שזה כשלעצמו אינו נושא מהותי. המהלך החשוב באמת, קשור לסמכויות שגבאי דרש, וקיבל, בתחום הניהול הפיננסי של המפלגה. עד כה, סמכויות תקציביות מסוימות ניתנו למזכ"ל המפלגה, תפקיד אותו מאייש היום ערן חרמוני. המצב בו הניהול התקציבי של המפלגה אינו מצוי באופן מלא בידיו של היו"ר הנבחר, הוא עדות לעידן ארכאי בו דרוש "שומר סף" מטעם המפלגה, שישמור על דרכה האידיאולוגית באמצעות סמכויות ניהול רחבות. גבאי צדק כשביקש להעביר החלטה פשוטה – מי שנבחר לעמוד בראשות המפלגה, יוכל להיות אחראי גם על התקציב שלה ועל הכנת המפלגה לבחירות. העובדה שגבאי ניצל את ההון הפוליטי שלו לטובת העניין הניהולי, ולא עסק בשינויים חוקתיים הנוגעים לשאלה מה יעלה בגורלו של יו"ר המפלגה במידה שזו לא תרכיב את הממשלה הבאה, מוכיחה שגבאי שם דגש על העיקר ולא על הטפל. ציבורית ומעשית, חשוב שהמפלגה תתנהל באופן יעיל בבחירות הבאות, וגבאי העביר החלטה חשובה בתחום הזה, שתיתן לו ארגז כלים איכותי על מנת שיוכל לשמש כיו"ר מפלגה אפקטיבי.

אומר את האמת בנושא גיוס החרדים – לא לגיוס החרדים, כן למתן תגמול לחיילים המשרתים

יאיר לפיד תקף את גבאי לאחרונה על הריאיון שהעניק לאתר החרדי, "כל הזמן", בו טען האחרון שלא צריך לכפות גיוס בחוק על החברה החרדית. גבאי טוען שצמצום אמיתי של השוויון בנטל יתבצע על ידי הגדלת התגמול הניתן לחיילי צה"ל, ולא על ידי חוקי גיוס שנועדו להגדיל את מספר המתגייסים החרדים. גבאי צודק ולפיד טועה – גם פרקטית וגם פוליטית. בפן המעשי, הכוח הפוליטי של החרדים מונע מכל חוק גיוס להגיע למימוש מעשי, כפי שניתן לראות במאבק החוזר והנשנה סביב הסוגיה בעשורים האחרונים. החרדים שכן מגיעים לצה"ל, עושים זאת, לרוב, מסיבות כלכליות ובגילאים מבוגרים יותר; או שהם מגיעים בגיל צעיר יותר, משום שהם כבר נשרו מעולם הישיבות החרדי, ואז מוכנסים על ידי צה"ל למסגרות חרדיות אולטרה-שמרניות, כמו נצח יהודה. את "ליבת עולם הישיבות" גבאי מבין שהחברה הישראלית לא תוכל כרגע לגייס, ולכן מציע פתרון ריאלי. העלאת התגמול הכספי לחיילים המשרתים תעודד את הנושרים מעולם הישיבות להתגייס; תפקיע מהמפלגות החרדיות את הדגל הפוליטי-חברתי של "מלחמה" בגזירות הגיוס; תצמצם את האי-שוויון בנטל השירות הצבאי; והיא אף עשויה לשפר את יכולותיה של מפלגת העבודה להיכנס לשותפות קואליציונית עם המפלגות החרדיות, אם כי בהקשר זה מדובר בלרתום את העגלה לפני הסוסים. מבחינה פוליטית, הרעיון עשוי להיות משווק לציבור המצביעים החילוני – אשר מבין כבר שהתוכניות של לפיד אינן בנות יישום – כאלטרנטיבה פוליטית אטרקטיבית, אשר תתגמל את המשרתים בצה"ל הלכה למעשה. דרושה עוד עבודה רבה בתחום הזה מצד גבאי, שכן העלאה משמעותית של שכר החיילים תיאלץ אותו למצוא מקורות תקציביים ברורים, אך גם כאן מדובר בצעד בכיוון הנכון.

סיכום: התחלה טובה, אך ישנה עוד דרך ארוכה בפני גבאי

מפלגה העבודה צריכה לבנות את עצמה כמפלגת מרכז-שמאל מודרנית, שמציעה פתרונות פרקטיים לסוגיות העומדות בפני מדינת ישראל. אבי גבאי התחיל בעבודה הזו, אך המלאכה לשינוי פניה של המפלגה עדיין בעיצומה. מבחינה מוסדית, אידיאולוגית ופוליטית – המפלגה עדיין איננה במקום שהיא צריכה להיות בו. עם זאת, צריך להצביע גם על ניצנים של שינוי חיובי, ולא רק להתבכיין על המצע הכלכלי של המפלגה בטענה שהוא עדיין דורש שיפור; או לחלופין, להתלונן מדוע גבאי לא הצליח לדחוף את המפלגה להובלה בסקרים על פני הליכוד.

  • הכתבה נכתבה לפני, וללא כל קשר, להתבטאויותיו של יו"ר העבודה בימים האחרונים.

יובל בנשלום

סטודנט שנה ג' בתכנית פכ"מ באוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה ישראלית וכלל עולמית, היסטוריה, ספורט וכתיבה יצירתית-הומוריסטית. חילוני לאומי וליברלי, אך לא ימני, שמחובר לתרבות היהודית. תומך במדינת ישראל יהודית ודמוקרטית ובכלכלה חופשית עם מדינת רווחה.