בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הכרה רשמית בארה"ב: הזכות לא להתאגד...

הכרה רשמית בארה"ב: הזכות לא להתאגד

,
בית המשפט העליון בארצות הברית הכיר בזכות העובד שלא להתאגד גם אם כל יתר העובדים במפעל חברים באיגוד מקצועי.

הזכות לא להתאגד הוכרה על ידי בית המשפט העליון בארה"ב. הזכות להתאגד – להקים איגודים מקצועיים שייצגו את העובדים במו"מ קיבוצי עם מעבידים ויסכמו הסכמי עבודה קיבוציים המיטיבים עם העובדים – נחשבת לזכות קדושה, ומוגנת בחוק בכל המדינות, ביניהן ישראל. הזכות המקבילה, והמתחייבת לוגית ממנה – הזכות לא להתאגד – משום מה אינה מוגנת. החוקים מחייבים כל עובד, המתקבל לעבודה במקום שפועל בו איגוד מקצועי, להיות חבר באותו איגוד ולשלם לו דמי חבר, אפילו כנגד רצונו המוצהר.

במקרה הישראלי, עובד הרוצה לעבוד בחברה בה קיים איגוד מקצועי, חייב לשלם דמי חבר לאותו איגוד, ההסתדרות הכללית, ולוועד העובדים במפעלו. עובד שלא אוהב את ההסתדרות ואת אלפי העובדים המיותרים המועסקים שם על חשבונו, עדיין מחויב להעביר לה את דמי החבר מדי חודש. מנכים את הכסף ממשכורתו בלי לשאול את פיו ולא מאפשרים לו לנהל מו"מ פרטי על שכרו מול המעביד. כל העובדים, בייחוד בגופים ומפעלים ציבוריים (כגון תע"ש, רפאל, רשות שדות התעופה, רכבת ישראל, הנמלים, חברת החשמל, העיריות, האוניברסיטאות ועוד) משלמים, מרצון או שלא מרצון, דמי וועד ומס הסתדרות הנגבים על ידי המעסיק. לא שואלים את פי העובדים אם ברצונם לשבות – הוועד מחליט עבורם וזה מחייב אותם. הם אינם יכולים לבחור לעבוד אם הוועד הכריז על שביתה. המדינה –בחוקיה, ובפסיקות בית הדין הסוציאליסטי לעבודה – מעניקה לוועדי העובדים ולהסתדרות כוח יתר על חשבון זכויות הפרט והחופש של העובדים והמעבידים (על פי רוב המדינה עצמה). המדינה משליטה את הדיקטטורה של הוועדים על העובדים ועל המדינה.

משמעות פסיקת בית המשפט העליון בארה"ב

המצב הזה היה קיים גם בארה"ב. במדינת ויסקונסין חוקקו חוק שקראו לו בשם היפה: "הזכות לעבוד". לכל עובד שמורה הזכות לעבוד מבלי להיות מחויב בחברות ותשלום דמי חבר לאיגוד המקצועי. גם בארה"ב, הדבר רלוונטי בעיקר למעסיקים ציבוריים דוגמת המדינות והעיריות. האיגודים המקצועיים, בדומה למצב בישראל,  עוסקים לא רק בפעילות "מקצועית" (מו"מ על שכר), אלא גם בפעילות פוליטית. פעילות פוליטית הינה שם קוד לתרומת כסף ועבודה עבור מועמדים מהשמאל, אשר יכולים לחזק את החקיקה שמעניקה סמכויות יתר לאיגוד. עובד בשם ג'אנוס הגיש עתירה שבה טען כי הוא מתנגד למועמדים הפוליטיים שהאיגוד מעביר להם כסף, לרבות כספו שלו, ואי אפשר להכריח אותו לתמוך בהם בניגוד לרצונו.

פסיקה קודמת של בית המשפט העליון קבעה שאכן אין להכריח עובדים לתמוך בפעילות הפוליטית של האיגוד, ולכן האיגוד יחויב להפריד בין הפעילות הפוליטית לפעילות המקצועית. במקרה הנ"ל, יוכל האיגוד לגבות מג'אנוס ושאר העובדים המתנגדים למועמדי השמאל רק כ-78% מדמי החבר, המיועדים לפעילות מקצועית, וימנע מלגבות את 22% המיועדים לפעילות פוליטית. אולם החוק בוויסקונסין קבע שאין לגבות מעובד דמי "ארגון" כלשהם בניגוד לרצונו. החוק הזה, המכיר בזכות הבסיסית של כל אדם, הגיע להכרעה בבית המשפט העליון, וההכרעה, שפורסמה לאחרונה, קבעה שאכן יש לכבד את זכותו של אדם לא להיות חבר באיגוד.

הבעיה חמורה במיוחד בגופים ציבוריים, בהם, המעביד הינו (בצורה זו או אחרת) הממשלה, ולא אדם פרטי. "אי אפשר לנהל מו"מ קיבוצי על שכר עם הממשלה" אמר ראש האיגוד המקצועי הגדול בארה"ב, ג'ורג' מיני, ב-1955. מייסדי תנועות העבודה בארה"ב ראו באיגודים מקצועיים מכשיר שנועד להשיג לעובדים חלק גדול יותר מרווחי המפעל שהם עוזרים לייצר, ביחס לחלק מהרווחים שהולך ליזם-בעלים. העובדים במגזר הממשלתי, לעומת זאת, אינם מייצרים רווחים. הם רק דורשים יותר מכספי המיסים שמממנים את משכורתם. המאבק על חלוקת כספי המיסים צריך להיערך דרך הבחירות והפוליטיקה, ולא דרך איגוד מקצועי ושביתה. כאשר עובדי המגזר הציבורי שובתים – הם שובתים נגד משלמי המסים. אפילו הנשיא רוזוולט, הנערץ על-ידי השמאל האמריקאי, טען שזה לא קביל. בית המשפט העליון בארה"ב עדיין לא הרחיק לכת עד כדי איסור שביתות במגזר הציבורי, כפי שאני מציע. אולם, הוא קיצץ בצורה משמעותית את כוחם של האיגודים על ידי פגיעה במימון שלהם. אגב כך – הוא תרם לשמירת זכויות הפרט של העובדים, שלא ייקחו מהם בכוח מסים לאיגוד. ההחלטה התקבלה ברוב של 5-4 קולות בבית המשפט, בין השאר בזכות השופט השמרן ניל גורסץ', אותו מינה הנשיא טראמפ בשנה שעברה.

בישראל, שינוי הפסיקה תלוי בשינוי השיטה

בדומה למצב בארה"ב, בית המשפט העליון בישראל פוסק אך ורק לפי האידאולוגיה האישית של שופטיו. אין שום אפשרות אחרת. לכן, חשוב שתהליך מינוי השופטים בישראל יבטיח כי הרכב בית המשפט יהיה מגוון מבחינה אידאולוגית, וישקף, פחות או יותר, את התפלגות הדעות בקרב הציבור.


קו ישר

"קו ישר" – למה (כמעט) הכול עקום ואיך אפשר אחרת. http://kav.org.il