‎קורא‫/‬ת‫:‬

דו"ח מבקר המדינה: חשד סביר ל"זיבולי שכל&...

דו"ח מבקר המדינה: חשד סביר ל"זיבולי שכל"

,
במבחן התוצאה, משרד מבקר המדינה הוא מוסד מיותר. 600 עובדים, תקציב של כ-400 מיליון שקל בשנה. הדו"ח השנתי שמנפיק מבקר המדינה עמוס במשפטים חלולים ויפים שתמיד טוב לדקלם.
image_printגרסא להדפסה

מאת: מוטי היינריך מאתר "קו ישר"

במבחן התוצאה, משרד מבקר המדינה הוא מוסד מיותר. הדו"חות עבי הכרס שכותבים 600 העובדים המסורים במשרדו – שמרוויחים בממוצע כ-33,000 ₪ בחודש – זוכים לתשומת לב ציבורית בערך כמחצית השבוע, ולאחר מכן הם מעלים אבק בארכיונים. המוסד הממשלתי שבו הוטחה הביקורת תמיד "לומד את הדו"ח", "מסיק מסקנות", וכמו שדובר צה"ל אומר: "צה"ל הפיק את הלקחים".

נדיר שעובד ציבור פוטר או נענש בעקבות דו"ח של מבקר המדינה. כמו כן, לא זכורה פעולה או תכנית משמעותית שיצאה לפועל על ידי משרד ממשלתי כתוצאה ישירה ובלעדית של דו"ח מבקר מדינה כלשהו.

תקציב משרד מבקר המדינה עומד על קרוב ל-400 מיליון ₪ נכון ל-2019. מדובר בסכום עתק. לא זו בלבד, אלא שמדי כשנתיים וחצי נזרקים למשרד עוד מיליארד שקלים. על מנת לקבל פרופורציות, מחירו של קרון רכבת אחד עומד על כ-8 מיליון ₪. ובכן, אם מבטלים את משרד המבקר, אפשר לקנות כל שנה כ-50 קרונות חדשים; תוך שנתיים-שלוש פותרים את כל "המחסור בקרונות".

בחיפוש בגוגל לא מצאנו מקרה בו גוף מבוקר כלשהו, אי פעם, אכן תיקן דרכיו בצורה זו או אחרת בעקבות דו"ח של המבקר. אבל נניח שטעינו בחיפוש וקיים מוסד כזה – האם זה שווה את המחיר, 400 מיליון שקלים בשנה? לנו זה עולה יותר.

נמשיך לשחק במספרים: הוצאה ממשלתית שנתית קבועה של 400 מיליון ₪ יכולה לממן השקעה בפרויקט תחבורה שעלותו כ-7 מיליארד ₪; והתקציב השנתי של משרד המבקר יכול לפרוע הלוואה ל-25 שנים בריבית שנתית של כ-3.2%. אולם התחשיב של המספרים הגדולים לא נגמר כאן. השקעה ממשלתית בתשתית תחבורה של 7 מיליארד ₪ יכולה להפוך לפרויקט של 28 מיליארד בשיתוף עם הסקטור הפרטי – כמו כביש 6 או מנהרות הכרמל. 80% מההשקעה במנהרות הכרמל הייתה פרטית. אז מה אפשר לעשות בסכום עתק כזה?

כביש הרוחב 431, המדהים והמודרני שאורכו 22 ק"מ, מראשון לציון עד מזרחית לרמלה עלה כ-3.5 מיליארד ₪. קשה למצוא נתונים מהימנים האומדים את ההשקעה הכוללת בכביש 6, כ-180 ק"מ עד היום, אבל הזכיינים מרוויחים יפה מהשקעתם. אפשר להניח, על סמך עלויות הפרויקט של בניית כביש 431, שבפרויקט כביש 6 הושקע סכום של כ-24 מיליארד ₪.

יתרה מזאת, אם נסגור את משרד מבקר המדינה, נוכל לחפור לפחות 18 "מנהרות כרמל" לרכב מתחת לגוש דן – 6.5 קילומטרים של המנהרה, כולל המחלפים, עלתה כ-1.5 מיליארד ₪. לחילופין נוכל לסלול כביש ארצי נוסף כמו כביש 6.

ולמי שהלך לאיבוד במספרים, סגירת משרד מבקר המדינה משתלמת מאד. אפשר לחזור על התרגיל הזה גם עם משרדי ממשלה אחרים.

בנושאים החשובים, הציבור סובל ויודע את האמת טוב ממבקר המדינה. כלל לא בטוח שבכירי משרד המבקר – אלה עם המשכורת של 45 אלף ₪ בחודש – נוסעים באוטובוס או ברכבת, עומדים בתור במשרד הפנים, מתמודדים חמש שנים עם היתר בנייה, או מבלים שמונה שעות בחדר מיון בבית חולים ציבורי, ולאחר מכן מאושפזים במסדרון המחלקה. בכירי משרד המבקר "מסתדרים" – כמו כל שכבת "המחוברים" בישראל.

דוח המבקר על התחבורה הציבורית

הדו"ח שפורסם רק לפני מספר ימים, כבר רובץ בגב המדף התחתון. אפילו אותנו הוא בקושי מעניין, שכן אירועים אחרים תפסו את הכותרות: שני טילים ששוגרו לתל אביב, האיראנים שהשתלטו על הטלפון של בני גנץ ועוד.

מבקר המדינה רואה עצמו כיועץ ארגוני של משרדי הממשלה, מפרסם לרוב דו"חות שמתאימים לאידיאולוגיה האישית שלו שהיא נפוצה ומקובלת. הדו"ח עמוס במשפטים סתומים שמקובלים לרוב על פוליטיקאים שאומרים לא כלום. משפטים חלולים ויפים שטוב תמיד לדקלם. תמיד "לא הושקע מספיק", לעולם "חסרים עובדים" או טרם הוקם דינוזאור ציבורי חדש שעיקר משימתו לבלוע כספי מיסים. בדו"ח הנוכחי, שמכיל מאות עמודים, מועלית בין היתר טענה "חמורה" כי לא הוקמו רשויות תחבורה מטרופוליניות, וחסרים עובדים ברשות התחבורה הארצית, אשר מזכירה את אמרתו של יו"ר העבודה אבי גבאי: "ביבי אתה רואה מחלפים וגשרים?… אנחנו רואים תחבורה ציבורית של עולם שלישי." כמו כן, מועלית ההתרעה על "שימוש בעובדים מקצועיים רבים שאינם אנשי השירות הציבורי". בקיצור, הפתרון יגיע מהגדלת הסקטור הציבורי.

כדי שלא לייגע, הנה עוד מספר דוגמאות מהדו"ח האחרון על התחבורה הציבורית:

"הפחתת הגודש בכבישים […] תפחית תופעות שליליות. תחבורה ציבורית יעילה תביא להגברת מהירות הנסיעה […] ותאפשר לעמוד בלוחות הזמנים". זה כמו לומר: "שינה טובה בלילה תגביר את הערנות ביום" – זה תמיד נכון.

"הגידול הבלתי מבוקר של אוכלוסיית הערים" – תמיד חשבנו שצריך להנהיג רישיון ממשלתי לגור בתל אביב או בראשון לציון. באיזו עיר גר המבקר עצמו?

המבקר גם מביע דעה נחרצת (אוסף דקלומים מקובלים) על היעילות של אמצעי התחבורה השונים, על היעילות האנרגטית שלהם ועל "הנעת תחבורה ציבורית באמצעות אנרגיות ירוקות". לא נפקד מקומו של המאבק לצמצום "פערים חברתיים" וגם "הפחתת יוקר המחיה" באמצעות התחבורה הציבורית – כלל לא בטוח שתחבורה ציבורית היא החלופה הזולה לניידות, אם כוללים בחישוב גם את עלות הסבסוד הכבד מכספי המיסים של התחבורה הציבורית.

המבקר מתריע על "מהירות נסיעה נמוכה בערים" ו"היקף נמוך של שירותי רכבת"; הוא גם מרחיב את היריעה ותומך בתכנון מחדש של המדינה – "היעדר עירוב שימושים (מגורים, תעסוקה, ובילוי) ברבות מהשכונות". וראוי כמובן להזכיר גם את גילוי אמריקה של המבקר: "המשתמשים בתחבורה הציבורית עושים זאת בלית ברירה, מפני שאין ברשותם רכב פרטי". אז רכב פרטי רע או טוב לדעתו?

והנה אוסף של משפטים שממש מעלים חשד ל"זיבול שכל" מצד מחברי הדו"ח: היעדר תכנון שמבוסס על "גישה תכנונית מתכללת"; "קידום ראייה כוללת בעניין מתן פתרונות תחבורתיים"; "תאום לוקה בחסר", ורשויות ממשלתיות בהן; "קבלת החלטות נעדרות מבט-על כולל". אכן, חשד סביר ל"זיבולי שכל" חסרי תוכן, נשמעים מצוין ולא מזיקים.

"היעדר פתרון לשינוי שיטת השכר ורכיב החזקת רכב לעובדים בשירות הציבורי […] להפחתת השימוש ברכב פרטי", הבנתם? על פי הדברים הללו נראה שאפשר לשנות בקלות את ה"זכויות" של עובדי המדינה, כאילו שאין בישראל חוקי עבודה "מתקדמים", אין בתי דין לעבודה בעלי אידיאולוגיה סוציאליסטית, ואין הסתדרות. בעקבות הניסיון "המוצלח" להוסיף חצי שעת עבודה לנהגי הקטרים ברכבת ישראל שעובדים 3.5 שעות ביום, אני מציע למבקר לנסות להקטין את השכר המנופח במשרדו. נראה אותו.

גם אנחנו תומכים בכל לב ברעיונות הנשגבים והמקוריים של המבקר: צריך תחבורה יעילה, דרושה מערכת חינוך מצוינת, רצוי שיהיה פחות פשע, פחות תאונות דרכים, וגם רצוי מאד להיות יותר בריאים.

הכותרת של הדו"ח – "משבר התחבורה הציבורית", יכולה להצטרף לכותרות אחרות כמו "השבר הגדול במערכת החינוך", "זעקת החולה במסדרון בית החולים", או "למה ערי ישראל מכוערות ומלוכלכות"?

רצוי וראוי גם שיימצא פיתרון לכל המחלות ושנהיה בריאים ויפים. דו"ח המבקר בעצם מספר לנו את מה שקוראי אתר זה יודעים: מדינה לא מסוגלת לנהל מערכות גדולות – בקושי מערכות קטנות – בשום תחום. הפתרון הוא בצמצום מעורבות המדינה בכל ההיבטים השונים של תחומי החיים, וגם אז לצערנו לא נגיע לשלמות הנכספת.

מאות עמודי הדו"ח נועדו לשכב בארכיון מאובק. אף אחד לא מסוגל ליישם דבר וחצי דבר מ"ההמלצות". למרות הכול, מי שהתגורר ב-20-30 השנים האחרונות בישראל, לא יכול להתכחש למהפכת התחבורה העצומה: כבישים, מחלפים, מנהרות, כבישים מהירים, ועשרות הפרויקטים בבנייה. מעולם לא הייתה תנופת פיתוח כזאת במקומותינו.

תמונה מבקר המדינה – יוסף שפירא: יצחק הררי – משרד מבקר המדינה

קו ישר

"קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il