בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

היחס האנטישמי באסלאם כנגד היהודים...

היחס האנטישמי באסלאם כנגד היהודים

,
האם שנאת היהודים הינה חלק בלתי נפרד מדת האסלאם? אלעד בן דוד מנתח את ההיבטים השונים בסוגייה ומגיע לתובנות מאתגרות.

האנטישמיות מוכרת לנו יותר מהקשרים נאצים או נוצרים, ואכן במשך שנים רבות היא הייתה שייכת יותר לעולמות האלו ומכוונת לעם השמי, קרי יהודים ומוסלמים. בפועל, בשנים האחרונות הצטמצם המושג ליהודים בלבד ואף ניכר כי תכונות אנטישמיות מתבטאות בהתנהלות המוסלמית עצמה, במעשים ובאמירות כלפי יהודים. במאמר זה, אתייחס לעדויות הטוענות לכך שהאנטישמיות הינה מובנת בדת האסלאם.

ראשית, ישנן מספר נקודות הקושרות את דת האסלאם עם מושג האנטישמיות כלפי היהודים, אם כי קיימת הבחנה בין האנטישמיות מוסלמית לזו הנוצרית. היהודים לדוגמא, לא מואשמים במותו של מוחמד כפי שמוטבעת בהם האשמה על מותו של ישו. האסלאם אינה דת שחרטה על דגלה את חיסולה של היהדות, כפי שהנצרות מתיימרת לעשות כשמציגה עצמה כעם האלטרנטיבי והחדש על פני היהודים. אמנם ישנה גרסא הטוענת שיהודייה בשם זיינב, הרעילה את מוחמד וגרמה למותו, אך אין זו טענה רשמית של האסלאם כלפי היהודים, ובכל אופן היא רחוקה מאוד מלהידמות ליחסה של הנצרות אל הריגתו של ישו. עם זאת, גם לאנטישמיות האסלאמית ישנה זיקה תיאולוגית להלכה המוסלמית עצמה, כפי שבא לידי ביטוי בקוראן, בד'ימה ובג'יהאד.

הקוראן

הקוראן, ספרם הקדוש של המוסלמים, גדוש בפסוקים הנוגעים ליהודים ולדתם, המכילים גינויים רבים כלפיהם וכלפי אורך חייהם. הקוראן מכנה את היהודים בשלל האשמות, כגון הריגת הנביאים, כפירה בקוראן ובתורה, לעג היהודים לתפילה האסלאמית, זיוף התורה, הפרת חוזים, וכו'. הקוראן גם מייחס להם שמות גנאי חייתים, כמו 'חמור נושא ספרים', 'קופים וחזירים'.

לאחר שהיהודים באזור חצי האי ערב סירבו להצטרף לדת האסלאם, הגדיר נציגו של הקוראן, שליחו של אללה, הנביא מוחמד, את היחס כלפיהם על תקן מלחמה. התקפה זו של מוחמד כללה טבח של שבט בני קריט'ה, וגירושם של שבט נדיר וקינאקע. ישנה חדית' מפורסמת המיוחסת למוחמד עצמו, בה נאמר כי יום הדין לא יבוא עד אשר המוסלמים יילחמו ביהודים (וישמידו אותם), וכאשר יסתתרו היהודים מאחורי עצים וסלעים, יתחילו אלה לזעוק "הוי מוסלם, הנה יהודי נחבא מאחורי, בוא והרגהו". כך ניכר כי תפיסת האסלאם כפי שמציג אותה ספר הקוראן, מלכתחילה מתייחסת ליהודים בעיניים שופטות ומחמירות, ולפיכך, גם הגלישה לאנטישמיות הינה בלתי נמנעת.

אותה איבה בין האסלאם ליהודים, הודגשה באופן חסר תקדים גם בספר 'שלטון חכם הדת' של מנהיג המהפכה האסלאמית באיראן, האיאתוללה ח'ומייני. הלה הניח את היסודות לאותה אנטישמיות והדגיש את הסבל שהיהודים גרמו לאסלאם ואת התעמולה האנטי-אסלאמית שייסדו. ח'ומייני גם ציטט פסוקים מהקוראן המתארים את היהודים כשקועים בחטאיהם, וננזפים בידי האל על מעשיהם הרעים.

חשוב להבין, שרוב הגינויים שנחתו על היהודים מהקוראן נבעו ברובם מהסיבה שהיהדות והתורה, בשונה מהנצרות והאסלאם, לא קידשה את גיבוריה המקראיים, וכשנדרשה לכך, אף הפנתה לעברם ביקורת. הקוראן ופרשניו, במקום להעריך את אותה ביקורת פנימית יהודית כלפי עמו ומנהיגיו, הצדיק כביכול את אותה ביקורת, והשתמש בה כמגל כדי להכות על חטאם של העם היהודי, ולהציגו כדמות שלילית.

הד'ימה

עקרון הד'ימה, הינו תשלום מס הג'זיה, מס גולגולת, שנדרש מהיהודים (ומהנוצרים) ובוצע באופן שהשפיל וביזה את המשלם. כך, נאסר על היהודים לרכב על סוס או גמל, נקבעו צורה וצבע אחידים לפריטי לבושם, וכן היה עליהם לשאת טלאי צהוב (הדמות הראשונה שהחלה עם תקדים אנטישמי זה היה הח'ליף הארון אלרשיד, בשנת 807), בדומה לתקנות המשטר הנאצי. למרות שגם הנוצרים היו באותו מעמד נחות, בתקופות מסוימות הופלה מעמד היהודי כד'ימי, בשל היותו חסר מולדת, שלא כמו הנוצרים שנהנו מהגנה של מעצמות נוצריות כמו בריטניה וצרפת.

ג'האד

אחד העקרונות הקדושים לאסלאם, הינו מושג הג'יהאד. בנוסף לפרשנותו משוללת האלימות (ג'האד במובן של התגברות על היצר וכד'), מתפרש הג'יהאד בדרך אחרת, אלימה, כסוג של חובה כוחנית, מטרה עילאית לשלוט על כל חלקי העולם, אם בשלום ואם במלחמה, כך שכל העולם יהיה כדאר אלאסלאם (טריטוריה שנשלטת בידי האסלאם. גם אם רוב תושביה אינם מוסלמים, למוסלמים יש מעמד של אדונים לעומת אנשי הד'ימה שהוכרו במעמד נחות). לכן, גם אם האסלאם נמצא בסוג מסוים של שלום עם עמים אחרים, מצב זה מכונה בשם דאר אלחרב (אזורים שאינם עדיין תחת שלטון האסלאם, ומוגדרים כאזורי מלחמה) והוא למעשה שהות זמנית עד שיתקפו העמים בידי המוסלמים ואזוריהם יהפכו 'לדאר אלאסלאם' בעזרת הג'יהאד.

בראייה בוחנת, מושג טריטוריאלי זה, גם אם אינו נושק למושגים של אנטישמיות כנגד יהודים, בעצם הגדרתו אוגר בתוכו את הרצון לשלוט על עמים אחרים וכן מנציח את היחס המתנשא והאנטישמי שמופיע בין היתר כנגד היהודים. זאת, עוד לפני שעלה לדיון שליטת היהודים בארץ הקודש, המהווה עבור האסלאם 'דאר אלחרב' באופן טהור ובהיר. ניתן לראות שמרכיבי דת האסלאם עצמה, ללא קשר לארגונים שיורקים אש אנטישמית כמו 'האחים המוסלמים', או אישים היטלריסטים כחאג' אמין אל חוסייני, אוגרים בתוכם שורשים בעיתיים כלפי היהודים, שללא מאמץ מיוחד, עלולים להיות מתורגמים לפעולות אנטישמיות קלאסיות, שלא רק מזכירים את האנטישמיות האירופאית הנוצרית הקשה, אלא אף יונקים ממנה.

מאנטישמיות לפלישמיות

ההשוואה בין האנטישמיות המוסלמית והנוצרית,  מדגישה את השוני בין הדתות בנוגע ליחסן כלפי היהודים ומסייעת בהבנת האנטישמיות האסלאמית. גם הנצרות, בדומה לאסלאם, מכילה שורשים אידיאולוגיים לשנאת היהודים. אך לראשונה גם אלמנטים פלישמיים, הקשורים בהערצה נסתרת ליהודים ולהשפעתם. התמורות שעבר העולם הנוצרי, כמו המהפכה הצרפתית שינתה את מעמדו של היהודי. אך האסלאם, שלא הכיר את הליברליזם האירופאי שהוביל לאמנציפציה אצל היהודים, נותר כבול לאותם מושגים עתיקים של מעמד הד'ימי הנחות. לכן, בראיית האסלאם המתנשאת שהשפילה את היהודי כד'ימי בן חסות, היהודי כלל לא נתפס כדמות שעלולה לאיים על המוסלמים או על האסלאם, כפי שהוא נתפס בנצרות. לכן בניגוד לנצרות, שנשאה את האנטישמיות לצידה של הפלישמיות, בחיק האסלאם נותר צד אחד של אנטישמיות, שרואה את היהודים כשפלים ונקלים. היהודים בעיניהם אף לא ראויים להתייחסות מיוחדת. אך נקודות מבט אלו השתנו, מאז תחילת הקמתה של המדינה היהודית, וכל שכן, המשך העמידה האיתנה בארץ ישראל, שהובילו את הדוברים המוסלמים לאותה רטוריקה שמנפחת את יכולותיו של היהודים (ציונים), ומייחסת להם תכונות מאגיות של כוח ועוצמה.

לסיכום, ניתן לראות כי האנטישמיות, על אף שבעצם הגדרתה היא מופנית כלפי העם השמי הכולל גם את המוסלמים, לטענת השקפה זו, שזורה בתוך שורשים המצויים בדת האסלאם עצמה, ומתורגמים ליחס עוין ואף מסוכן כלפי היהודים. כיום למעשה, מושגים של ציונות ויהדות שזורים בתוך אותו שיח אנטישמי, בו מיטשטשים הגבולות בין אנטישמיות טהורה (כנגד יהודים עקב דתם) ובין אנטי-ציונות המופנית כנגד ישראל. לכן, נוצר חוסר יכולת להצביע האם מדובר באותה אנטישמיות קלאסית או שמא ביחס עוין כלפי הישות הציונית הישראלית.


אלעד בן דוד

תלמיד לתואר שלישי בלימודי מזה"ת בבר אילן ובמכון הגבוה לתורה, היה פעיל בעמותה לשחרור פולארד. כותב שירה ומתעניין בתרבויות ושפות.