בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הליכודניקים החדשים: ברית המיואשים...

הליכודניקים החדשים: ברית המיואשים

,
תנועת הליכודניקים החדשים - הכוונות טובות, הביצוע כושל.

לאחרונה שודרה באולפן שישי כתבה מעניינת של ציון נאנוס, על תנועה בשם "הליכודניקים החדשים". קבוצה זו, היא למעשה ארגון של מתפקדי ליכוד שמעוניינים לשנות את אופייה של המפלגה, על ידי הצבעות בבחירות הפריימריז לרשימת המפלגה לכנסת. רעיון ההתפקדות ההמונית למען שינוי רוח המפלגה איננו חדש – עשו את זה קודם לכן , ואנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון של פייגלין וכן אנשי התעשייה האווירית של חיים כץ. בניגוד לאנשיו של כץ, ניכר כי "הליכודניקים החדשים" מונעים מאכפתיות כלפי עתיד המדינה, ודווקא משום כך בחירתם בדרך פעולה אנטי-דמוקרטית, משאירה טעם מר יותר.

התנועה הוקמה על ידי ליאור מאירי, לאחר המהפכה החברתית של קיץ 2011, ובעיקר בעקבות האכזבה מתוצאותיה. היא שמה לעצמה כמטרה להשפיע על רשימת הליכוד לכנסת כאמור, ומונה כיום כ-6000 פקודים לערך. הם מציגים עצמם (באתר התנועה) כאנשי מעמד הביניים, "משמאל ומימין", נטולי כוח פוליטי, וחסרי ייצוג, ועל כן החליטו לשנות את המערכת מבפנים. ברפרוף ראשוני על ה"אג'נדות" אותן הם מתיימרים לקדם, מסתמן כי יש מאפיינים כלכליים שאכן תואמים את רוח המפלגה – הגברת התחרות במשק, הסרת חסמים, והפחתת מכסים על יבוא. מאידך, בנושא המדיני, לדבריהם, "אנו לא עוסקים".

אך כאשר בוחנים אותן לעומק, מגלים כי התמונה נראית קצת אחרת. ניתן לראות בבירור מהכתבה, ומהתכנים שהם מעלים לאתר האינטרנט של התנועה, כי רבים מהם מצביעים ותומכים במפלגות שמאל. ראשית, במהלך הכתבה שואל ציון נאנוס את הנוכחים בישיבת הדסק של הנהגת התנועה את השאלה הפשוטה "למי הצבעתם?", וכמקהלה נענה מיידית "מה זה בכלל רלוונטי?!". בסופו של דבר, חלקם הסכימו לספר שלא הצביעו לליכוד. בניגוד להנהגת התנועה, חברים אחרים היו נכונים יותר "להתוודות מהקלפי", וסיפרו כי הצביעו למרץ או למפלגת העבודה. שנית, הם מציגים עצמם כאנשי מעמד הביניים "משמאל ומימין", וניכר כי הם מפנים מאמצים רבים לגיוס מתפקדים משורות השמאל. נקודות אלו רלוונטיות לטעמי, מפני שבמידה וקידום כלכלה ליברלית הייתה בראש מעייניהם, והנושא המדיני היה יחסית זניח כפי שהם מציגים זאת, הם לא היו מצביעים לרשימות עם מועמדים כמו שלי יחימוביץ', סתיו שפיר ואילן גילאון, שבפעם האחרונה שבדקתי אינם בדיוק ידועים בתור "אבירי השוק החופשי". לבסוף, ניתן לראות כי חברי הכנסת לשעבר, אותם הם רואים כמשאת נפשם, הם מיקי איתן ודן מרידור. שניהם לא בדיוק מפורסמים בשל מעורבות כלכלית ענפה, כי אם בזכות דעותיהם ה"מתונות" מבחינה מדינית.

זאת ועוד, עצם הדיון המוסרי בתוך התנועה – גם בכתבה, וגם באתר שלהם: "זה לא מוסרי להתפקד למפלגה שאין לך כוונה להצביע לה" – מעיד על כך שהם באופן עקיף מודים כי לא יצביעו לליכוד בעתיד – גם אם יצליחו להפוך את הרשימה שלה ל"מתונה" יותר, כפי שהם מקווים לעשות. לטענה כי הם נוהגים באופן בלתי מוסרי, הם עונים שבעוד הם מתחבטים בשאלות מוסריות (כל הכבוד באמת), הימין הקיצוני משתלט על הליכוד, ואגב כך גם על המדינה. ראיה נוספת לייאוש שבו שרויים, היא תגובתו של מאירי ביחס לאותה שאלה: "לא אכפת לי…המשחק הדמוקרטי עושה צחוק ממני".

הבעיה המרכזית כמובן, היא שהם חותרים תחת יסודות השיטה. אם ינחלו הצלחה במידה מספקת, השיטה תאבד את הרלוונטיות שלה. הרי הפונקציה שהמפלגות באות למלא היא ייצוג של רעיונות שונים, ומתן אפשרות בחירה מתוכם על פי העדפות ומשתנים השונים. חשוב לציין כי חלק מן הבעיות שהם מעלים, הן אמנם מוחשיות. שיטת הפריימריז מנפיקה לעיתים חברי כנסת לא ערכיים, כישרוניים או נקיי כפיים, ולעיתים אף כאלו שאינם בדיוק "כוס התה" של המפלגה. במקום להילחם על תיקון הליקויים בשיטת הפריימריז, הם בוחרים דווקא לאמץ את אותן הדרכים אשר יצרו את הבעיות הללו מלכתחילה, ובכך להעמיקן.

הבעיה האמיתית שלי עם הליכודניקים החדשים, היא לאו דווקא ניצול הפרצה. מדובר בציבור לא מבוטל של אזרחים עם דעות פוליטיות מוצקות, עם אכפתיות כלפי גורל המדינה, שפשוט התייאשו לחלוטין מהפוליטיקה הדמוקרטית. כחלק ממגמת הייאוש הרווחת בשמאל, שאת רוחה גם הרגשנו לאחר הבחירות האחרונות, הם זנחו לחלוטין את הרעיון של שכנוע, וויכוחים, ובחרו באמצעי עוקף דמוקרטיה. בעיניי הם פשוט הבינו את המסר של הבוחרים לא נכון. אם לא הצלחתם לנצח בבחירות, תעשו בדק בית, תחדדו מסרים, תשכנעו, תציעו אלטרנטיבה – אבל תעשו את זה מהבית הפוליטי שלכם. מעשה זה של ייאוש, איננו פתרון לטווח הרחוק לשינוי לטובה של המערכת, אלא בריחה מוחלטת ממנה.

אפשר כי דווקא מתוך הייאוש של "הליכודניקים החדשים", תצמח תקווה כלשהי. תגובת הנגד הראויה לכך, תהיה לדעתי הירתמות של אזרחים אכפתיים שעד כה ישבו על הספסל (ביניהם אנוכי), שיחליטו לקחת את גורל המדינה בידיהם, ולהתפקד למפלגות הדמוקרטיות בהן הם תומכים. רק כך, נוכל להפחית את כוחם היחסי של קבלני הקולות, לבחור בחברי כנסת ראויים שנותנים דין וחשבון לציבור בלבד, ונאמנים לרעיונות היסוד של המפלגה עימה הם נמנים.


אורן יפרח

אורן יפרח הוא סטודנט במדע המדינה והיסטוריה באוניברסיטה העברית, דיבייטור ושחמטאי חובב. כותב על פוליטיקה, פילוסופיה, כלכלה ואוכל.