בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

המאבק על עתיד החירות: לא להיכנע לציניות...

המאבק על עתיד החירות: לא להיכנע לציניות

,
אמיר ויטמן על עתיד המאבק לחירות בישראל, והזמנה לכנס השנתי הגדול בארץ לשוחרי חירות הפרט ושוק חופשי.

אפשר עדיין לשנות את העולם. עם התמדה, עקשנות וגם עם כוח פוליטי אפשר להגיע להישגים משמעותיים. לפני מספר שנים פעילי חירות בארץ ניהלו מאבק עיקש על מנת  לבלום את חקיקת ה"חוק להגנת הספרות והסופרים בישראל" (חוק הספרים). אותם פעילים הזהירו כי חוק זה יוביל להתייקרות הספרים, יחליש את יכולתן של אוכלוסיות חלשות לרכוש ספרים, וייפגע בחשיפת הציבור לספרים חדשים. למרות שהחוק חוקק ב-2014, ואכן הוביל לתוצאות שמתנגדיו הזהירו מפניהן, המאבק נמשך עד לביטול החוק ב-2016. זאת דוגמה למאבק צודק שנוהל במסגרת הציבורית-פוליטית עד סופו המוצלח. לולא המאמצים הרבים שהושקעו בשינוי דעת הקהל וחברי הכנסת ביחס לחוק, ח"כ יואב קיש (הליכוד) ושרת התרבות מירי רגב לא היו מצליחים לקדם את ביטול החוק המזיק. המאמצים הניבו פרי: המחאה והפעילות הציבורית הנמרצת של פעילים ליברלים אפשרו את התוצאה המוצלחת ואת הצלתו של שוק הספרים הישראלי.

הנושא הכלכלי-חברתי מקבל את קדמת הבמה

מאז קום מדינת ישראל, העם היושב בציון מתמודד עם אתגרים קיומיים לא פשוטים אל מול סביבה עוינת. במענה לאותם אתגרים התפתחו מספר גישות, שניתן לחלק אותן בצורה גסה לשני מחנות: מחנה ימין הניצי, ומחנה השמאל היוני. אכן, נקודת המחלוקת המסורתית בפוליטיקה הישראלית סבבה סביב הנושאים המדיניים-ביטחוניים. כתוצאה מזה, ובניגוד למה שקורה במדינות אחרות במערב, הנושאים החברתיים-כלכליים נדחקו לשוליים ולרוב לא היוו סוגיה מכרעת בשדה המגרש הפוליטי בישראל. אומנם, המציאות הביטחונית-מדינית המשתנה וההסכמה הלאומית ההולכת וגוברת מראות כי ככל הנראה לא ניתן יהיה בעתיד הנראה לעין להגיע להסכם שלום עם שכנינו הפלסטינים, ומה שנשאר לעשות הוא בעיקר להתמקד בניהול הסכסוך. מכאן, החשיבות הפוליטית של הסוגיות הביטחוניות-מדיניות הולכת וקטנה ולעומתן תופסות יותר ויותר מקום הסוגיות החברתיות-כלכליות, בדומה לשאר מדינות המערב המפותחות.

אם כן, השאלה "כיצד משיגים שגשוג" ואיך יוצרים חברת מופת עשירה, מוצלחת וצודקת יותר תופסת כיום מקום מרכזי  בשיח הציבורי. גם כאן, ניתן לזהות שתי תפיסות עולם מרכזיות שמובילות את הדיון: מחד, הגישה הקולקטיביסטית, הנוטה לניהול ריכוזי-סוציאליסטי של הכלכלה והתערבות המדינה בחיי אזרחיה, ומנגד וזה מחנה השוק החופשי והיוזמה האישית, שמציב את הפרט במרכז, מה שמכונה ברוב העולם הימין הליברלי-קלאסי.

השאלות החשובות

כך, עם השנים, הסוגיות עליהן נסוב הדיון הציבורי הולכות ומתמקדות ברמת המעורבות הממשלתית הרצויה בכלכלה ובחברה ובחירויות הפרט. הדיון הער על חוקיות הקנביס או על המאגר הביומטרי הוא עדות לכך בתחום חירויות הפרט. בתחום הכלכלי, השאלות העומדות על הפרק הן רבות מספור: האם שכר מינימום הוא חוק "חברתי" נחוץ והומני או שמא הוא מקטין את התעסוקה ופוגע קשות דווקא בעובדים החלשים? האם הביטוח הלאומי ומדינת הרווחה הם רכיבים הכרחיים בחברה סולידרית צודקת או שמא הם מנציחים עוני, יוצרים תמריצים שליליים לעבודה, מבזבזים כסף רב ומזיקים לאנשים שלהם הם מתיימרים לסייע? האם רגולציה ממשלתית מגנה על הצרכנים או שהיא דווקא מקשה על התעסוקה ומהווה מרכיב עיקרי בעליית יוקר המחיה? האם נוכל לתת חינוך טוב יותר לילדנו דרך מערכת החינוך הממלכתית המנוהלת על ידי פוליטיקאים ובירוקרטים או שמא עדיף לאפשר מידה גדולה ככל שניתן של אוטונומיה וחופש לבתי הספר עצמם? האם מערכת בריאות ממלכתית נותנת את השרות המיטבי לחולים או שמא אולי עדיף לאפשר מידה גדולה ככל הניתן של שרותי בריאות פרטיים לטובת שיפור בריאות הציבור?

לשאלות אלו ואחרות חשיבות פוליטית הולכת וגוברת בציבוריות ובפוליטיקה הישראלית. ישנה הכרה כי מדובר בסוגיות קריטיות להמשך שגשוגה של מדינת ישראל ושמירה על זכויות הפרט של אזרחיה. אם המחנה הקולקטיביסטי ינצח בקרב על דעת הציבור בכל הנוגע לסוגיות אלו, אנחנו כמדינה וכחברה נשלם על כך מחיר כבד בדמות של אבטלה גבוהה, כוח קניה נמוך, גירעונות כבדים ועוד בעיות חברתיות חמורות. זאת בדומה למה שקורה במדינות שאימצו מדיניות קולקטיביסטית דומה, כגון יוון, צרפת, ספרד ועוד. לשם השוואה, האבטלה הממוצעת היום במדינות האיחוד האירופאי הינה 9.6%, לעומת כ-4.5% בלבד במדינת ישראל. האם נצליח להתמודד בישראל עם אבטלה ברמה האירופאית או שהדבר יגרום למשבר חברתי וכלכלי חמור? התשובה ברורה מאליה. מעל הכל, שמירה על זכויות וחירויות הפרט מחייבות שידו של המחנה הליברלי-קלאסי תהיה על העליונה.

אמיר ויטמן הוא יושב ראש "הליברלים בליכוד", קבוצה לקידום חופש הפרט והשוק החופשי.

השינוי מושג במגרש הפוליטי

אין חולק על כך שהזירה הפוליטית קשה ומתסכלת, אך שם מתקבלות ההחלטות שמשפיעות על עתידנו. לאנשים שלא רוצים להיות מעורבים בפוליטיקה ניתן לומר שגם אם אינם מעוניינים בכך, הפוליטיקה תמיד תהיה מעורבת בחייהם. קל להיכנע לבוז ולציניות כלפי הפוליטיקה, אבל את המציאות משנים לטובה על ידי מעורבות עיקשת ומתמדת בכל ההיבטים הציבוריים ובכלל זה בזירה הפוליטית. יש לברך את כל מי שלוקח חלק במאבק הצודק והמוסרי, שאין כדוגמתו, לקידום החירות במדינת ישראל בכל האפיקים ולאורך כל הספקטרום הפוליטי במדינה.

יש לקוות שפעילי החירות בארץ יתמידו לעשות ככל הניתן, בכל האפיקים, כדי לקדם את הערכים הליברליים במדינת ישראל, בתקווה לשכפל את ההצלחה בביטול חוק הספרים לתחומים נוספים. כפי כתבה הפילוסופית והסופרת האמריקאית איין ראנד: "מי שפועל למען העתיד חי בו בהווה"בתור אחד ממייסדי התנועה הליברלית החדשה, אני מזמין את כל מי שמעוניין להיות פעיל או לקחת חלק בקידום החירות בישראלי לכנס שעורכת התנועה ב-30 למרץ. מדובר בכנס השנתי הגדול בישראל לשוחרי חירות הפרט ושוק חופשי, בהשתתפות טובי המרצים ותנועות החירות המרכזיות בארץ. לפרטים והרשמה לחצו כאן.

 


אמיר וייטמן

יו"ר הליברלים בליכוד וממייסדי התנועה הליברלית החדשה.