בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

"במערב אין כל חדש": השגות מחשבתיות בין ה...

"במערב אין כל חדש": השגות מחשבתיות בין הישן לחדש

,
בספרו של למרק "במערב אין כל חדש", החייל הצעיר פול מסתכל אל הדור הקודם ששלח אותו להילחם, ומבין שהתעלה עליו בהבנתו וכבר אין לו על מי להישען. התהליך האינטלקטואלי אותו עובר גיבור הספר הינו נפוץ ונפיץ ביותר ועל כן נשאף להבין מה טיבו ומהן השלכותיו: אבדון או קדמה.

"במערב אין כל חדש", מאת אריך מריה רמרק. תרגום: גדי גולדברג. הוצאת מחברות לספרות. 204 עמ'.

ברומן "במערב אין כל חדש", מאת אריך מריה למרק, אנו זוכים להשקפתו של חייל צעיר בצבא גרמניה, בן 19 בלבד, בשגרה של מלחמת העולם הראשונה. שגרה הופכת אדישה לאבדות הגדולות הכרוכות במלחמה, אפילו למותם הפתאומי של שבעים מחיילי הפלוגה בלילה אחד. מחד גיסא, ההתעסקות ברגש ובמילים נידחת לטובת צרכים בסיסיים יותר: אוכל, עישון ופעולות העיכול. מאידך גיסא, הערכים לא נעלמו כליל וכך גם לא אהבת המולדת, אלא התהפכו כולם אל עיוות ואל הפרקטיקה. החייל, פאול בוימר, מסתכל אחורה אל הבית, אל המחנכים בפרט ואל המבוגרים בכלל שדיברו רבות על אהבה למולדת, על אומץ הלב, על הצורך לשרת ומבין שכל אלו היו דיבורי סרק. לא מפני שבהכרח אין לאותם רגשות ממשיות, אלא מפני שאלו ששלחו אותם להילחם, לא הבינו את משמעות הדבר ואת כובד המשקל שבמחויבות הגרמנית. הוא מסתכל אל דורו ומבין שהתעלה על הדור הקודם; הוא מבין דברים שאותם אנשים שמיהרו לקרוא לאלו שלא רצו להילחם "פחדנים", לעולם לא יבינו.

במהלך קריאת הספר התפעמתי מהירושות הגדולות ממלחמה העולם הראשונה עבור פאול: פרופורציה חדשה על החיים, וההבנה שאין להסתמך על הדור הקודם אלא לגבש זהות ערכית חדשה. איני מבקר ספרים, וגם לא בכוונתי להיות אחד ולכן אתנתק מתוכן הרומן הנפלא הזה, ששימש לי כאן להשראה גדולה.

מהבחינה המחשבתית, שבעיני היא המעניינת במיוחד עקב הרקע הפילוסופי ממנו אני בא, הנקודה השנייה שציינתי בירושת המלחמה היא המעניינת ביותר. רוב ידיעותינו ושיפוטינו, בעיקר עד גיל צעיר כל כך כמו זה של פאול החייל, הועברו אלינו על ידי הדור הקודם. הורי אותו דור עיצבו את בניהם כפי שרצו שיראה עולמם, וילדיהם, ניצני הדור הצעיר הסתכלו למעלה בכמיהה אחר כל תובנה ובחיקוי אחר כל תנועה. בנקודת משבר משמעותית זו, נוצר ואקום נורא ואיום ויחד איתו, צורך לבניה מחודשת של מחשבה שתהיה יציבה ותהווה קרקע בטוחה לחיות לפיה בשארית חייהם ולהעברה אל הדורות הבאים.

המצב הקיצוני המוצג בספר מדגיש משבר המתרחש לעיתים תכופות במישור המיקרו והמקרו, אצל האינדיבידואל וגם אצל דורות שלמים. אני מזהה את המשבר הזה במישורים הללו כאשר החדש, הנער או הדור בכללותו, עובר את הגבול המחשבתי המבדיל בינו ובין זקניו, הוריו ומוריו. זוהי נקודה שבה מתרחשת האמנציפציה של השכל באופן מלא וחד צדדי.

למטבע הזה שני צדדים:

  • בצד אחד נמצא הנער, שאולי בעל כורחו עובר את הגבול האינטלקטואלי ופתאום נאלץ לצעוד לבדו ברובדי מחשבתו ולהשתחרר מדעותיהם של קודמיו אל חקירה עצמאית לחלוטין. כמו כל חופש שבן האדם רוכש לעצמו, יחד עם הסיפוק הרב שבדבר, נטל האחריות על מי שהוא ועל מילותיו הופך עצום וכבד מאוד.
  • בצד השני, עומד הדור הישן; ההורים שפניהם כבר הספיקו להתקמט. ברגע שהנער מתנתק באופן חד צדדי מהתלות בהם, הם נותרים ללא תכלית ברורה לעתיד וללא קשר ישיר אל תוצר עמלם האינטלקטואלי.

הדור שעליו מדובר בספרו של למרק, יכונה מאוחר יותר "הדור האבוד". אבוד כל כך שעל גבו גרמניה צעדה אל השפל המוסרי הגדול ביותר של כל הזמנים. נטל האחריות אשר הווקום המחשבתי בדור זה  עורר, היה גדול מנשוא. לכן עלינו לקחת אותו כדוגמה לאופן ההרסני ביותר שניתן לקפוץ את המדרגה הבין-דורית. אמנם במקרי קיצון הכל גדול ועוצמתי, אך תהליך שחרור המחשבה קשה גם כאשר חציית הקו היא הדרגתית ושלווה יותר.

לסיום, אל לנו לחשוב לרגע שמצב זה אינו רצוי, אלא להפך, יש לשאוף אליו, אך עלינו ללמוד ולהתכונן על מנת להתמודד עמו מכל אחד מצדי המטבע. הרי שמצב זה, הן בעידון והן בקיצון, הן בשלום והן במלחמה, הן במשפחה והן בין דורות, הוא שמבטיח את הקדמה והוא המקור הטהור ביותר לתקווה.


אלי בנימין ישראל

ברזילאי-ישראלי, סטודנט לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים - בהתמקדות על פילוסופיה יוונית ופילוסופיה חדשה. כותב על פילוסופיה, אקטואליה, תרבות ועוד.