בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

האננס כמשל: סחר חוץ ועיקרון היתרון היחסי...

האננס כמשל: סחר חוץ ועיקרון היתרון היחסי

,
חוק היתרון היחסי הוא מרכיב בסיסי בהבנת המשמעות הכלכלית של סחר חוץ. ניצול היתרון היחסי בצורה מיטבית הוא קריטי להצלחת המשק הישראלי, בין אם מדובר בייבוא ובין אם מדובר בייצוא. מסה קצרה על גידול האננס כמשל לשם הבנת ערכו של היתרון היחסי בסחר חוץ.

ב-18 בינואר פרסם משרד החקלאות "קול קורא לקבלת מידע והערכות לשיח ציבורי בעניין יבוא אננס לישראל". לאירוע מוזמנים בעלי עניין מקרב הציבור, החפצים לחוות את דעתם בסוגיה זו. בהקשר זה, ראוי להדגיש כי ייבוא האננס הוא דוגמא נקודתית בלבד, וכי יש משמעות כלכלית לסחר חוץ של כל מוצר באשר הוא, בין אם מדובר בייבוא ובין בייצוא; כמו גם לעיקרון המרכזי המגדיר משמעות זו – חוק היתרון היחסי.

לא ניתן לעסוק בזווית הכלכלית של סחר חוץ – או למעשה בסחר בכלל – מבלי להזכיר את חוק היתרון היחסי שאותו תבע הכלכלן הבריטי, דיוויד ריקרדו. אולם נראה כי ייחוס זה מקורו בטעות, ומסתבר שכעשור לפני כן היה זה ג'יימס מיל שעסק בעיקרון זה בצורה דומה. להרחבה, ניתן לעיין בפרק שמקדיש הכלכלן האוסטרי, מורי רות'בארד, בספרו "זווית אוסטרית על ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית". על כל פנים, חוק היתרון היחסי של ריקרדו גורס כי סחר חופשי מועיל לשני הצדדים, גם אם אחד מהם נהנה מיתרון מוחלט – כלומר, מסוגל לייצר כל מוצר ביחס עלות-תועלת טוב יותר בהשוואה לצד השני. ובכן, כיצד?

ריקרדו הדגים את העיקרון שלו באופן הבא: נניח שבבריטניה קשה לייצר יין, וקשה קצת פחות לייצר בד. ולעומת זאת, בפורטוגל קל וזול מאוד לייצר את שתי הסחורות הללו, לפחות בהשוואה לבריטניה. לכאורה, הפתרון מבחינת בריטניה הוא לחסום את הייבוא מפורטוגל, שהרי לזו האחרונה יש יתרון בייצור של יין ושל בד, וכך היא עלולה להביס את השוק המקומי הבריטי במידה שתהיה תחרות. אולם, ריקרדו הצביע על הטעות שבמסקנה זו, וטען כי אם לפורטוגל אכן יש יתרון גם בייצור יין וגם בייצור בד, הצעד הרציונאלי מבחינתה הוא לייצר רק את המוצר היקר מבין השניים; כך, לדבריו של ריקרדו, היא תרוויח ממכירתו, ואילו בריטניה תרוויח ממכירתו של המוצר הזול מביניהם לפורטוגל. במילים אחרות, במקרה המפורט לעיל, לבריטניה יש יתרון יחסי בייצור בד, מאחר שעבור פורטוגל ייצור בד יהיה כרוך בהפחתת ייצור היין, שהוא משתלם יותר.

ראוי לומר כי במקרה זה בא לידי ביטוי העיקרון שתבע הכלכלן הצרפתי, פרדריק בסטייה:

יש רק הבדל אחד בין כלכלן טוב ובין כלכלן גרוע: הכלכלן הגרוע מגביל עצמו אל ההשפעות הנראות בלבד; ואילו הכלכלן הטוב מביא בחשבון גם את ההשפעות שניתן לראותן, אך גם את אלו ההשפעות שחייבות להיצפות מראש.

ובכן, אם נסתכל על המציאות בעיניים של כלכלנים גרועים – כלומר, רק על ההשפעות הנראות לעין – הרי שניכרת ההשפעה השלילית של הסחר החופשי, או של פתיחת השוק לייבוא במקרה שלפנינו; אלו אשר ייצרו עד כה את המוצר שכעת ניתן לייבא, לא יצליחו לעמוד בתחרות מול היצרנים הזרים ויאבדו את פרנסתם. אולם, בטווח המעט יותר ארוך הם יוכלו לעסוק במשלח-יד אחר. השינוי הזה בעיסוקם הוא זה שמשפר את רווחת כלל אזרחי המדינה, וזאת בשל הקצאה יעילה יותר של המשאבים. לצורך העניין, בדוגמא שהציג ריקרדו, אותם יצרני יין שניגפו בפני הייצור הפורטוגלי יוכלו לעבור לייצור בד – אותו בד שיימצא כעת במחסור, משום שהפורטוגלים עברו לייצור יין; ממילא, מכיוון שמחיר נקבע על ידי ביקוש והיצע, מחירו של הבד לייצוא – ובפרט לפורטוגל – יעלה. יתרה מזאת, עבור האזרחים הבריטים, שכעת רוכשים בד במחיר זול יחסית, נותרים כעת יותר משאבים שישמשו אותם למטרות שונות, שאותן יוכלו לספק, בין היתר, גם יצרני היין לשעבר. המשאבים שנחסכו יועילו לכלל המשק, בין אם ישמשו לצריכה ולהשקעה, ואף אם "סתם" ייצברו. על הנושא הזה פירטתי במאמר קודם ב"זווית אחרת".

מובן שהדוגמא של ריקרדו היא פשטנית, וזוהי מהותה, משום שהיא נועדה להמחשה. מחד, אין סיבה להניח כי התמקדות של מדינה שלמה בייצור מוצר ספציפי היא הצעד היעיל – וזאת, מאחר שקיימים גם יתרונות יחסיים אינדיבידואליים, אותם אסור לשכוח; ומאידך, גם אין סיבה להניח שישנו הבדל מהותי בין מקרה בו מדובר על ייצור מוצר אחד, ובין מקרה בו מדובר על ייצור סל מוצרים רחב יותר. הגבלה של ייבוא, כמו שנעשית כיום בתחום האננס, היא אקט שלילי: אם ניתן לגדל בארץ אננס ולהרוויח, הרי שהייבוא מיותר; ואם לא, הרי שהצעד היעיל הוא לייצר מוצרים שונים, ואילו חסימת הייבוא, אשר מעלה את מחירו של האננס באופן מלאכותי, רק מונעת את ניצול היתרון היחסי בצורה מיטבית. גם אם התחרות תהפוך את גידול האננס הישראלי לבלתי משתלם, אין סיבה שמגדלי האננס ייאלצו להתבטל; במקום זאת, הם יוכלו לפתח את כישוריהם ולעסוק במשלח-יד רווחי אחר – לדוגמא, לגדל אבוקדו, רימון וכיוצא באלו – גידולים בהם יש לישראל יתרון יחסי.

על כן, פתיחתו של שוק האננס תועיל לרווחת הציבור, וממילא הציבור הוא בעל עניין, וראוי שיתייחס לקול הקורא שפרסם משרד החקלאות בעניין זה.

את ההתייחסות יש לשלוח לכתובת הדוא"ל: Ppis-RFI@moag.gov.il

לפרטים נוספים, כולל הזמנה להשתתפות בשיח ציבורי בנושא, ניתן להיכנס לאתר משרד החקלאות לפירוט הקול הקורא.


אריאל ליכטרמן

תלמיד ישיבת ההסדר הר עציון, פעיל ליברל וסגן יושב ראש ליברלים בזהות.