בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

דרושים נינג'ות ביפן: על עיתונות גרועה ומדינה "...

דרושים נינג'ות ביפן: על עיתונות גרועה ומדינה "מוזרה"

,
אם שמעתם לאחרונה שמחפשים נינג'ות ביפן, אתם כנראה לא לבד. אולי גם שמעתם דברים יותר מוזרים על יפן, כגון אנשים שמתחתנים עם רובוטים, או שהמון יפנים ישנים ב"מלון קפסולה". הדרך בה יפן מסוקרת בחדשות, בעיתונים ובמדיה החברתית בארץ הוא לא פחות ממקומם. אפשר לראות כי ברגע שמזכירים את המילה "יפן" בתקשורת, היא מאפשרת לכתבים להפסיק לעשות את עבודתם נאמנה, משום שאין דבר אשר נשמע "מוזר" מדי כשמדובר ביפן. כמו אחרון האוריינטליסטים, גם התקשורת שלנו נופלת בפח של עצמה. הייתי מצפה ממדינה שחרדה באופן תמידי לתדמית שלה בעולם, לעשות עבודה טובה יותר כשמגיעים לסיקור מדינות אחרות, רחוקות ו"מוזרות" כמו יפן, אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. אנחנו אוהבים את יפן שלנו כמו שאוריינטליסטים אוהבים אותה: מוזרה, אקזוטית, מסתורית והזויה. אנא מכם, אל תעירו את העיתונאים בארץ מהחלום שיפן מוזרה, ואל תדרשו מהם לחקור את האמת ולהצליב עובדות. אל תצפו מהם לשלוח מיילים או להתקשר – למי יש זמן או כסף לחפש מומחה?

הסיבות להתעניינות ביפן

יפן, עבור רבים, הינה יעד אליו הם חייבים להגיע. בזמן האחרון התיירות אל יפן צמחה בקצב הולך וגדל, ונראה שגם הדיונים בקבוצות הפייסבוק הרבות, וכמות השאלות שאני מקבל בקשר ליפן, מעידות על כך. אולם, כאשר אני שואל אנשים מדוע הם מעוניינים לנסוע ליפן סתם מתוך הסקרנות האישית שלי, אני מקבל על-פי רוב תשובות לא ברורות או חד משמעיות. ישנם אנשים המחזיקים בסוג של זיקה, למשל אם הם התאמנו בקראטה או ג'ודו ורצו לנסוע ליפן בעקבות כך. עם זאת, מעבר לאותם אנשים שצורכים תרבות פופולארית יפנית בכמות רצינית, רבים אחרים, חסרי קשר ליפן, עדיין חולמים ורוצים לטוס לשם.

יפן היא מדינה מסתורית בעיניהם. אבל מעבר למסתוריות היא "מוזרה" ושונה. הם מצפים לראות שם עולם חברתי שונה בתכלית ממה שהם מכירים, ומצפים לחוות חוויות יוצאות דופן מבחינה זו. אחרי הכל, אין היא מדינה מערבית קלאסית. כמובן שגם האוכל משחק תפקיד מרכזי. סושי הצליח אפילו להפוך להכרח בקבלת הפנים בחתונות בארץ, ולראייה תל אביב ממוקמת גבוה מאוד ברשימה של "מסעדות סושי לנפש". גדלנו על צבי הנינג'ה, סמוראים ויוקוזונה מה-WWF, דראגון בול ז'י ועוד רבים וטובים. אין ספק שכל אלה הם חלק אדיר ב"עוצמה הרכה" היפנית שמתבססת על ייצוא תרבותי אדיר, שני רק לארה"ב.

יש המון סיבות נוספות להתעניין ביפן, וביניהן הזווית המחקרית-היסטורית הייחודית של מדינה זו. יפן היא המדינה הלא מערבית הראשונה שעברה את מהפכת התיעוש, והיא עשתה זאת בקצב מסחרר. בעוד אנחנו עדיין שוקדים על רכבת קלה בתל אביב, (קו אחד מתוך כמה שהבטיחו), יפן כבר רשתה את רוב המדינה שלה בפסי רכבת עוד לפני המאה הקודמת. היא הייתה המדינה הלא-מערבית הראשונה שהפכה למעצמה, והמדינה הלא-מערבית הראשונה שניצחה במלחמה מעצמה מערבית (מלחמת יפן-רוסיה ב1904-1905). יפן  הייתה גם המדינה הלא מערבית הראשונה (ואולי היחידה) שהשתתפה במפעל המפוקפק של הקולוניאליזם. כמו כן, היא נלחמה בארה"ב במלחמת העולם ה-2, ולקראת סוף המלחמה נהפכה למדינה היחידה שהותקפה בנשק גרעיני. בתום המלחמה, יפן וגרמניה עברו שינוי אדיר מפשיזם לדמוקרטיה. מה שחריג במקרה היפני הוא שלא הייתה לעם זה מסורת דמוקרטית כלשהי לפני כן. למרות זאת, יפן הצליחה להתעלות על הרס המלחמה (שאין לזלזל בו בשום קנה מידה), כדי להפוך למדינה השנייה העשירה ביותר אחרי ארה"ב (כיום ה-3). כיום, יפן היא מדינה חדשנית בתחום הטכנולוגיה, ובמיוחד בתחום הרובוטיקה. בנוסף, היא מתעסקת עם בעיות כגון כלכלה מקרטעת, ילודה נמוכה וכו', שהן בעיות שמדינות רבות במערב צפויות להתמודד איתן בעתיד. כמובן שישנן עוד סיבות רבות נוספות להסתקרן מיפן, אך אין זו מטרת המאמר.

הסיבות המוזרות (והכוזבות) להתעניינות ביפן

הבעיה היא, שהרבה אנשים לא מתעניינים ביפן מתוך הכרות עם נושאים אלו. הדרך שבה הם נחשפים ליפן היא לא פחות משערורייתית. בשבילם יפן היא "מקום מוזר" שבו קורים דברים "הזויים". הרבה שולחים לי סרטונים או קטעים מטלוויזיה יפנית, או פרסומות יפניות כדי שאסביר להם את פשר התופעה, כאילו אני הסנגור הראשי ליפן. לפעמים אותם סרטונים בכלל באים ממדינות אחרות, ולא מיפן, אבל אם זה מוזר אז זה יפני, על-פי ההיגיון. הרבה מהכתבות אשר מתפרסמות על יפן עוסקות בסיפורים מוזרים. האחרון בשרשרת ארוכה של כתבות מסוג זה, הייתה שביפן "מחפשים נינג'ות" כי יש מחסור בהן, ומוכנים אפילו לשלם כ-85,000 דולר לחודש עבור המשרה הנחשקת. יום אחד, בעודני צופה בתוכנית בוקר יפנית (אני מתגורר ביפן), דיברו עם מישהו מהכפר שאמר שבעקבות הכתבות הללו יצרו איתם קשר יותר מ-100 איש מ-14 מדינות שונות. הם לא הבינו בכלל על מה כל המהומה, עד שהבינו שהייתה כנראה אי הבנה או תרגום לקוי של מישהו שאמר דבר מה בקשר לעבודה על הנינג'ות. לתקשורת המערבית זה לא הפריע לשמוע מה שהם רצו לשמוע, והכתבות בדבר החיפוש אחר "נינג'ות" הפכו לוויראליות. כמובן שזה לא פסח על העיתונים בישראל. לצערי, העיתונים בארץ ממהרים לפרסם כל דבר "מוזר" על יפן, כל עוד הוא מתפרסם בעיתונים אחרים גדולים בעולם, מבלי לטרוח לבדוק אם הדבר נכון או לא. אז כשאותו כפר מסכן יצא בהודעה לתקשורת ב-5 שפות שונות כדי שיפסיקו להטריד אותם, זה הגיע גם לעיתונים בארץ.

כל מה שהיה צריך זה להרים טלפון ולברר, או לשלוח מייל לפני הכתבה. מסתבר שאין עיתונאי אחד בעולם המערבי שטרח לעשות זאת, ואנחנו נהינו אחריהם כמו עדר. אני בספק אם הדבר ילמד משהו את העיתונים בישראל. הסיבה היא שזו לא הטעות הראשונה, ולא הכתבה הגרועה ביותר שקראתי מעודי על יפן בארץ. ב-YNET התפרסמה כתבה על כך שביפן יש טרנד חדש בקרב בני נוער. הטרנד הוא לא אחר מאשר ללקק אחד לשני את העיניים, כך שהמוני תלמידי תיכון ביפן מסתובבים עם עיניים אדומות מדלקות שונות ומשונות. אם אתם לא מאמינים לי, תבדקו בעצמכם, הנה קישור לכתבה ב-YNET וב-Mako. כמובן שאלו תרגומים מאתרי חדשות גדולים יותר. כאמור, בדיקה זריזה מאוד הייתה יכולה להראות כיצד כל העיתונים הללו נפלו קורבן למתיחה.

קשה לי להאמין שמישהו היה מפרסם כתבה כל כך בזויה ומוזרה על מדינה אחרת, מערבית, מבלי לבדוק אם הדבר נכון. אם הייתה מתפרסמת על ישראל כתבה בדבר "טרנד" חדש לפיו בני נוער רבים עוברים לרכב על גמל בדרכם לבית הספר, היינו יוצאים בקמפיינים נרחבים, ומגייסים את גל גדות ואת הנשיא כדי לשכנע את העולם שאנחנו לא מדינה נכשלת שחיה במדבר. אבל, כאשר מדובר במדינה אסייתית, שמקובל להתייחס אליה כמוזרה, מסתורית ואקזוטית, אין צורך לעשות עבודה עיתונאית רצינית ולאמת את הטענות עם חקירה מקיפה. בכלל, אם עיתונים גדולים עושים זאת, אז זה חייב להיות נכון, הלא כן?

ההיבט הישראלי

אנחנו בישראל, שכל כך רגישים לדימוי שלנו בעולם, לא עוצרים לחשוב פעמיים כשזה מגיע למדינות רחוקות שיש לנו עניין פוליטי נמוך בהן. כאשר נדב אייל, "מומחה גדול" ליפן (מטעם מי?), נוסע לברר ולהסביר לנו למה יפן היא בעלת אחוזי ילודה נמוכים כל כך, הוא מסביר לנו על הדרך שיש תופעה שיפנים מתחתנים עם דמויות מצוירות או רובוטים. לא רק ש אוסף הכתבות שלו, "חרקירי", מעודד את התפישה האוריינטליסטית הבזויה הזו, הוא אפילו לא טרח לברר כיצד אומרים את המילה נכון. לא הוגים את המילה חרקירי בח' כי אין ביפנית ח' בכלל. צריך לכתוב זאת Hara-kiri, מילה שמורכבת משתי מילים: ,Hara שזה בטן (לא חרא אני מבקש), ו-Kiri, שזה חיתוך או שיסוף. אם את הכותרת הוא מבלבל, עד כמה אפשר לסמוך עליו שהוא באמת מבין בנושא? אם תשאלו יפנים מה הם חושבים על אדם שמכריז כי הוא מתחתן עם רובוט, הם יגידו לכם  שאותו אדם כנראה החליק על הראש, כי גם להם אין הסבר לתופעה. מדובר בתת תת-תרבות, אשר איננה בשום צורה ואופן מקובלת או נפוצה. אולם, לנדב אייל אין בעיה לשלב את הנישואים עם הרובוטים בסך ההסברים שלו לתופעת שיעורי הילודה הנמוכים. כמובן, את הסרט מלווה גם מוזיקה אוריינטליסטית, כמיטב המסורת. אני לא מכיר אף מרצה שלא תפס או תפסה את הראש בזעזוע כאשר צפו בסרט של נדב אייל. מי שמקבל את סרטיו של אייל כאמינים, אינו רחוק בהרבה ממי שיצפה בסרט "הזוהן", ויחשוב שכל הישראלים אוהבים דיסקו ו"פיזי בבלאך".

לצערי, הדברים הללו גורמים לנו לחשוב על יפן כמקום ה"מוזר והאקזוטי" הזה, שצריך לחוות אותו כדי לראות את כל המוזרויות הללו בעיניים. אפילו סרטים פופולאריים כגון "סיפורה של גיישה", "שוגון" ו"הסמוראי האחרון" לא נצמדים לאמת ומעוותים את המציאות כדי ליצור דרמה. כך, לצערי, הדרך שבה יפן נתפשת בציבור הישראלי היא מעוותת ונובעת מבורות. אינני מאשים את האנשים שבונים על כך שהעיתונים עושים את עבודתם בצורה הטובה ביותר – אני מאשים את העיתונים שעושים עבודה נוראית כאשר הם באים לדווח על מאורע הקשור ביפן.

אין ספק שיפן היא מקום שונה מישראל בהמון מובנים. לפעמים אין היא מקום שונה, כמו שהיא ההפך הגמור מהארץ. לפעמים, בצטטי אדם שאני מכבד, התחושה שמקבלים ביפן היא כי "נראה שהדבר היחיד שמשותף לנו וליפנים היא שאנחנו הולכים על שתי רגליים".  אבל לעיתים קרובות, עם מאמץ ולמידה, במיוחד בתחום השפה, מתגלים יותר דברים משותפים מאשר שונים. לצערי, לא רק שהעיתונים והתקשורת לא נעזרים במומחים ואנשים שמכירים בצורה עמוקה ומלומדת את התרבות היפנית (כולל השפה), אלא הם מקלים ראש ומזלזלים בעבודתם, שהיא לחקור לעומק דברים לפני שהם מדווחים עליהם בחוסר מקצוענות משווא.


גדי גרשוני

סטודנט לתואר שני באוניברסיטת נאגויה ביפן. מתמחה ביחסים בין-לאומיים, בנושאי תרבות ושפה, ובשפה היפנית ובתרבות היפנית בעיקר. עוסק בחקר הפער בין פרקטיקה ותיאוריה, ובחיבור של תרבות שפה וטכנולוגיה.