בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

האם השמרנות קיימת במדינות מפותחות בימינו?...

האם השמרנות קיימת במדינות מפותחות בימינו?

,
מה משמעות המונח "שמרנות" בהקשר העכשווי, ובמדינות המערב המפותחות? אם נגדירו כסוג מסוים של ליברליזם, נוכל להציע ארבעה עקרונות מרכזיים של שמרנות מערבית מודרנית.

התשובה לשאלה "האם השמרנות קיימת במדינות המפותחות בימינו?" תלויה כמובן באופן שבו אנו מגדירים ומבינים את המושג "שמרנות". לטענתי, אם אנו מבינים את השמרנות כניסיון לחזור לסדר החברתי שקדם למודרנה, כלומר לסדר חברתי מעמדי והירארכי המורכב משלטון הכתר והצלב לצד אצולת קרקע, הרי שאז השמרנות אכן חדלה מלהתקיים בימינו והמחזיקים בעמדה מסוג זה יוגדרו בצדק כריאקציונרים. תפיסה שכזו יכלה אולי להיחשב כשמרנית במהלך המאה ה-19, אך לאחר התבססות הדמוקרטיה המודרנית וביתר שאת לאחר מלחמת העולם השנייה, שמרנות כזו חדלה מלהיות אפשרות פוליטית ממשית. אם השמרנות קיימת בימינו, עליה לקבל כהנחת מוצא את הלגיטימיות של הדמוקרטיה ואת היעדרן של פריווילגיות מעמדיות.

עם זאת, ביכולתנו להגדיר שמרנות באופן שונה, בצורה שתהיה רלוונטית לנסיבות הפוליטיות, החברתיות והכלכליות של המאה ה-21. לנוכח הלבוש בן-הזמן שעוטים על עצמם הליברליזם והסוציאליזם (פוליטיקה של זהויות מצד אחד ומדינת רווחה משמעותית מצד שני, אם נציין שני מאפיינים מרכזיים בלבד) נראה בעיני שנכון יהיה לראות בשמרנות כליברליזם מסוג מסוים, ליברליזם "ישן" או אולי את הענף הימני של הליברליזם. אם מעניקים לשמרנות מפנה ליברלי שכזה, ניתן לטעון לגביה לפחות ארבע טענות מרכזיות:

ראשית, אין דבר בשמרנות שמתנגד א-פריורית לשינוי. למעשה, ברור כי התנגדות מוחלטת לשינוי היא בלתי אפשרית גם אם היינו רוצים בה. מי ומה שמתנגד לשינוי קמל ומת. אדמנד ברק אמר בצדק כי "מדינה ללא האמצעים לשינוי היא מדינה ללא האמצעים לשימור". ("A state without the means of some change is without the means of its conservation"). השמרנות מגלה אמנם חשד כלפי שינויים חריגים ורדיקלים, גורסת כי חובת ההוכחה מוטלת על מי שמעוניין לחולל את השינוי הקיצוני ומבקשת להשאיר תמיד רגל נטועה בקרקע. על פניו, אין שום דבר בשמרנות שמתנגד בהכרח לשינויים. עם זאת, השמרנות מתבוננת בשינויים חברתיים בצורה הרבה פחות רומנטית מהליברליזם המודרני והסוציאליזם. היא מכירה בכך שלא כל השינויים החברתיים הם לטובה, שבכל שינוי יש מן ההפסד והאובדן וכי קל הרבה יותר להרוס מבנים חברתיים מתפקדים מליצור במקומם חדשים. השמרנות פשוט מכירה בגבולות היכולת האנושית לחולל שינויים מוצלחים במארג החברתי, שכן לניסיונות כאלו יש לא אחת תוצאות לא מתוכננות שליליות ולעיתים עדיף להתמודד עם רע מוכר מאשר עם עתיד לא צפוי. השמרן, אם כן, לא חושב שיש לטפל בכל בעיה חברתית, ומכיר בכך שתכופות החלופות לבעיות מוכרות הן בעיות אחרות, גדולות יותר.

שנית, אם השמרנות אינה מתנגדת לשינויים, קל וחומר גם שאינה מתנגדת לקדמה. השמרנות אינה סבורה שהעבר היה טוב יותר מההווה או מהעתיד, אם כי אין בה, בניגוד לרדיקליזם, טינה כלפי העבר, רצון לשכוח אותו או להיפרע ממנו. יש בשמרנות מן הנוסטלגיה כלפי העבר, רגש של הוקרת תודה, חיבה עמוקה ומן הגאווה בכל הנוגע לירושה שקיבלנו מן הדורות הקודמים. מצד שני, אין להסיק מכך שהשמרנות תומכת במימושן של אוטופיות. אדרבה, השמרנות מגלה חשד עמוק כלפי אוטופיות, כלפי ניסיונות יהירים להגשים כאן ועכשיו חזון חברתי מתקדם. חיפזון בפוליטיקה, מזווית שמרנית, היא מגרעה חמורה בדיוק כשם שמתינות (moderation) וזהירות (prudence) הן מעלות יקרות ערך בשדה הפוליטי.

שלישית, השמרנות שמה במרכז תפיסת עולמה את המסורת, כאשר מסורת היא אותם הישגים חברתיים, תרבותיים, כלכליים ופוליטיים שהורישו לנו הדורות הקודמים כפיקדון. מסורת מבטאת את הדרכים שבהם למדנו לעשות דברים במשותף לאחר שצברנו דורות של ניסיון. כל אחד מאתנו רוצה לשמר את הדברים שהוא אוהב, שהוא מוצא כיקרי ערך, את מה שעבורו עמל ושקד. כמובן, כאשר מדברים על מסורת עלינו להבהיר לאיזו מסורת בדיוק אנחנו מתכוונים. אחרי הכל, המרקסיזם הוא חלק מהמורשת המערבית והשמרנות מתנגדת למרקסיזם. מידה של חידוד, אפוא, הכרחית בכל דיון אודות מסורת. המסורת שאותה מבקשת השמרנות בת-זמננו לשמר היא המסורת של חירות פוליטית. כלומר את אותם ההסדרים החוקיים והחוקתיים שמעניקים את מירב החופש לפרט, לקהילה ולקבוצה הלאומית לממש את עצמה. שלא כמו הליברליזם בן-זמננו שרואה במורשת המערבית רצף של עוולות ודיכוי, השמרנות רואה במורשת המערבית כהצטברות של חירויות.

רביעית ולבסוף, השמרנות מבקשת לשמר את המסורת הלאומית ואת המבנה המסורתי של התא המשפחתי והקהילתי. השמרנות רואה במשפחה, בקהילה וביחידה הלאומית מבנים ארוכי שנים התוחמים את הפרט ומעניקים לו משמעות קיומית. חירות אין משמעה חופש ממשפחה, קהילה או מסגרת לאומית. החירות מקבלת את משמעותה רק בתוך מסגרות שייכות שכאלו. אי-לכך, השמרנות מתנגדת לכל אותם כוחות החותרים תחת מבנים אלו, ובראשם המדינה הריכוזית ומסגרות רב-לאומיות.

לסיכום, נגדיר את השמרנות כסוג מסוים של ליברליזם אשר מקיים ארבעה עקרונות אלו:

  • אינו מתנגד לשינוי אך גם שאינו שש לשנות לשם השינוי.
  • אינו מתנגד לקדמה אך באותה נשימה מוקיר תודה על הישגי העבר.
  • רואה במסורת פיקדון יקר ערך שהורישו לנו הדורות הקודמים.
  • חרד להשתמרותם של מסגרות מעניקות שייכות ובראשון המשפחה, הקהילה והלאום.

 

אם נבין את השמרנות באופן זה, אזי בהחלט נוכל לקבוע כי השמרנות שוררת וקיימת במדינות המפותחות בימינו.


קרדיט תצלום:
harishs
שתף:
 
  • שגיא ברמק

    מנהל לשעבר ומייסד שותף באתר. בנוסף, מוביל את תכנית אקסודוס למחשבה ליברלית. איש חינוך, הומניסט-חילוני ודוקטורנט להיסטוריה באוניברסיטה העברית.