בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

המאבק בוועדי עובדים דורסניים: מי שמעז – מנצח...

המאבק בוועדי עובדים דורסניים: מי שמעז – מנצח

,
הרפורמות של עמנואל מקרון בשוק העבודה בצרפת עוררו התנגדות, אך האומץ של מקרון ישתלם אם ימשיך וישלים את הבטחותיו.

באוגוסט האחרון הודיע עמנואל מקרון, נשיא צרפת, על רפורמה שבכוונתו לבצע במשק הצרפתי שמטרתה לפשט את חוקי העבודה הצרפתיים. תקוותו של מקרון הייתה לאפשר למשק הצרפתי להתחרות בשוק העולמי ולהוריד את שיעור האבטלה בצרפת העומד על כ-10%. את המהלך הגדיר מקרון כ"פתיחת דף חדש לאחר שלושה עשורים של חוסר יעילות". הרפורמות נועדו בראש ובראשונה להחליש את מעמדם של ארגוני העובדים בצרפת, ובכך להקל על המעסיקים, להביא לגמישות תעסוקתית ולשפר את מצבו של שוק העבודה הצרפתי. כך הבטיח מקרון במערכת הבחירות שניהל, וכך עשה, כאשר העביר את הרפורמות באוגוסט בסנאט הצרפתי ברוב גדול של 225-109.

למשמע הדברים תמה הקורא הישראלי – "נו, ואלון חסן הצרפתי לא איים על האמא של מקרון?" אין להם איזה מאפיונר שיבהיר למי שרוצה לעשות רפורמות מי כאן הבוס? ובכן, מדובר אמנם בצרפת ולא באיטליה, אך איגודי העובדים הצרפתים, כמו אלו הישראלים למדו כמה שיטות עבודה מהמאפיה. איגודי העובדים בשלל תחומים בצרפת הגיבו בעיצומים, שביתות והפגנות מאוגוסט ועד עכשיו. עובדי הרכבת, למשל, הגיבו לאחרונה בעיצומים שצפויים להימשך חודשים ארוכים ולמרר את החיים לכל משתמשי הרכבת. מערכת התחבורה הצרפתית, כמו זו האירופית באופן כללי, מסתמכת באופן די מובהק על תחבורה ציבורית, מה שמעניק לעובדי הרכבת הציבוריים כוח רב לעולל נזק לציבור.

מדוע מוכן מקרון לשלם את המחיר הכבד שאותו גובים איגודי העובדים מהעם הצרפתי? הרי מדובר בנזק כבד המושת עליו פוליטית ובוודאי יעורר את זעמו של הציבור כלפיו. אלא שמצב העניינים בשירות הציבורי בצרפת הגיע לשיאים שליליים, כך שישנה הבנה רחבה בציבור כי הצורך ברפורמות הוא חיוני. כמו בישראל, נהנה השירות הציבורי בצרפת מקביעות הנובעת מותק ולא מביצועים, ישנו קושי עצום לפטר עובדים שאינם עושים את עבודתם, ומנהלי חברות אינם יכולים לבצע שינויים כלשהם במדיניות החברה ללא מתן ליטרת בשר לאיגודי העובדים על כל צעד ושעל.

לאור מציאות בלתי נסבלת זו, הבטיחו מספר ראשי ממשלות כי יטפלו בבעיה ויבצעו רפורמות עמוקות במשק הצרפתי, אך לעת עתה, כאשר הגיעו לשלטון מצאו דרכים כאלו ואחרות להתחמק מהבטחותיהם. בבחירות האחרונות העם הצרפתי ביטא את כעסו על היבטים רבים בכלכלה הצרפתית, לרבות אבטלה, וצרפתים רבים הפנו אצבע מאשימה כלפי מהגרים מוסלמים ושמו מבטחם במארין לה-פן. מכך הסיק מקרון, שניצח בבחירות בסיבוב השני, כי ישנו צורך אקוטי ברפורמה אמיתית ומשמעותית בשוק העבודה הצרפתי, כדי להציל את צרפת מפניה לחיפוש אשמים לשווא – יהיו אלה יהודים, מוסלמים, או כל מיעוט אתני אחר.

עצם העובדה שמקרון הגיע לאן שהגיע עם הרפורמות ולא התקפל זה מכבר מעידה על רצינות רבה וראויה להערכה. כעת, הוא עומד במבחן קשה מנשוא, כאשר הלחץ מהעם הצרפתי יגבר עם כל יום שעובר לאורך השביתה הארוכה הצפויה. נוכל רק לקוות כי מקרון יעמוד בלחץ ויבצע את המהלך הנכון למען הציבור הצרפתי כולו, כפי שהבטיח.

אינני יודע אם איגודי העובדים יכריעו את מקרון בסופו של דבר. אך העימות שנשיא צרפת נכנס אליו בידיעה כי זה מה שצפוי לו מעיד על אומץ רב, ואני יכול רק לקוות שהשלטון הישראלי ילמד ממנו, ולא יפחד להתעמת עם הגורמים שאינם מאפשרים למשק הישראלי לפרוץ קדימה ולממש את הפוטנציאל הגלום בו. אנו רואים ניצנים לדברים מעין אלו בימין הישראלי, וכולי תקווה שהמגמה תלך ותגבר. נוסף על הקשת הפוליטית, קיימים ארגונים חוץ-פרלמנטריים שמבקשים לשנות את שוק העבודה בישראל כגון פורום קהלת ותנועת תחרות – התנועה לחירות בתעסוקה. וכאן חשוב לומר – לקוות ולהתפלל להצלחות פוליטיות זה טוב, אבל גם יש משהו שאפשר לעשות. עמותת תחרות לקראת סיומו של קמפיין גיוס המונים כדי להתחיל לטפל בשלל הסוגיות שעל הפרק – תרמו ביד נדיבה.


אריה גרין

סטודנט לתואר ראשון בפילוסופיה, מחשבת ישראל ולימודים הומניסטיים במרכז האקדמי שלם, ובוגר תכנית אקסודוס למחשבה שמרנית.