בחירת העורך

READING

גירוש פליטים, שואה, וחשיפה לאלימות: מחקר חושף השפע...

גירוש פליטים, שואה, וחשיפה לאלימות: מחקר חושף השפעה של חשיפה לאלימות על עמדות במדיניות מקלט

,
בסיר הלחץ בו אנו חיים, זכרונם של ששת המיליונים ודרך החתחתים שעברנו על מנת להקים מדינה יהודית, אינם בהכרח מתורגמים ליכולת הכלה כלפי פליטים ומבקשי מקלט באשר הם, כי אם להפך. השילוב של תחושת האיום בשל הסכסוך הישראלי-פלסטיני, יחד עם ההיסטוריה הטראומתית שבמרכזה השואה, חושפים קושי בהכלת מצוקותיו של האחר.

מבצע הגירוש של מבקשי המקלט שנפתח החודש, והתגייסותם של חלקים מהציבור כנגד מהלך זה, החזירו לשיח הציבורי הישראלי את השימוש בנושא השואה. גיוסו של עברנו ההיסטורי – שואת היהודים – לשיח החברתי, הוא כמעט תמיד שנוי במחלוקת, אך הוא נעשה טעון יותר כאשר עולה לדיון סוגיית מבקשי המקלט הפוקדים את ישראל זה למעלה מעשור.

לכאורה, בהתמודדות עם מבקשי המקלט אמורים היינו היהודים, צאצאיו של העם הפליט, להזדהות עם מצוקותיה של קבוצת המיעוט החדשה – הנמלטת ממציאות אלימה בארצה ומבקשת מקלט במדינת הפליטים האולטימטיבית – ואולי אף לקבל אותה ולתמוך בה. על פניו, אמורים היינו כולנו לחוש רגש של "אחוות קורבנות" בדמות אמפתיה כלפי הפליטים המשחרים לפתחנו. אולם המציאות הישראלית מספקת, ממבט ראשוני, תמונת מצב שונה, הן בהתנהלות האזרחים והן בהתנהלות הממשלה. נשאלת השאלה, האם גיוסו של נושא השואה לטובת עמדת התמיכה בפליטים מהווה במקרה זה חרב פיפיות? הייתכן שאותו עבר היסטורי, המהווה זיכרון  קולקטיבי, הוא זה המחזק את האיום אותו חשים הישראלים, אשר מיתרגם לעוינות ולגיבוש מדיניות חריפה כנגד מבקשי המקלט?

למצב מורכב זה מתלווה איום יום-יומי של התמודדות עם השלכותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, בארץ ומחוצה לה. החשיפה הממושכת לאלימות פוליטית בדמות פיגועי טרור, שפיכות דמים ומלחמה, היא בעלת השפעות מרחיקות לכת על האזרחים, המתמודדים באופן יום-יומי עם אירועים אלו. השפעות אלו באות לידי ביטוי בשינוי עמדות פוליטיות, ברמות גבוהות של מצוקה פסיכולוגית, בתחושות איום מוגברות וברגשות מוקצנים. מחקרים בתחום מצאו כי אלימות פוליטית בדמות טרור אקראי וטרור מתמשך, הפוגע באזרחים ומשבש את שגרת חייהם, מוסיף, מעבר לאובדן ולפחד, גם מתח רב בקרב החברות המותקפות, ומהווה מבחן למרקם הדמוקרטי שלהן. במצבים קשים אלו, בהם קיים ניסיון לאזן בין השאיפה לביטחון ובין קיום חברה דמוקרטית, מתגלה זעם כלפי חברי קבוצת המיעוט, שיכול להפוך במהרה לתמיכה במדיניות המתנגדת למיעוטים, ובעיקר כלפי המיעוט המזוהה עם האלימות הפוליטית.

במחקר שהתמקד בהשפעותיה של חשיפה לאלימות על עמדות כלפי מדיניות מקלט, אותו ערכתי בסמיכות לסיום מבצע 'צוק איתן' יחד עם פרופ' דפנה קנטי מאוניברסיטת חיפה, נמצא כי אכן יש קשר ישיר בין חשיפה למלחמה ובין תמיכה במדיניות המתנגדת לקבלת מבקשי המקלט. על פי תוצאות המחקר, אנשים המתגוררים באזורים המאוימים על ידי שיגור הרקטות מעזה נטו לתמוך במדיניות מקלט המתנגדת לקבלת הפליטים, בהשוואה לאנשים מאזורים פחות מאוימים. בנוסף, נמצא כי תפיסות איום הנובעות מהסכסוך הישראלי-פלסטיני השפיעו אף הן על המדיניות הממשלתית בעניינם של מבקשי המקלט, על אף שאיננה קשורה לסכסוך הישראלי-פלסטיני או למערכת היחסים שבין הערבים בישראל ובין הרוב היהודי.

אם כן, בסיר הלחץ בו אנו חיים, כאביו של הפצע ההיסטורי שלנו – זיכרונם של ששת המיליונים ודרך החתחתים שעברנו על מנת להקים מדינה יהודית – אינם בהכרח מתורגמים ליכולת הכלה כלפי פליטים ומבקשי מקלט באשר הם, כי אם להפך. השילוב של תחושת האיום מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, יחד עם ההיסטוריה הטראומתית שבמרכזה השואה, חושפים קושי בהכלת מצוקותיו של האחר; במקרה זה מדובר במבקשי מקלט ובפליטים הדורשים את הסיוע שלנו עד שהמצב במדינתם ישתפר.

ואולם, על אף היכולת להבין את ההתנגדות לקבלתם של הפליטים, דווקא על רקע השואה והסכסוך הישראלי פלסטיני, נטייתם של גורמים מסוימים ללבות את האש ולהתסיס כנגד החלש והגר עלולה להיגרר לשריפה שלא נוכל להשתלט עליה בבוא היום. זאת, משום שבמקום בו הפחדים שלנו גורמים לנו להפסיק לחמול, לא נשאר לנו אלא לפחד לתמיד. ארבעים אלף מבקשי מקלט החיים בקרבנו לא ימוטטו אותנו. גירושם וחזרתם לתופת דווקא כן. ואם בטראומות עבר עסקינן, הרי כולנו מצווים: "וְגֵר לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם יְדַעְתֶּם אֶת נֶפֶשׁ הַגֵּר כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ספר שמות, פרק כג, פסוק ט).


קרן לוי גנני - סניידר

דר' קרן לוי גנני סניידר חוקרת את השפעותיו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני על מערכות היחסים בין קבוצות בחברה הישראלית בכלל, ועל עמדות הישראלים כלפי מבקשי מקלט ומדיניות מקלט בפרט.