בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

גזענות בקמפוס: הרווארד והבעיה האסייתית...

גזענות בקמפוס: הרווארד והבעיה האסייתית

,
תביעה מתוקשרת כנגד אוניברסיטת הרווארד מכה גלים בעולם האקדמיה האמריקאי. הקבוצה "סטודנטים למען קבלה הוגנת" מאשימה את הרווארד שהיא מפלה לרעה סטודנטים אמריקאים אסייתים על אף הציונים וההישגים הלימודיים המרשימים שלהם. הסיבה לכך היא מדיניות "ההעדפה המתקנת" (Affirmative Action) שמטרתה העיקרית לסייע לתלמידים שחורים והיספנים.

הקבוצה מצאה שלמתמודד אסייתי שעל פי ממוצע ציוניו יש לו 25% סיכויי קבלה להרווארד היו 35% אם הוא היה לבן, 75% אם הוא היה היספאני ולא פחות מ-95% אם היה שחור. אם תהליך הקבלה בהרווארד היה מבוסס על הישגים לימודיים בלבד, אחוז התלמידים האסייתים המתקבלים מדי שנה למוסד היוקרתי היה 50%. בשנת 2013 ביצעו בהרווארד חקירה פנימית של תהליך הקבלה. הבדיקה הראתה שאכן קיימת אפליה מובנית כנגד מועמדים אסייתים אך תוצאותיה נקברו.

היסטוריה של גזענות

אין זו הפעם הראשונה שהמוסד היוקרתי מואשם באפליה בתהליך הקבלה על בסיס גזע. לורנס לואל, שהיה נשיא הרווארד בשנים 1909-1933, פעל באופן גלוי להגבלת מספר היהודים במוסד. במכתב שכתב לפרופסור במוסד הסביר הנשיא שמספר גדול של יהודים "יהרוס את המוסד" מפני שהוא יוביל סטודנטים פרוטסטנטים לבחור במוסדות אחרים. הדרך היחידה למנוע זאת, טען לואל, הייתה לכפות מכסות והגבלות על יהודים. לצערו של לורל דרישתו בנוסח זה לא התקבלה אך נמצאו דרכים אחרות להגבלת מספר היהודים.

אחת הדרכים הייתה באמצעות הגבלה של מספר הנרשמים השנתי לאלף בשנה. לפני כן, כל סטודנט עם ממוצע ציונים מתאים התקבל. כך יכל המוסד לטעון שעקב מספרם המוגבל של המקומות הוא ישכלל בתהליך הקבלה אלמנטים נוספים, חלקם סובייקטיביים ובלתי שקופים. כמו כן, באותן שנים החלו מוסדות יוקרתיים לתת עדיפות לבנים של בוגרי המוסד, זאת ככלי נוסף לשימור הרוב הפרוטסטנטי.

בניגוד לאפליית היהודים של שנות השלושים שמקורה בגזענות הישנה והטובה, אפליית האסייתים היא בעלת ניחוח שונה, נאור יותר, "מתקדם" יותר; אפלייתם בכלל איננה אפליה אלא "העדפה מתקנת"; היא אינה כנגדם אלא בעד אחרים הראויים לעזרה בשל עוולות עבר מהן הם סובלים.

האסייתים נזרקו בעל כורחם למערבולת השיח המעמדי-גזעי המודרני האמריקאי, למציאות התקינות הפוליטית ולמלחמת זהויות שמעולם לא היו חלק ממנה. לצערם, הם לא מתיישבים בשום משבצת ב"היררכיה החברתית" הבנויה מקבוצות מדוכאות וקבוצות מדכאות באופן מתאים, ולכן הם נפגעים ממנה באופן הציני ביותר. אך האסייתים אינם הראשונים שערערו בפעולותיהם והצלחותיהם את הנחות היסוד של תיאוריית ההיררכיה החברתית. הייתה קבוצה אתנית אחרת שכבר עשתה זאת בעבר – היהודים.

רבים מהיהודים שהיגרו לאמריקה החלו את חייהם בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות במעמד סוציו-אקונומי נמוך. יתרה מזאת, כפי שציינתי לעיתים הם אף סבלו מאפליה גזעית גלויה שמנעה מהם גישה למוסדות אקדמיים יוקרתיים. על אף כל אלו היהודים הצליחו, והצליחו בגדול. הצלחתם התבססה על שני מרכיבים מרכזיים: נכונות לעבוד קשה והשקעה בלתי מתפשרת בחינוך הילדים. שני עקרונות אלה הובילו את היהודים במרוצת הדורות להיות בעלי ייצוג יתר באקדמיה, בתקשורת, בעולם העסקים, בפוליטיקה, בתעשיית הקולנוע ועוד.

היהודים יצרו בעיה מסוימת לתיאוריה בדבר היררכיה חברתית של דיכוי. הם הוכיחו שגם קבוצה אתנית שמתחילה ממעמד סוציו-אקונומי נמוך ואף סובלת מאפליה מוסדית מוכחת יכולה להצליח בעזרת עבודה קשה והשקעה בחינוך. כל זאת ללא אפליה מתקנת, מבלי לגדל דורות של ילדים על נרטיב הקורבן המדוכא (על אף שהייתה לכך הצדקה מוכחת) וללא כל סיוע ממשלתי.

ה"בעיה היהודית" (העובדה שהיא חושפת את הכשל בתיאוריה ההיררכיה החברתית) נפתרה ללא קושי רב באמצעות הכללה פשוטה ושקרית שהיהודים, כמו בפעמים אחרות בהיסטוריה, קיבלו על עצמם ללא התנגדות ממשית. הבעיה נפתרה על ידי הפיכתם של היהודים לחלק מהקבוצה הלבנה בעלת זכויות היתר. המשוואה פשוטה והיא מתבססת על בחינת התוצאות בלבד והתעלמות מוחלטת מהדרך: היהודים מצליחים באופן חסר פרופורציה, הם לבנים, ולכן זו חייבת להיות תוצאה של היותם חלק מהאליטה הלבנה, על כל המשתמע מכך. ומה לגבי מאות שנים של רדיפה דתית קשה ואלימה, נקודת הפתיחה הקשה באמריקה, אפליה גזעית גלויה, שנים רבות של עבודה קשה והשקעת כל הונם הדל בחינוך ילדיהם, ומעל הכל העובדה שהיהודים מעולם לא לקחו חלק בדיכוי ההיסטורי של השחורים והילידים באמריקה? כל אלו נמוגו כלא היו כאשר היהודים באמריקה קיבלו בהכנעה את הגזרה – מהיום אינכם שונים מהאליטה הלבנה, זו הנהנית מזכויות יתר והמדכאת אחרים – אותה אליטה שבמשך שנים הפלתה את אותם היהודים.

הבעיה האסייתית

האסייתים מציבים בעיה קשה אף יותר מהיהודים. כמו היהודים, רבים מהאסייתים התחילו את חייהם באמריקה במעמד סוציו-אקונומי נמוך; גם הם פילסו את דרכם להצלחה בעזרת אותם שני עקרונות: עבודה קשה והשקעה בחינוך. עם זאת, בניגוד ליהודים, האסייתים אינם לבנים ורובם היגרו לאמריקה לאחר שאחרוני החוקים והפרקטיקות הגזעניות המוסדיות בוטלו לחלוטין. גם הפוסט-מודרניסט היצירתי ביותר יתקשה לטעון שהצלחתם של האסייתיים באמריקה היא תוצאה של היותם חלק מהאליטה הלבנה המערבית.

בעוד את הצלחת היהודים ניכסו לצבע עורם ועברם האירופאי (ולא לבחירותיהם וערכיהם), את ההצלחה האסייתית קשה יותר להסביר בעזרת גזע, דיכוי ו"פריבילגיה לבנה". אם כך, האם ייתכן שבאמריקה מי שעובד קשה ומשקיע את מרבית הונו בחינוך ילדיו יצליח להבטיח להם (או לילדיהם) עתיד טוב ללא קשר לצבע עורו, לגזעו ולנקודת הפתיחה שלו? זו מחשבה מחרידה והרסנית עבור חסידי פוליטיקת הזהויות והתקינות הפוליטית ששולטים באקדמיה האמריקאית.

גזענות במסווה של סובלנות

כאמור, האפליה נגד אסייתים איננה ממוסגרת כאפליה אלא כ"העדפה מתקנת", לא כנגד אלא בעד, לא יוצרת עיוות לא צודק מבוסס גזע אלא מתקנת אחד ישן. אך זו היא אותה הגברת בשינוי אדרת. הגזענות הישנה לא התחלפה בנאורות אינדיבידואלית ושוויונית, אלא רק שינתה את מושאה מגזע אחד לאחר. גזענות מהותה שיפוט ומתן יחס לאדם על פי צבעו או מוצאו ולא על פי תכונותיו, פעולותיו, מצבו הכלכלי, או כל פרמטר אחר המאפיין אותו כאינדיבידואל. גם אם יש אזרחים שחורים שראויים מסיבות סוציו-אקונומיות לעזרה או הקלות אין סיבה להניח באופן גורף שכל אדם שחור באשר הוא ראוי להקלות אלה. על אותו משקל, אין סיבה להניח שכל אדם לבן או אסייתי מגיע ממשפחה עשירה ולכן יש לתת קדימות לאחרים על פניו. במצב הדברים הנוכחי, ילד שחור ממשפחה עשירה בוושינגטון הבירה, שלמד כל חייו בבתי ספר פרטיים מהטובים במדינה ושהוריו הם חלק מהאליטה הפוליטית או הכלכלית, עדיין יזכה לקדימות ויזדקק לציונים נמוכים יותר בשביל להתקבל להרווארד מאשר ילד אסייתי ממשפחה ענייה שנאלץ לעבוד למחייתו בזמן לימודיו בתיכון. זהו מצב אבסורדי.

כל עוד גזענות זו הופנתה כלפי לבנים, וביניהם יהודים, האדמה לא רעדה. אחרי הכל, האדם הלבן האמריקאי עדיין חב חוב לשחור, לפי השיח בן זמננו באמריקה, על שנים של עבדות וחוקים גזעניים (שנגמרו לפני מאות ועשרות שנים, בהתאמה). אך במי הבחור האסייתי הצעיר שחולם להיות רופא פגע? את מי הסבא רבא שלו דיכא?

ועדות הקבלה אינן יכולות כמובן להצהיר שהן מפלות מועמדים אסייתים בשביל לקדם היספנים ושחורים (ליצירת "גיוון אתני"), ובהינתן ציוניהם הגבוהים, הן היו חייבות למצוא קריטריונים אחרים בגינם ניתן יהיה לפגוע בהערכה הכללית של האסייתים. הפתרון נמצא בדירוג הסובייקטיבי של תכונותיהם. הבדיקה, שבחנה מעל 160,000 מועמדים, מצאה שבאופן עקבי מקבלים האסייתים דירוג נמוך יותר ממתמודדים אחרים על תכונות כמו "אישיות חיובית", נחמדות, אומץ, יכולת התחבבות על הזולת (Likeability) ו"מכובדות".

במילים פשוטות, מועמדים אסייתים לא מתקבלים להרווארד, על אף ציוניהם, כי הם אינם אהובים על ידי הזולת ולא מספיק "מכובדים". האם ניתן לדמיין משהו יותר גזעני מזה?


תום זיו

מנהל תוכן ושיווק באתר. בוגר תואר ראשון ביחסים בינלאומיים ומדע המדינה מהאוניברסיטה העברית. כותב על פוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה וכל מה שביניהם.