בחירת העורך

החומה הסינית הגדולה 2.0

,
מדוע הסינים מפחדים כל כך מחירות? האם החומה הסינית עומדת ליפול? סלבה גודקין מסביר.

כמה שהסינים אוהבים את החומות שלהם. נראה שמאז מתמיד היו לחומות המקיפות את הערים העתיקות של סין מקום מיוחד בלב המסורת הסינית. המפורסמת שבחומות היא כמובן ה"חומה הסינית הגדולה" שנבנתה לאורך דורות, החל מהמאה השלישית לפני הספירה, על-ידי "מאחד סין" צ'ין-שה, קיסר שושלת צ'ין. מאז שופצה, הורחבה, נהרסה, נבנתה בשנית, בשלישית וכו' על ידי השושלות היורשות שהתגוננו בעזרתה מאויבים מבחוץ. היסטוריונים מספרים כי הלבנה האחרונה על החומה הונחה אי שם במאה ה-14 בתקופת שושלת מינג לצורך התגוננות מפני עמי הערבה הנוודים מצפון. האמנם שם זה נגמר?

אינני יודע אם צודקים החוקרים הטוענים כי עידן המלחמות תם. עם זאת, ניתן להגיד כי המאה ה-21 הביאה עמה מלחמה בחזית חדשה שלא הכרנו – המלחמה בגלים האלקטרומגנטיים הנושאים על גבם מידע. או בקיצור, האינטרנט. סין לקחה את האויב החדש ברצינות הראויה לה, החזירה עטרה לישנה, וגייסה את ה"חיילת הותיקה" – ה"חומה הסינית הגדולה" על מנת להתגונן מפניו. ה"חומה הסינית הגדולה" הוא כינוי ל"חומת אש" (בעגה אינטרנטית) שמונעת ממשתמשי האינטרנט להחשף לתכנים מסויימים.

בהגיעי לסין לפני כשנתיים וחצי עם תום לימודי באוניברסיטה, נתקלתי באותה "חומה". ההתקלות היתה לא קלה. הרגשתי כמו חייל ש"סוגר" את חג הפסח בבסיס ומבין שכל מה שהוא אהב עשוי מחיטה. דמיינו זאת, אין "גוגל", אין "יוטיוב", אין "ג'ימייל", אין "פייסבוק", אין "אינסטאגראם", אין "טוויטר", וכאשר יש ספק- אז אין ספק, אין את עיתון "הארץ" (טוב לא הכל שלילי כנראה), אין "מידה", אין "BBC", אין גישה לפורומים מסויימים ואין חשיפה לתכנים רגישים כמו "טיבט", אירועי "טיין-אן-מן", "פאלון גונג" ודומיהם. עם זאת, אין זה אומר שהסינים חיים ב"תקופת האבן". למעשה, ההפך הוא הנכון. האינטרנט הסיני עשיר בשירותים ומפותח כל כך, עד שזרים רבים החוזרים לאחר תקופה למדינותיהן, מרגישים כאילו הם חוזרים אחורה בזמן. הם חשים כאילו איכות חייהם יורדת. הסינים עושים הכל באינטרנט! הם רוכשים את כל סוגי הקניות דרך האינטרנט ומקבלים את מוצריהם כבר למחרת (תחשבו כמה זמן לוקח למשלוח להגיע בארץ), הם קונים כרטיסי טיסה, רכבת, מוניות, משלמים מיסים, רוכשים מניות ואף משלמים לירקן בשוק בעזרת הסמארט-פון. כולם עושים הכל באינטרנט! אפילו שכבות האוכלוסיה הותיקות ביותר. אני אישית לא זוכר מתי לאחרונה השתמשתי בארנק. הסיני הממוצע איננו זקוק לאינטנרנט ה"מערבי" מכיוון שהוא מקבל הכל בסין. אפשר להגיד שבמידה מסוימת, "נרקמה עסקה" בין השלטון והעם בה איכות החיים והשירותים ניתנים להם בתמורה ל"חירות הפרט".

 

חמש האפליקציות המובילות לפי מדינה. מצאו את השונה.

 

אבל למה הסינים מפחדים כל כך מחירות? הסינים תמיד אהבו להתגאות ב5000 שנות ההיסטוריה המפוארת שלהם. ערכי העבר עדיין עומדים בבסיס התרבות הסינית, ואחד הערכים החשובים ביותר בסין מאז ומתמיד, היה ה"אחדות" (ולא החירות). הקיסרים הסינים מדורי דורות השיקו פרוייקטים לאומיים, שכל מטרתם היתה לאחד את העם תחת קיסר אחד. המפורסם שבפרוייקטים הוא "איחוד הכתב" (גם הוא נעשה תחת הקיסר המאחד). פרוייקט שבמהלכו כל מאות מליוני הסינים החלו לכתוב בכתב אחד שלשלטון היה מונופול עליו. במידה מסויימת אולי ניתן להצביע על רפורמה זו כסממן ראשוני לתהליך ניטור המידע. אם כך, מדוע שמידע יערער את השלטון והאחדות?

התשובה לכך היא 5000 שנות ניסיון וגורלה של השכנה מהצפון. אחת הסיבות שהביאה לבסוף להתפרקותה של ברית המועצות היתה מדיניות ה"גלאסנוסט" – השקיפות. המדינה הסובייטית ששנים התבססה על פיקוח דרך מנגנון של משטרה חשאית, כלכלה מתוכננת ומחסור באופוזיציה, לא יכלה להרשות לעצמה שקיפות. ברגע שאפשרה זאת, כל הבעיות המבניות שהמדינה הסתירה במשך שנים (בעיות כלכליות ובעיות אתניות) החלו לצוף, ומהותי מכך, מגוון רעיונות החלו להתפשט (לאומיות, דמוקרטיה) ממקום למקום. כאשר גל המידע החל להתרחב – קריסתה של ברית המועצות היתה בלתי נמנעת. סין שאינה מעוניינת באופוזיציה לרעיון המרקסיסטי-מאואיסטי (אינני בטוח אם היא בעצמה מיישמת אותו), למדה מטעותה של שכנתה מצפון והיא לא מתכוונת לחזור עליה. ה"חומה הסינית הגדולה" מודל המאה ה-21 היא הנשק שמסייע לה לשמור על "אחדות סין".

מצד שני, איך כל זה מתיישב עם תהליך הגלובליזציה שעובר על הסינים בשנים האחרונות? אכן, סין משקיעה כספים במדינות רבות, בונה תשתיות, יוזמת פרוייקטים גרנדיוזיים המעלים את קרנה בעולם. סין היא אולי אחת המדינות שמניבות את הרווח הגבוה ביותר מאותה גלובליזציה המתרחשת בשנים האחרונות. היא מתחזקת וצומחת כלכלית בצורה מעוררת פליאה. הסגירות "כשנח" והפתיחות "כשנח" הן אולי הסיבות שהסינים כל כך מרגיזים את טראמפ. בעוד שהסינים נהנים מתנאים מעולים בכל מדינה אליה הם מגיעים, חברות מערביות שמגיעות לסין נתקלות בקיטונות של בירוקרטיה, מיסים, רגולציה וצנזורה שמקשות עליהן לפעול ולהרוויח כסף. עם זאת, אני מאמין שהדברים יהיו חייבים להשתנות. הבעיות המבניות של סין בולטות מדיי. מדיניות הילד האחד שהונהגה בסין שנים רבות כל כך תוביל בסופו של דבר להזדקנות האוכלוסיה הסינית. מה שעשוי לשחוק את המשאב החשוב ביותר בסין – "כח אדם". לסין לא נותרה כל ברירה אלא להתחיל להתבסס יותר על תעשיות עתירות ידע. לצורך כך, היא תהיה חייבת להפתח לעולם ולהתחיל ל"שבור" את החומה אותה בנתה. אבל היא תעשה את זה לאט ובזהירות תוך מחשבה רבה על מנת להמנע מלפגוע בערך הנעלה – "האחדות".


סלבה גודקין

בוגר החוג ליחסים בינלאומיים ולימודי מזרח אסיה. כותב על פוליטיקה, כלכלה, חברה, עסקים והרשת החברתית בסין. מתגורר בשנתיים וחצי האחרונות בעיר צ'נגדו שבמחוז סצ'ואן.