בחירת העורך

READING

בשורה מרעישה: הציבור לא מתרגש מכתבי אישום...

בשורה מרעישה: הציבור לא מתרגש מכתבי אישום

,
אחרי רצף ארוך של אישומים וחקירות חסרי אחריות שנגמרו בלא-כלום, איך אפשר להאשים אותו?

הבלוגרית טל שניידר מאוכזבת מאיתנו ומודאגת. במאמר ב"גלובס" היא מתפלאת כיצד שר בממשלה מואשם בשוחד ו"לאף אחד לא אכפת". הפליאה התמימה של גב' שניידר משקפת את האטימות בקרב האליטה המשפטית-תקשורתית בכל הנוגע לכשלים הרבים במערכת אכיפת החוק (נקודתיים ומערכתיים), ולהשפעתם על אמון הציבור בה. בואו נאיר את עיניה ונעזור לה להבין את אדישות הציבור.

אין צורך להיכנס לליקויים ולעיוותים שאליהם כבר התרגלנו: אחוז ההרשעות הגבוה להחריד בישראל; הגישה התביעתית האגרסיבית של מערכת האכיפה; אחוז השופטים הגבוה שמגיעים מהתביעה; עבירת "הפרת אמונים" העמומה והשימוש הסלקטיבי בה; החזקת "תיק פתוח" שנים רבות כחרב על צווארם של אנשי ציבור; השימוש במעצר ככלי לוחמה פסיכולוגית לגיוס עדי מדינה ולהשגת הודאה; עבירת "שיבוש הליכים" שאינה מאפשרת לנאשם לנסות לברר אמת ולהשיג ראיות; התערבות בג"צ בהחלטות היועמ"ש שלא להעמיד לדין (בג"צ מעולם לא פסל החלטה שכן להעמיד לדין); ערעורים תכופים על זיכוי נאשמים; ריבוי האשמות נגד נאשם כדי שלפחות משהו "ידבוק בו"; המלחמה ב"שחיתות" ככיסוי לאוזלת יד המשטרה נגד פשיעה מאורגנת, ערבית ולאומנית; ועוד.

שלא יהיו טעויות – השר חיים כץ הוא נגע רע בליכוד ובממשלה, מוקף בשחיתות "חוקית" בכל מקרה, ואני מאחל לו שיסיים את תפקידו במהירות המרבית. אין כאן שום כוונה להגן עליו. הבה נתמקד בהתנהלות רשויות התביעה ונסיק אם זו מעוררת השראה וביטחון. ראו את הטבלה להלן.

נאשם/נחקר תביעה השלכות פוליטיות תוצאה
יעקב נאמן כתב אישום ב-1996 התפטר מתפקיד שר המשפטים זיכוי מלא ב-1997
רובי ריבלין המלצה להעמדה לדין ב-7 תיקי חקירה נפרדים ב-2001 לא מונה לשר המשפטים סגירת כל התיקים ב-2004
רפאל (רפול) איתן כתב אישום ב-1996 לא מונה לשר לביטחון פנים זיכוי מכל האישומים (ללא צורך להתגונן)
אביגדור קהלני כתב אישום ב-2000 זיכוי מכל האישומים (זיכוי מטעם "אין להשיב לאשמה"; התביעה ערערה וקהלני זוּכָה שוב)
תא"ל גל הירש "בדיקה" (חקירה מקדמית) ב-2015 סיכול מינוי לתפקיד מפכ"ל בינתיים אין תוצאה (תיק פתוח); תנ"צ גיא ניר טוען כי המינוי סוכל ע"י בכירים במשטרה
אביגדור ליברמן המלצה להעמדה לדין בפרשת 'בר-און חברון' ובפרשת שוחד. כתב אישום (בעניין אחר) ב-2012 התפטרות מתפקיד שר החוץ סגירת שני התיקים הראשונים; זיכוי מלא מהאישום ב-2013
דרור חוטר-ישי שלושה כתבי אישום נפרדים (עבירות מס, זילות בית המשפט), בזמן היותו יו"ר לשכת עורכי-הדין ומבקר חריף של מערכת המשפט תבוסה בבחירות לתפקיד יו"ר הלשכה זיכוי מכל האישומים (ב-3 משפטים נפרדים)
בנימין נתניהו המלצה להעמיד לדין ב-1997 וב-2000 בפרשת בר-און חברון ובפרשת עמדי סגירת כל התיקים ב-2000
מאיר שטרית כתב אישום ב-1995 (בנוגע לכהותנו כגזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית) זיכוי מלא ב-1998
אריאל שרון חקירות בתיקי האי היווני, קרקעות לוד, סיריל קרן סגירת תיקי החקירות

 

חלק מהאישומים והחקירות הללו היו מופרכים מן היסוד או שמקורם בעניינים פעוטים וזניחים. הם נגמרו כולם בלא-כלום, ובכל זאת גררו עימם השלכות רחבות על המערכת הפוליטית כולה. האם אי פעם מישהו נתן את הדין על החלטות קלוקלות אלו? האם מישהו בשרשרת ההכרעות שילם מחיר מקצועי או אישי? על שיבוש הממשל התקין, על הוצאות מנופחות של עשרות ואפילו מאות מיליוני שקלים, על אריכות החקירות, על החרבת קריירות והשחרת שם? ודאי שלא. אין אחריות ואין אחריותיות. לאור כל זאת, באמת מפתיע שהציבור אינו מזדרז להזדעזע מכתבי אישום נגד נבחרי ציבור?

באִמרת אגב, גם אילו כל ההחלטות היו כשרות, נבונות ומוצדקות, אנו רואים את מחיר התערבות רשויות האכיפה בעולם הפוליטי. כאשר להחלטה (לחקור או להעמיד לדין) ישנן השלכות פוליטיות, המחליט ייחשב לשחקן פוליטי, בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם לא. הליכים פליליים בעלי השלכות פוליטיות נהפכים כך בעיני הציבור לכלי שרת בידי מחנה פוליטי/מפלגתי כזה או אחר, ואין מכך מנוס. מסיבה זו, ברוב הדמוקרטיות ההחלטה לחקור או להעמיד לדין נבחר ציבור נמצאת בידי מנגנון דמוקרטי שאינו רק רשויות האכיפה – בדיוק משום שמנגנון כזה מעניק לגיטימציה דמוקרטית להחלטה על נקיטת הליכים פליליים. בהקשר דומה כתבתי בעבר על ההשלכות של "כתב אישום שהוא מכתב פיטורין".


ג'וני גרין

ג'וני גרין הינו מנהל פרויקטים בחברת הייטק ישראלית ובעברו עורך דין מסחרי במשרד עסקי בירושלים. בעל תואר ראשון במשפטים ותקשורת מהאוניברסיטה העברית והסמכה כעו"ד בישראל ובמדינת ניו יורק בארה"ב. כותב על כלכלה, פוליטיקה, משפט, תקשורת, דת וארה"ב.