בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הבעיה האפריקאית ומלכוד החמלה של השמאל...

הבעיה האפריקאית ומלכוד החמלה של השמאל

,
האם המצב באפריקה ובמזרח התיכון לא דורש ניסיון התערבות עמוק ומערכתי יותר, לשם מתן מענה אמיתי לבעיית ההגירה המסיבית?

ואהבתם את הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים (דברים י', יט').

רבים מכירים מלים אלו בתור סלוגן שמופיע רבות בבתי עסקים ובתי קפה, ביחד עם "הגירוש הזה הורג", ו"תל אביב מתנגדת לגירוש". נראה כי ישנה תרעומת רבה על גירוש האפריקאים, המוגדרים בתור פליטים, מסתננים, שוהים בלתי חוקיים או מהגרי עבודה – תלוי במגדירים, ותלוי ברמת התמיכה או ההתנגדות שלהם לגירוש. כיום, מדינת ישראל מובילה לגירוש של אלפים מאפריקאים אלו, בעיקר אריתראים וסודנים, השוהים במדינת ישראל באופן בלתי חוקי למדינה שלישית – אוגנדה או רואנדה.

הטעמים אשר הובילו את מדינת ישראל לפעולה זו הם כלכליים ולאומיים: ראשית, שיעור המהגרים האפריקאים באזור גיאוגרפי מסוים עומד ביחס הופכי לרמה הסוציו-אקונומית שלו וביחס ישיר לרמת פשיעה ותחושת אי הביטחון של התושבים האזרחים; שנית, המהגרים האפריקאים, אשר מועסקים פעמים רבות בצורה בלתי חוקית, פוגעים בשוק העבודה הישראלי; ושלישית, רבים חוששים שהמספרים הגבוהים של המהגרים יובילו לסכנה להגדרה הלאומית של מדינת ישראל בתור מדינה יהודית, לפחות בחלקים מסוימים במדינה.

מנגד, רבים טוענים כי אין זה מוסרי לגרש בני אדם אשר בחרו באופן עצמאי לעזוב את מדינתם רווית העוולות. אריתריאה, סודן, וגם אוגנדה, רואנדה וחלקים נרחבים מאפריקה מתמודדים עם מלחמה, עוני, היעדר מעמד, כפייה, גניבה, אונס, רצח פרטי ורצח עם. המצב שם, ללא ספק, מסוכן; לאלו אשר הצליחו לברוח מניצול קבוצות צבאיות או מדינתיות חזקות או מאזורי מאבק אלימים, עדיין מחכים חיי עוני, סכנה והיעדר יכולת למימוש של זכויות אדם. זאת, משום שאפריקה איננה מצליחה להתייצב מבחינה פוליטית ומדינית, ולפיכך סובלת מפשע וחסרון חמור במשאבים בסיסיים כמו מים נקיים, מזון, תרופות ועוד.

האדם המערבי, הרווי בטוב וברווחה, חייב לעזור לאדם האפריקאי ולאפשר לו להיכנס לארצו ולמדינתו. זאת, לא רק משום החובה המוסרית לעזור לאחר, אלא משום האשמת הקולוניאליזם האירופאי במצב הפוליטי והכלכלי של אפריקה. המערב כבש, ניצל וחירב את אפריקה ואת המזרח התיכון – הוא לקח משם משאבים, פירק את הסדר הקיים, ועזב בהשאירו את אפריקה והמזרח התיכון עם גבולות מלאכותיים אשר לא מתחשבים בהיסטוריה המקומית וכן עם מוסדות לא מתפקדים.

מפה של הקלוניאליזם האפריקאי (קרדיט: DrRandomFactor)

האדם המוסרי – כלומר, כזה אשר גם חושב על טובת האחר – לא יוכל להתכחש לאסון ההומניטרי הקיים באפריקה, גם אם מתקיים ברמות שונות. אולם, הטענה כי הכנסת פליטים למדינה מערבית משום הרווחה הקיימת בה, ומשום אשמה היסטורית, מצויה במלכוד. זהו מלכוד חמלת השמאל: אנשי השמאל רוצים לעזור לאנשים האומללים שרוצים להימלט מהעוני ומהמלחמות האינסופיות באפריקה, או מסכסוכים רווי אונס, אלימות ומוות במזרח התיכון בכלל ובסוריה בפרט – אולם איננו יכול להציע פתרון מערכתי. על האדם המערבי לא להתערב, לפי השמאל; למזרח התיכון ולאפריקה יש את הזכות לריבונות ולבחירות האישיות שלהם. מעבר לכך, לפי השמאל, אי אפשר להשתמש באלימות מוצדקת; כלומר, אפריורית, התערבות חיצונית אקטיבית, ועוד יותר הפעלת אלימות, הן דבר שלילי. זאת, גם כאשר המערכות הפוליטיות האפריקאיות והמזרח תיכוניות גורמות לא רק לרצח המוני, אלא גם לאונס, ניצול, ועוני כלל מערכתי. גם אם ישנם אפריקאים ותושבי מזרח תיכוניים אשר אין על חייהם איום מובהק – רבים מהם יכולים להיחשב לפליטים, בטח ברמה של רבים מהמהגרים האפריקאים בישראל, אשר מוגדרים לפי רבים בתור מהגרי עבודה אשר אין איום מובהק על חייהם במדינות האם שלהם.

כלומר, השמאל רוצה לעזור לכולם – אולם איננו יכול להביא פתרון רב מערכתי. תרומות רבות הולכות לאיבוד בים השחיתות האפריקאי; רופאים, מורים, מאמיני זכויות אדם ומתנדבים מגיעים רק לחלק מצומצם באוכלוסיה. רבים מהאנשים אשר רוצים לשפר את חייהם ולהימלט מאפריקה אינם יכולים לעשות זאת; לא רק גברים רוצים לשפר את חייהם, אולם בפועל, רב המהגרים האפריקאים בישראל הם גברים. זאת, משום שנשים אחראיות פעמים רבות לילדים אשר אינם יכולים לעבור מסע אינטנסיבי, או שהן מפחדות מכנופיות גברים אלימות בדרכים. כמו כן, ילדים קטנים, חולים ומבוגרים אינם יכולים לעזוב את אפריקה. פליטות חוקית היא פלסטר ושקר; היא עזרה למעטים מסוימים, בהיעדר מחשבה על פתרון רב מערכתי.

פתרון רב מערכתי מסוים הוא התערבות צבאית ומדינית באזורים האלימים, עם התערבות מדינית באזורים המסוכסכים והבלתי יציבים, אשר ניתן להתקיים בהם בשלום יחסי. מדינות המערב צריכות וחייבות להגן על הצביון שלהן, על רווחת האזרחים שלהן ועל היציבות הכלכלית שלהן; יחד עם זאת, אין עליהן להיות מובלות בהתאם לאיסור הא-פריורי של חמלת השמאל על אלימות. לעתים, יש צורך באלימות בשביל למנוע אלימות גדולה יותר. מדינות המערב צריכות להתערב מבחינה מוסרית, משום שהן בעלות משאבים גדולים מספיק בשביל לעזור לאפריקה ולמזרח התיכון בהקמת מוסדות, בקיום תרבות פוליטית מודרנית, בהתפתחות כלכלית, בשימור צבאי על יציבות פוליטית וביציאה הדרגתית של המקומיים אל חיים עצמאיים.

להצעה זו סכנות רבות שיש עוד טעם עתידי להרחיב עליהן, יחד עם זאת, היא מצביעה על כך שאי אפשר להמשיך ולחשוב על אפריקה ועל המזרח התיכון במובני חמלת השמאל, משום שחמלה זו לא תצליח לעזור לאפריקאים ולתושבי המזרח התיכון באופן הרצוי – והאפשרי, לפחות במידה מה; חמלה זו עוזרת לבודדים, ובעיקר – למצפון האישי.


דריה שלייפר

סטודנטית לתואר ראשון במדע המדינה ובספרות. כותבת על פילוסופיה פוליטית, התנהגות פוליטית ומוסר ציבורי.