בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הישראליות החדשה: שינוי פרדיגמה בחקר ההיסטוריה של ע...

הישראליות החדשה: שינוי פרדיגמה בחקר ההיסטוריה של עם ישראל

,
אחרי עשרות שנים, חוקרי ההיסטוריה והסוציולוגיה של ישראל נפרדים מהתפיסות המרקסיסטיות.

החוקר ד"ר אבי פיקאר קיבל אות הערכה מארגון יוצאי מרוקו לפני מספר שבועות; בשורה משמחת מאוד, לא רק כי מגיע לו, אלא גם כי מדובר בסימן נוסף לשינוי פרדיגמה.

פיקאר הוא חוקר דגול ומוערך בתחום ההיסטוריה של עם ישראל, עם התמחות בקליטת עולי צפון אפריקה בארץ, הן בעניין אפלייתם והן בעניין תרומתם לבניין הארץ. נושא הדוקטורט שלו היה הסלקציה שחוו יהודי צפון אפריקה בעלייתם; דוקטורט שהפך לספר חשוב בשם "עולים במשורה".

הענקת האות נעשתה על רקע התנגדות עזה של גורמים רדיקליים רבים, לאור העמדה הפרטית של פיקאר בעניין פרשת חטיפות ילדי תימן והמזרח, שהובאה גם בדף הפייסבוק הפרטי שלו. לטענתו, הרשויות התנשאו על העולים מארצות האסלאם ולא פעלו כשורה עם ילדיהם, התמותה של תינוקות וילדים הייתה גדולה מידי וישנם ילדים שבאמת נלקחו מהוריהם. עם זאת, לא הייתה "תכנית ממסדית" לחטיפת הילדים.

עמדה זו הרגיזה מאוד את הארגונים "המזרחיים", שפעלו נגדו בכל הערוצים בזמן האחרון, בניסיונות של השתקה ושל דה-לגיטימיזציה. מדובר בקונסטלציה של ארגונים שנלחמים נגד ה-"ממסד", כלומר נגד ה- "הממסד הציוני". ארגון ׳הקשת המזרחית הדמוקרטית׳ הוא רק דוגמה אחת של הארגונים הללו. ואבי פיקאר הציוני הוא "הממסד".

שלא יהיה ספק, פרשת ילדי תימן והמזרח הנה פרשת מורכבת וטרגית שמחייבת לא רק חקר אחרי האמת, אלא כנראה גם הכאה על חטא של מדינת ישראל. אולם לא מדובר בשואה, או בהכחשת שואה. ועל המורכבות הזאת עמד אבי פיקאר בפוסטים שלו.

בטקס בו הוא קיבל פיקאר את האות, השיח, למרות הידע על האפליה, לא היה קורבני או מאשים. בטקס זה "אחדות ישראל" לא היה ביטוי מוקצה והמנון התקווה הושר בגאווה ובכבוד.

ד״ר אבי פיקאר. (קרדיט: Wikimedia Commons)

״הגל החדש״

אבי פיקאר שייך לגל חדש במחקר ההיסטורי והסוציולוגי של העליות מארצות האסלאם, גל שמגיע אחרי עשרות שנים של מחקר היסטורי וסוציולוגי שהתבסס על תפיסות מרקסיסטיות. תפיסות אלו הגיחו ממחלקת הסוציולוגיה באוניברסיטת חיפה והתפשטו בכל מדעי החברה משנות השמונים, והן היום עדיין מהוות את הפרדיגמה הדומיננטית בתחום. אמנם הן עצמן הגיחו לעולם אחרי שנים של מחקר "ציוני" אפולוגטי אשר התעלם לחלוטין מכל הבעיות שנבעו מהמערכת הקולטת ותלו את הפערים שנוצרו בעולים עצמם, אך "אסכולת חיפה" התעלמה מכל רגש לאומי של העולים והכניסה אותם לתבניות של "מזרחיות", "ערבים-יהודים" ופרולטריון. אותם חוקרים ראו את הציונות כתנועה קולוניאליסטית קלאסית. ככלל, הם אימצו תפיסות של הנרטיב הפלסטיני. אותם ארגונים רדיקליים הנם הביטוי הפוליטי של אותן תפיסות מחקריות.

"הגל החדש" מתאפיין באיזון הלוקח בחשבון הן את האוריינטליזם של רבים מהעולים מאירופה, מהעלייה השנייה ואילך במיוחד, והן את השאיפות הלאומיות הכנות ותחושת האחדות של כלל העולים.

פיקאר כותב:

"…הייתה הציונות התנועה הלאומית היחידה שאיחדה אירופאים וילידים. האתוס הלאומי והשיח הלאומי היו מרכזיים בשיח הציוני. אולם מערכת היחסים… לא יכלה שלא להיות מושפעת מהמורשת הקולוניאלית, מהתפיסות והסטראוטיפיים שרווחו בין האירופאים באשר ל'ילידים'." ("עלייה במשורה" עמ' 9).

לא רק מחקר היסטורי

"הגל החדש" במחקר הולך יד ביד ובמקביל לתופעות חברתיות ליברליות אחרות אשר מסמלות את הישראליות החדשה: ישראליות שלא מפחדת מייחודיות או משילובים, ומסרבת הן לכור היתוך מחייב ומאחד והן לחלוקת ישראל לשבטים ומגזרים סגורים ומוגדרים.

אפשר לדבר על המוסיקה של עומר אדם, שמחד שר "תל אביב", שיר שהופק עבור מצעד הגאווה ומאידך, דורש ומקבל הפסקת שבת בפסטיגל בו הוא מופיע בחנוכה. אפשר לדבר גם על סטטיק ובן-אל שמשלבים סוגי מוזיקה שונים ומפגינים אהבה לארץ, או על תזמורת "חיבה" המצוינת ועוד.

הדבר לא פוסח גם על השדה הפוליטי. שרת התרבות והספורט, מירי רגב, למשל, לא מפחדת לדבר על אפליה לצד פטריוטיזם. או חבר הכנסת אמיר אוחנה, ליברל שייסד את התא הגאה בליכוד וגם יהודי אדוק התומך נלהבות בחזרה להר הבית. בכלל, לדעתי הצלחת הליכוד בפוליטיקה הישראלית היא עצמה ביטוי של התופעה.

קיימות עוד מערכות שלמות המשפיעות עמוקות על חיינו שעוד לא חוו "גל חדש". אין עדיין, למשל, שום ייצוג לציבור המסורתי/ליברלי – לא בתקשורת ולא במערכת המשפט. למרות זאת, גם אם מדובר באירוע קטן ונישתי לכאורה, הענקת אות ההערכה לאבי פיקאר, על אף ההתנגדות הקולנית, היא ללא ספק אבן דרך נוספת שגורמת לי להיות אופטימי לגבי העתיד.


קרדיט תצלום:
David Eldan
שתף:
 
  • ניסים סלמה

    בן תרבות צרפתית, יהודית-תוניסאית, קצת חרדית וישראלית. למד משפטים בלה-סורבון, היסטוריה של עם ישראל ויחב"ל בעברית, בוגר המכללה למדינאות ולומד בקורס מורה דרך ביד בן צבי. בעל השקפת עולם ליברלית לאומית.