בחירת העורך

READING

המוח האנושי: על נוירונים, סינפסות ומשמעות החיים...

המוח האנושי: על נוירונים, סינפסות ומשמעות החיים

,
סיפורו של המוח האנושי, המערכת המורכבת והמרתקת ביותר הידועה לאדם. מסע מימי הפרהיסטוריה, דרך פילוסופיה, תרבויות ותגליות מרעישות ועד המדע העדכני ביותר היום.

אלברט איינשטיין אמר כי "לוגיקה תיקח אותנו מנקודה A  לנקודה B אך דמיון ייקח אותנו לכל מקום". בהשראת איינשטיין, דמיינו. דמיינו חייזר סגול או ירוק או צבעוני, חייזר גדול או קטן. דמיינו חייזר סקרן ונחמד המגיע לכדור הארץ ובפיו שאלה למין האנושי – "מהו הדבר המורכב ביותר הקיים בכוכב שלכם?" התשובה תהיה ישירה, עוצמתית – התשובה תהיה – "הדבר המורכב ביותר בכוכב שלנו הוא המוח האנושי". כמה מהר תקרא את המאמר שמולך? כמה תזכור? על מה אתה חושב כרגע וגם מה אתה מרגיש? מה הטמפרטורה של הגוף שלך כרגע? ומתי חשבת על זה בפעם האחרונה – ואם אתה לא חשבת, אז מי כן "חשב"? ובכלל מי אתה או את או אתם – האישיות שלך, המחשבות, הזיכרונות, הפחדים, האהבות, עבר עתיד וחלומות – הכול זה המוח שלך, המוח האנושי – המערכת המורכבת והמרתקת בעולם.

דרכים קשות בדרך למקומות יפים – המוח האנושי, מסע האדם להבנת עצמו

סיפורו של המוח האנושי נמצא בלב מסע האדם להבנת עצמו; מסע הנמשך עד היום, בדרך לא סלולה, מאתגרת ומעניינת, הכוללת כימיה, ביולוגיה, אבולוציה ותחרות; מסע המשקף את סיפורו של כדור הארץ. אנחנו, בני האדם, "הומו סאפיינס" (האדם הנבון) בעלי תכונה מעניינת, למיטב ידיעתנו, תכונה שאין שני לה בטבע, אנחנו החיה היחידה "שחושבת על חשיבה" ("The only animal thinking about thinking"). מראשית ההיסטוריה, ניסה האדם להבין את עצמו ואת מקומו בעולם. כתבנו שירים וספרות גבוהה, יצרנו מדינות, בנינו גורדי שחקים ומטוסים. אין ג'ירפות המתכננות לטוס למאדים או קרנפים היוצרים מכוניות אוטונומיות. אנחנו החזקים מכולם, ניצחנו, והשליטה בידינו. אבל מסע האדם להבנת עצמו, להבנת המוח האנושי עדיין קיים. החיה החזקה בעולם היא עדיין החיה היחידה הנפגשת עם פסיכולוג.

יצירה גדולה לוקחת זמן רב. המוח האנושי הינו תוצר של קו זמן אבולוציוני מרתק, מיליארדי שנים ודינמיות אינסופית חברו יחדיו. דמיינו קו זמן ענק, שבו כדור הארץ שונה. על קו הזמן, כ-3.5 מיליארד שנים אחורה, נמצאים מיקרו אורגניזמים באוקיינוסים (1). אחריהם ובמקביל לקיומם, התפתחו אורגניזמים מורכבים יותר, חסרי חוליות (Invertebrates) עם מערכת תאים ותגובות מורכבת יותר, קו הזמן ממשיך ומגיעים הדו חיים (Amphibians). עולם החי מתפשט גם ליבשה, בהמשכו, זוחלים ודינוזאורים שולטים בכדור הארץ (2), הכחדות המוניות ועליית היונקים כ-65 מיליוני שנים אחורה (3). בתוך עץ החיים הטקסונומי (4), על ענף היונקים, מתפתחים הפרימטים (יונקי על – Primates) עם מוח גדול ומורכב יותר, מוח היוצר חברויות ותקשורת מרתקת. כדור הארץ ומערכת החיים שבו עברו קו זמן מרתק – תזוזת לוחות טקטוניים, עידני קרח והכחדות המוניות. לא הייתה תוכנית – פשוט היו דינמיקות. אבולוציה היא עיוורת אין לה טוב ורע – זו תרבות. בתוך כל המארג שצוין ובאמצעותו התפתח המוח האנושי – במבנה עץ הטקסנומיה של עולם החי, אנחנו, בני האדם, ענף צעיר, מאוד צעיר. אצטט את הפיזיקאי ניל דה גראס:

אם כל זמן קיומו של היקום הוא שנה, כלומר 365 ימים (החל מהמפץ הגדול לפני כ-13.8 מיליארד שנים) – בני האדם, קיימים רק ביום האחרון של אותה שנה. יתרה מזאת, כל התרבויות שלמדנו עליהן בהיסטוריה ה"קלאסית", על מלכים ומהפכות ומדינות, הינן רק 14 שניות ביום האחרון של אותה שנה קוסמית!

אין ספק כי 14 השניות האלה היו מטורפות. הכול בחסות המוח האנושי (5).

לווייתנים כחולים, אריות והישרדות – החיה האנושית משתלטת על העולם

הסתכל עמוק לתוך הטבע ואז תבין את הכול הרבה יותר טוב.

גם ציטוט זה מיוחס למיודענו, אלברט איינשטיין. אנחנו לא החיה המהירה בעולם ולא החזקה, בערוץ ההשוואה הקלאסי של רוב החיות בעולם – אנחנו עוד חיה ממוצעת ותו לא. אם תפגוש אריה בסוואנה, הסיכוי שהוא יחשוב שאתה ארוחת הצהריים שלו גבוה הרבה יותר מכך שאתה תחשוב זאת עליו. האריה הוא "מלך הסוואנה" בשפה הוליוודית וראש שרשרת המזון בשפה מדעית, אבל בפעם הבאה שתפגוש את "מלך הסוואנה" הוא כנראה יהיה בכלוב, מאחורי סורגים, בגן חיות, כשברקע מוזיקה ומוכר צמר גפן מתוק. התשובה לגני חיות, תרבויות ובכלל העולם היום נמצאת במוח האנושי. מה כל כך מיוחד במוח האנושי? המוח הגדול בעולם מוחזק על ידי הלוויתן הכחול. ביבשה, הכבוד מוענק לפיל האפריקאי. עטלפים יודעים לבצע אקו לוקיישן (6) ומיני ציפורים בעלי איברי חישה ומוח עם יכולות קליטה ושימוש בשדה המגנטי של כדור הארץ לשם ביצוע נדידה – אם תרצו, בעלי מצפן ביולוגי (7). מיני כלבים וזאבים מריחים למרחקים של קילומטרים רבים, וטווחי השמיעה של בני אדם נשמעים כבדיחה לדולפינים ופילים.

האם הגודל קובע? עם כל הכבוד ללווייתנים ויש כבוד, במשוואת ה-E.Q, המודדת את יחס גודל מוח החיה לגודל גופה (8), האדם מנצח בנוקאאוט את הלוויתן הכחול ביותר באוקיינוס. חושים מיוחדים ומחודדים? אקו לוקיישן, שאגב חלק מהאנשים העיוורים בעלי יכולת זו (9), ושימוש בשדות מגנטיים, נשמעים מרתקים. יכולות שמיעה וריח מפותחות ללא ספק עוזרות בטבע. המוח שלנו, כמובן מכבד וחייב חושים, אך משהו מעניין עולה מהסתכלות במורפולוגיית המוח האנושי – כ-2/3 מהמוח האנושי אינו מוקדש כלל לחושים, כלומר חלקים אלה אינם עסוקים בקבלת קלט מהסביבה. לאזורים אלה אנחנו קוראים Association Lobes ומיוחסת להם קוגניציה גבוהה וניתוח סביבה מורכב יותר – ככל שלחיה יש יחס גבוה של Lobes Association ניתן לייחס לה אינטליגנציה ומוח מורכבים יותר. בשנות ה-60 של המאה הקודמת, קבע החוקר האמריקאי, פול ד' מקליאן את "מודל 3 המוחות" (10), החלוקה הקלאסית שכנראה שמעתם עליה לא אחת, המחלקת את המוח לשלושה חלקים עיקריים – גזע המוח, המערכת הלימבית והקורטקס. גם במודל זה, המאפיין בעיקר אותנו ואת שאר היונקים בטבע, אנחנו רואים משהו חריג במוח האנושי – הקורטקס, האזור האחרון שהתפתח מבחינה אבולוציונית, חריג בשטחו אצל בני האדם ויוצר יחס גבוה בינו לבין 2 החלקים הנמוכים יותר (גזע המוח והמערכת הלימבית) – יחס שכל יונק אחר היה חולם לקבל. אם הקורטקס חדש אבולוציונית, חלקו הקדמי, ה-PFC) Pre-frontal cortex), האחראי לקוגניציה הגבוהה והמפותחת ביותר הידועה לנו, נוצר ממש ברגע זה, בקו הזמן האבולוציוני ומהווה את חתימתו הברורה והבולטת ביותר כשוני בין מוח האדם לשאר עולם החי. דברים רבים מפרידים בין מוח האדם לשאר החיות. תיאוריית ה-Human Advantage של החוקרת סוזנה הוזל (11), המראה ומציגה לנו את כמות הנוירונים הגבוהה בקורטקס האדם, יחסית לשאר הפרימטים, כסיבה עיקרית לעדיפות המוח האנושי. תיאוריות נוספות מראות עדיפות למוח האדם. תיאוריות כגון נוירוני הראי (12) ופיזורם במוח או "תיאוריית המוח הסוציאלי", ותיאוריות הקשורות לפיתוח שפה אנושית של חוקרים כמו רובין דונבר וסטיבן פינקר – בהחלט מעניקות מבט אחר על מוח אנושי מרתק.

מוח האדם שונה, אם לא היה שונה, כנראה שהיינו רואים ג'ירפות המתכננות לטוס למאדים. קו זמן ארוך, מיליארדי שנים של אבולוציה, הותירו חיה מעניינת המנתחת את עצמה, כותבת וקוראת מאמרים. עידן המיקרו-אורגניזם החל לפני 3.5 מיליארדי שנים באוקיינוסים. עידן דו-החיים החל לפני 360 מיליון שנה במשחק "ים-יבשה" של הטבע. עידן הזוחלים החל לפני 250 מיליון שנה, עידן היונקים החל לפני 65 מיליון שנה. אנחנו, בני האדם, נמצאים במעין תת-חלוקה של עידן היונקים, עם ערוץ ההיפרדות לפני כ-7-6 מיליון שנים (13) – ובערוץ הזה נוצרה הסתעפות נוספת לפני כ-200,000 שנה אשר הביאה אותנו, ה"הומו סאפיינס" (14). לא יהיו עוד 'Ages'. החיה האחרונה חכמה מידי – את ה-'Animal Uprise' נשאיר להוליווד. המוח האנושי כנראה ייצור עידנים משלו, עידנים עם פוטנציאל ל-'Robot Uprise' ו/או  'Genetic Uprise' – פרדוקס?

הלב והמוח, הטעות של דקארט – האם לבני האדם יש "נפש"?

עוד לפני השוואות מורפולוגיות, ניתוח עולם החי, כימיה ופיזיקה – רצינו לדעת מה מיוחד בבני האדם? עסקו ועוסקים בזה טובי המוחות וההוגים, דתות, פילוסופיות, מדע, קואצ'רים ונהגי מוניות.  מתי בדיוק הפכנו לסקרנים כל כך קשה להגיד. כבר לפני 7000 ,לפני ההיסטוריה "הקלאסית" והכתובה, בזמנים המעניינים הנקראים היסטוריה עמוקה (15) אנחנו רואים מאובנים אשר עברו Trepanning, ניסיון "לקדוח" לתוך גולגולת האדם, כהליך רפואי בעודו חי (16). את המערות והגולגולות, החליפו דמויות חדשות, אך העלילה נותרה בעינה. יוון העתיקה (900 b.c – 600 a.d) העניקה לנו שנים של פריחה מחשבתית והחלה את הוויכוח הראשון הקשור למוח האנושי: "מה קובע את טבע האדם?". אמפדולקלס (450 b.c) טבע את תיאוריית "ארבעת היסודות" – אש, אדמה, מים, אוויר – תיאוריה שלימים השתמשו בה רבות לניתוח טבע האדם והעולם. אריסטו, תלמידו של אמפדולקלס טען שתפקידו של המוח הוא רק לקרר את הדם. "היוונים בעיקר דיברו על  "מנטליזם" (אידיאליזם) (17), כלומר עולם הרוח והנפש נמצא מחוץ אליי, ואין לו קשר לגוף וחומר. אריסטו טעה, אמפדולקלס גם. בהמשך, בשנים 200-100 לספירה, הגיע גלן הרומאי, מראשוני ההוגים שהעניקו למוח את הכבוד הראוי לו וטען כי המוח הינו מושב תודעת האדם. גלן שימש כרופא לגלדיאטורים של אותה תקופה, וחלק מהאסכולה שלו נבנה עקב אבחנותיו בשינויי התנהגות ואישיות אצלם, אם תרצו שחקני הפוטבול האמריקאי של ימינו (בשנים האחרונות, הוגשו תביעות ענק כנגד ליגת ה-NFL על ידי שחקני עבר בטענה כי הם סובלים מפגיעה מוחית 18). לימים, במאות ה-16-18, לאחר ימי הביניים, הוגים וחוקרים רבים יצרו את תיאוריית הדואליזם (19) הטוענת כי יש גוף ונפש ועד היום אנחנו משתמשים בהנחה מוטעית זו. ממפורסמי תיאוריית הדואליזם היה רנה דקארט, הוגה דעות מוערך, אשר בכל הקשור למוח, בעיקר יצר כאוס עם תיאוריית הזויות על ה- Pineal gland (בלוטת האצטרובל) וה-CSF (נוזל עמוד שדרה). המאה ה-19, הביאה לבסוף לעליית תיאוריית המאטריליזם (20), הנקראת גם "מונואיזם" וטוענת כי הכול קיים במוח. המאה ה-20 הוכיחה ללא עוררין שהמוח הוא השולט, בלי רוח ונפש אבל עם המון ניורונים, סינפסות, כימיה וחשמל. יחי המלך החדש – מטריאליזם!

המטריאליזם ניצח, הוויכוח המדעי הראשון מאחורינו. התשובה לשאלה "מה קובע את טבע האדם?" – הינה המוח. המוח קובע הכול, קובע את האדם. מדענים אוהבים להתווכח, הגיע הזמן לוויכוח השני: איך נבנה מוח האדם, או "איך נקבע טבע האדם?" סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שימשה כזירת המאבק לוויכוח זה. לצורך הדיון דמיינו זירת אגרוף, מצד אחד, בפינה השמאלית תומכי גישת ה-Behaviorism האומרת שהסביבה יוצרת אותנו (21). אך בפינה הימנית נמצאים תומכי גישת הגנטיקה מוכנים לקרב. צעקות רמות נשמעות בזירה, "טבולה ראסה" ("לוח חלק" – כלומר, מגיעים לעולם לוח חלק) (22) מהפינה השמאלית, "אינסטינקטים" (נטיות מולדות במוח האדם) מהפינה הימנית. המלחמה הייתה טבע מול סביבה. ביולוגיה מול תרבות. ג'ון ווטסון, מונחה על ידי ביהביוריזם אמר בשנת 1930: "הביאו לי תריסר פעוטות ואחזיר לכם: עו"ד, רופא, מהנדס, גנב וכל אשר אחפוץ, הכול באמצעות החינוך והסביבה שאעניק להם". באותן שנים שצמח הביהביוריזם התפתח זרם אחר ונגדי בראשות החוקרים קונארד לורנז וניקולאס טינברגן, זרם שבחן אינסטינקטים וחיות בטבע. תחילת המאה ה-20 נשלטה בגישת הביהביוריזם; אמצע המאה ה-20 העלתה על נס את הגנים עם גילוי ה-DNA בשנת 1953; בסוף המאה ה-20 ועד ימינו אנו, המדע השכיל להבין, כי כמו כל עולם החי, גם אנו נמצאים על משוואת ה-Nature vs Nurture. המוח האנושי הינו תוצר של גנים וסביבה, לא ניתן להפריד ביניהם ולא כדאי להפריד ביניהם. בשנות ה-70 של המאה ה-20, אמר אדוארד ווילסון: "The Genes hold culture on a leash" – נכון, נשמעת כאן גישה גנטית טהורה, אך לשם הדיון נגדיר כי הרצועה ארוכה, הסביבה מושכת, אך הגנים מושכים חזרה. הסביבה והגנים תמיד בסימביוזה מופלאה – מרגע חיבור הזרע והביצית והיווצרות ה-Zygote ועד יום מותו של האדם. מוח העובר מגיב לרעשים עוד ברחם אימו, ולכן נמליץ על השמעת מוסיקה בחודשי ההיריון. כשייוולד התינוק, נמליץ על סביבה והתנהגות מסוימות, בהמשך על חינוך ותזונה ותרבות ובערך הכול. את הסביבה שנעניק לילד, מחזיקים ברצועה הגנים שלו. הגנים שלנו – בחלק מהתכונות הגנים מושכים יותר חזק, בחלק מהתכונות הסביבה היא הדומיננטית.

מלחמות המאטריליזם והדואליזם, הגנים והסביבה הביאו אותנו עד הלום – עידן המוח המודרני. המוח שלנו קובע הכול והוא תוצר של גנים וסביבה – המסע להבנת המוח בעיצומו, ואנחנו רק בראשית הדרך. בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הכריז ג'ון קנדי על עידן החלל – חלק מ"המלחמה הקרה" מול בריה"מ דאז. בשנת 2013, הכריז הנשיא אובמה על עידן המוח האנושי. כיום, מספר פרויקטים בין-לאומיים מנסים לנתח את המוח, כשבראשם U.S. BRAIN Initiative ,E.U. Human Brain Project ועוד (23). חקר המוח נוגע בכל הדיסציפלינות ודורש מאיתנו לסנכרן ביניהן – פיזיקה, כימיה, ביולוגיה, מתמטיקה, אבולוציה ועוד – מיליארדי הנוירונים (תאי עצב) במוח, תאי הגליה השונים, הסינפסות, רצפטורים–  מאתגרים את תפיסתנו על העולם ועל הקיום. מעל הכול, מסע האדם אל עבר נפלאות המוח האנושי, דורש מאיתנו להיות פתוחים וגמישים להסתכל על העולם כמו ילדים, לזכור שרק בהכרזת אי הידיעה, המסע באמת מתחיל.

רכבות, דינמיט וניתוח כושל – המוח האנושי לוקח את הבמה המרכזית

פיניאס גייג' היה מנהל עבודה בפסי הרכבת באנגליה. ספק אם שמע את המילה מאטריליזם, ספק אם הוא יודע את תרומתו העצומה למדע. בוקר אחד, אי שם בשנת  1849, פיניאס מיודענו, אדם נעים הליכות, אינטליגנט ומוצלח, יצא לעוד יום עבודה בפסי הרכבת, חזית הקדמה דאז, חממת הטובים והחדים בבנינו; עמק הסיליקון של המאה ה-19 אם תרצו. יום עבודה שישנה את חייו. במהלך אותו יום, פיצוץ דינמיט מבוקר בפסי הרכבת השתבש, ומוט ברזל חדר לראשו של פיניאס – פילח את חלקה השמאלי של הגולגולת. פיניאס הובהל לבית החולים, הרופא נעמד מולו, הדינמיקה באותם ימים הייתה ברורה – הרופא ינסה לשלוף את המוט מראשו – אם הצליח, מעולה!. אם לא הצליח – "לא נורא, ניסינו". הרופא הצליח, פיניאס שרד ולמעט איבוד עינו השמאלית וצלקת בפניו, נראה כתמול שלשום. ימים בודדים מהפציעה, התגלה כי פיניאס, אותו אדם חביב ואהוב, הפך לפרא אדם! קטטות ברחוב, התערטלות והתנהגות "אחוזת טירוף". לדברי משפחתו ומכריו – "פיניאס לא היה פיניאס", מולם היה אדם אחר. לימים, עם התקדמות המדע והרפואה, התברר כי פיניאס נפגע בהמיספרה השמאלית – באונה הקדמית. האונות הקדמיות, הן הדובדבן בקצפת האבולוציונית ומבדילות אותנו מחיות רבות. בין שאר תפקידיהן ניתן למנות בגרות, חשיבה, תפיסת זמן ושליטה על מאוויים. הן מתפתחות עד אמצע גילאי ה-20 (24) ועוזרות לנו להיות "בני אדם". המקרה של פיניאס מסמל את אחת מנקודת המפנה הגדולות במדע – "פיניאס לא היה פיניאס".

מפסי הרכבת נעבור אל הנרי מולייסון, בחור צעיר בשנת 1953 בארה"ב. הנרי, הידוע בכינויו H.M Patient נכנס לניתוח בגיל 27. הנרי נותר בחיים גם לאחריו. בשנות ה-50 של המאה הקודמת, חלק מחולי האפילפסיה עברו ניתוח להפרדת 2 ההמיספרות ע"י חיתוך ה- Corpus Callosum המחבר ביניהן, במטרה למנוע התפשטות התקף אפילפטי לכל המוח (25).  ניתוחו של הנרי עבר בהצלחה, למעט "תקלה קטנה" – המנתח פגע בטעות בהיפוקמפוס של הנרי – רקמה במרכז המוח בגודל של כ-5 ס"מ ומשקלה כ-4 גרמים. במוח אין מקום לתקלות קטנות. ההיפוקמפוס, אחראי בין השאר גם ליצירת זיכרונות חדשים (26 Anterograde memory). הניתוח בוצע בשנת 1953, הנרי נפטר בשנת 2008. אך הנרי נותר בן 27 מבחינה שכלית מכיוון שמוחו לא יצר זיכרונות חדשים; כשהמוח לא יוצר זיכרונות חדשים, המציאות עוצרת. תארו לעצמכם מצב שבו אתם מביטים במראה רק כדי להיות מופתעים כל פעם מחדש שמולכם אדם מבוגר ולא הבחור בן ה-27 שמוחכם ציפה לפגוש! מקרים וסיפורים מרתקים ליוו את התפתחות עידן המוח המודרני, עצובים ושמחים כאחד, "טאן" הפציינט המפורסם של החוקר פול ברוקה (27) תרם רבות להבנת השפה במוח. למה "טאן"? כי זאת המילה/הברה היחידה שידע לבטא. בשנת 1861 כאשר נפטר "טאן", ניתח ברוקה את מוחו וראה כי באזור מסוים, בחלק הקדמי של ההמיספרה השמאלית מוחו של "טאן" אינו כשאר האדם. אזור זה נקרא מאז ועד היום כ"אזור ברוקה" והוא חלק ממערכת השפה במוח האנושי. העכברים של החוקר דונלד הב שגדלו בביתו, בורחים מנעלי אשתו ותורמים במקביל רבות להבנת יצירת הסינפסות במוח (28) – ניסויי ההמיספרות והתודעה המאלפים של רוג'ר ספרי בסוף שנות ה-70 (29), ניסויים שזיכו אותו בפרס נובל בשנת 1981. סיפורים ומקרים מרתקים בשירות המדע.

לימדו אותנו כי הלב מרגיש והמוח חושב, עדיין מלמדים. הזמר הראשון שישיר עם דמעות על הבמה כי האמיגדלה שלו (אחד מהאזורים הקשורים לרגש במוח 30) צועקת וכמה אהובתו חסרה לו – כנראה יהיה הזמר הראשון שיפסיד כסף רב בקופות. מדוע אנחנו חוזרים ללב כ"מרכז הרגש"? כנראה, עקב מספר סיבות. ביולוגית – המוח הוא חלק ממערכת העצבים הראשית (CNS-central nervous system), מפעיל את מערכת העצבים האוטונומית (ANS-autonomic nervous system) המעלה את הדופק, לחץ דם ועוד, ושמה את הלב כשחקן הראשי. תרבותית – בהמשך לדואליזם ששלט בשנים האחרונות, אשר דיבר על גוף ונפש, לב ומוח, שינויים אמיתיים לוקחים זמן. לעיתים, לא קל להבין שאנחנו בליל כימיקלים ודינמיקות אינסופיות בדיוק כמו שאר עולם החי. בשנת 2013 עמד בהתרגשות  ד"ר דניאל אמן, פסיכולוג במקצועו, באחד ממרכזי הכנסים של  TEDואמר משפט שמייצג דור שלם של חוקרים, פסיכולוגים ופסיכיאטרים; משפט שמייצג את כל מי שעסק ועוסק בחקר ובטיפול ב"נפש" האדם. ד"ר אמן הביט לאולם הנכבדים ואמר "הרגשתי שאני יורה חצים באפלה". במשפטו, ביקר את המדע, את הפסיכולוגיה, את התרבות ואת הרפואה, ביקר את כולנו. הוא ביקש שנפסיק לירות חצים באפלה, לא עוד תיאוריות ומתודות אינטואיטיביות, לא עוד שכיבה על ספה ושיחות אינסופיות (כבודה וחשיבותה של הפסיכולוגיה הקלאסית בעינה), אלא שימוש אמיתי ונרחב במדע ובידע האדם. שימוש בהדמיות מוח למיניהן (לרבות fMRI/MRI/Spect/Pet ועוד רבות) לא רק בפציעות ואירועים מוחיים, אלא גם למטופלים עם בעיות נפשיות ורגשיות. הוא ביקש שנסתכל במבט מולטי דיסציפלינרי, כלומר שנאחד את הידע, נוירולוגים , פיזיקאים, כימאים יחברו יחדיו, שנסתכל על המוח באמת ונפסיק לחפש תשובות במקומות עקרים. העולם דרך עיני המאטריליזם אינו מוריד כלל מ"יופי נפש האדם" – כנראה להיפך, אנחנו מקבלים את התמונה האמיתית, היפה מכולן. ההבנה כי אנחנו חלק מעולם החי והביולוגיה, תמונה הדורשת מאיתנו להביט באומץ אל נבכי המוח האנושי, על כל מיליארדי הנוירונים שבו, על סינפסות, כימיה וחשמל –  התמונה מאתגרת אבל אמיתית. התשובות נמצאות בדרכים הנכונות, האתגר אינו חלק מהמשוואה לנכונות הדרך.

מיליארדי נוירונים, חשמל, כימיה וסינפסות – איך המוח יוצר לנו מציאות

הכול במוח שלך, גם המאמר שמולך. אין נוירונים? אין מאמר. נוירונים הם תאי עצב במוח ובמערכת היקפים המתקשרים ביניהם. כדי לקרוא, להכיר אותיות, להבין דוגמאות ולזכור נתונים – אתה צריך ניורונים. נוירונים, סינפסות, הצמתים שנוצרים בין הנוירונים השונים, רצפטורים ועוד. מעין הרמוניה ביולוגית, מולקולרית מדהימה שיוצרת מציאות. בלי אותה הרמוניה אין ראייה, אין שמיעה, רגש ומחשבה; בלי נוירונים, אין קיום. המציאות היא רק שיקוף נוירונים בראשך. כשאין הרמוניה, אותה "מוסיקה" כימית וביולוגית בראשך, אינה מתנגנת כצפוי; הצליל צורם. כשהצליל צורם המציאות כואבת. דיכאון, סכיזופרניה, בעיות נפשיות או מחשבות "שאשתך היא כובע" (כספרו המפורסם של החוקר אוליבר סאקס, על פציינט שחשב בדיוק זאת 31). נוירונים, סינפסות, כימיה ורצפטורים יוצרים את מוחך, יוצרים אותך. בניגוד למיתוס המפורסם, המתעקש לשרוד גם בימינו אנו, כל המוח שלך פועל ולא 10% או 5% או 3.78233% (32). הוא פועל בשני תהליכים עיקריים ומקבילים –Bottom up , הדרך שבה המוח שלך מקבל מידע באמצעות החושים. ו-Top down הדרך שבה המוח שלך מנתח את המידע המתקבל. תהליכים המשותפים לכולם, אך פועלים בדרך המאפיינת רק אותך,  באמצעות סינפסות השונות משל חברך, של בת זוגתך. סינפסות אשר יגרמו לך לחייך כשתשמע את שם הילדה שאהבת עוד בכיתה ב', להזיל דמעה משיר אהוב ולהתרגש בלי סוף מריח מוכר ולא ידוע, משהו שלוקח אותך אחורה, עמוק לתת מודע. משהו שגורם לך להתרגשות ושמחה, בלי שאתה זוכר באמת למה – הסינפסות והנוירונים זוכרים, משהו בך זוכר.

המוח שלנו, שוקל 1400/1300 גרם (33), האיבר השני בגודלו בגוף האדם, אחרי הכבד. הוא מכיל כ-86 מיליארד נוירונים (34). ניורונים מסוגים שונים, הנראים ומתפקדים אחרת. דמיין שמולך קצה חודו של עט כתיבה. דמיין שאת החוד אתה מחלק פי 50-100, זהו גודלו של נוירון. החלוקה שונה כי יש לנו נוירונים שונים ובעצם גם עטים שונים. בתוך כל נוירון, בגרעין התא, נמצא המטען הגנטי שקיבלת מהוריך – 23 זוגות כרומוזומים הכוללים כ-20,000 גנים. נוירונים, כמו בני אדם מתקשרים ומתרכזים יחדיו. אם תרצו, "לא טוב היות האדם לבדו ולא טוב היות הנוירון לבדו". מפגשי הנוירונים יוצרים צמתים, או בשפה המדעית סינפסות. אם ניקח רקמה בגודל של גרגר חול מהמוח, היא תכיל בממוצע 100,000 נוירונים ומיליארד סינפסות (35)! הנוירונים הם הכוכבים, לא במקרה אנחנו נמצאים ב-Neuron Doctrine, תיאוריה המסתכלת על כל נוירון כמערכת החלטה נפרדת (36). מערכת זו מורכבת רק מכוכבים, נוטה שלא להצליח ומשום כך לנוירונים יש "עוזרים" – "תאי הגליה" (37), התומכים בפעילות הנוירונים והמוח בכלל. עד השנים האחרונות, מספר תאי הגליה במוח היה מוערך כפי 5 עד 10 ממספר הנוירונים! הערכות עדכניות יותר מציגות יחס של פי 3-1 לטובת תאי הגליה (38). בדומה לנוירונים, תאי הגליה מחולקים לסוגים שונים, הנראים ומתפקדים אחרת.  תאי הגליה הם ה- "Sleeping Giants of Neuroscience", אינספור גילויים מדעיים נחשפים חדשות לבקרים. לתוך הדינמיקות מצטרפים אלפי רצפטורים שונים הנמצאים על הנוירונים ומתפקדים כ"מקבלי מידע". המידע מועבר על ידי הנוירון באמצעות אינספור נוירוטרנסמיטרים ומולקולות שונות. המוח מורכב, מורכב מאוד, רק לאחרונה פורסם מחקר המציג טענה ל- 11 ממדים הפועלים במוח (39); הגילויים ממשיכים, המסע בעיצומו.

מורכבות המוח והמוטיבציה הגבוהה של האדם להבין את עצמו הביאו להצלחות מדעיות רבות אך גם לשגיאות לא מעטות לאורך הדרך. בשנת 1800 פיתח החוקר האוסטרי, פרנק יוזף גאל את ה"פרנולוגיה" (40), תיאוריה הטוענת כי ניתן לקשר בין מבנה הגולגולת לבין אישיותו ואופיו של האדם. בסרט הנפלא "ג'אנגו חסר מעצורים", גילם ליאונרדו דיקפריו סוחר עבדים בארה"ב של המאה ה-19. באחת הסצנות המרגשות בסרט הוא אחז בגולגולת אדם ופירט את הבדלי הלבנים והשחורים ואת הסיבה לעליונות הגזע הלבן – הכול בשירות הפרנולוגיה, הכול בשירות שגיאות המדע והאדם. הפרנולוגיה דעכה ופינתה את מקומה לשגיאות המאה ה-20.  שנות ה-40 של המאה ה-20 רעשו וגעשו בעולם המדע כשהחוקר הפורטוגלי אנטוניו אגז מוניז פיתח את הלובוטמיה (41). טובי החוקרים והרופאים עמדו בחדרי ניתוח, בהערצה רבה לצד מוניז כאשר ביצע את ניתוח ה-Lobotomy. הניתוח כלל התערבות כירורגית מהמגוחכות בהיסטוריה של הרפואה – לקיחת מוט ברזל קטן, החדרתו דרך תעלות האף לאזור האונות הפרונטליות ושם, בצורה עיוורת (!), פגיעה באונות הפרונטליות ורקמות סמוכות במוח. בשנת 1949, קיבל מוניז פרס נובל שנוי במחלוקת.    ה-Lobotomy, הייתה הימור פרוע. דמיינו מכונאי הנמצא מול רכבכם התקול, מכסה המנוע פתוח. המכונאי, עוצם עינייו, תולש מספר כבלים וצינורות, נותן כמה מכות פטיש ואומר לכם בביטחון רב – "צאו לדרך, הכול טופל". לימים ואף עם ציניות מסוימת נקרא הניתוח – "Icepick surgery", הוא בוצע במשך כ-2 עשורים ומוערך כי כ-40,0000 בני אדם בעולם עברו ניתוח זה, מהטעויות הגדולות בהיסטוריה הרפואית. טעות נוספת, מיני רבות, התרחשה בארה"ב של אמצע המאה ה-20 בארה"ב, ניתוח ה- Corpus callosotomy (42), אשר מיודענו מהפסקאות הקודמות, הנרי מולייסון (H.M Patient) עבר ניתוח שבו מפרידים בין 2 ההמיספרות על ידי חיתוך ה- Corpus Callosum המקשר ביניהן, ניתוח זה בוצע בעיקר בחולי אפילפסיה ובדומה לטעויות הקודמות גם יצר קורבנות רבים, להם נקרא "Split brain victims". טעויות ושגיאות רבות לאורך הדרך אך בסופו של יום, הן תרמו לא פחות מההצלחות, מסע ללא כשלים אינו מסע אלא אשליה.

גנטיקה, חברים ומשפחה, רגשות ומחשבות – איך המוח שלך יוצר אותך

המוח שלך, הייחודי רק לך הוא תוצר של הגנים שלך ושל הסביבה שנחשפת אליה. עוד בהיותך עובר, הגנים והסביבה הפעילו השפעתם. המוח שלך עובד תמיד, סימני Efferent/Afferent עוברים דרכו ובגופך – 24/7, ללא הפסקה. Efferent מהמוח לגוף ו-Afferent מהגוף למוח. לא ניתן להפריד ביניהם, גוף "לא בריא" = מוח "לא בריא" ולהיפך. משקל עודף וכושר ירוד ישפיעו – לא צריך רפואה היפרבארית ותאי לחץ המזרימים לנו אוויר מועשר בחמצן בשביל להבין את זה (43). גוף ומערכת קרדיווסקולרית בריאה ידעו להזרים יותר דם וחמצן למוח. גוף האדם תומך במוח, בדיוק כמו שהמוח תומך בגוף. חזית המדע נמצאת בחקר ה- (Brain-Gut Connection (44. היא אינה בודקת את כמות הקלוריות והפחמימות שאנחנו אוכלים, היא לומדת על המיקרוביום שלנו – מיליארדי החיידקים שנמצאים בגופנו ובעיקר במערכת העיכול (45). החיידקים האלו עברו איתנו תהליך משותף של שינוי בהתאם לתזונת האדם במשך מאות אלפי שנים, מעין חוזה ביולוגי  הנקרא (46Co-Evolution, חוזה אשר הופר בעולם המערבי, הופר בברוטליות על ידי בורקסים, פיצות ושאר מטעמים.

המוח האנושי גמיש. גמישות היא הכרח קיומי, גנים לא גמישים לא שורדים, או שורדים פחות. המוח משתנה לאורך חיינו, חלק מהסינפסות יאבדו בתהליך הנקרא (Pruning (46, חלק יתחזקו בתהליך הנקרא (LTP (47, וחלק ייחלשו ב- (LTD (48. החוק הביוגנטי (49) אומר כי "The Ontogenetic Follow the Phylogenetic" , כלומר התפתחות הפרט (Ontogenetic) היא כהתפתחות המין כולו (Phylogenetic). תהליך ההתפתחות המוחי מעובר לאדם בוגר, עובר בדרך דומה להתפתחות המין. בהתחלה, התפתחות אזורים "נמוכים" יותר הקשורים לקליטת חושים, בהמשך אזורים הקשורים לרגשות, קוגניציה וקוגניציה גבוהה (50). מקומות חדשים, סביבות שונות ואתגרים עוזרים לנו להמשיך ולייצר נוירונים חדשים, בעיקר בהיפוקמפוס, בתהליך הנקרא (Neurogenesis (51. עם התבגרותנו, אנו חווים ירידה טבעית ביכולות קוגניטיביות וביכולת ביצוע שינויים במוח (52). יחד עם זאת, חשוב לציין כי מוח "בריא" ישמור על יכולותיו לאורך זמן רב יותר. על מנת לשמור מוח מתפקד, בריא ומשתפר חשוב שנמשיך "לאתגר" אותו – אתגרים מגוונים, תשחצים ומשחקי חשיבה, תנועה וספורט, שירה וציור. כל האתגרים האלה מבוצעים על ידי המוח – באזורים שונים ובדינמיקות שונות. הגיוון וההתמדה שומרים לנו על מוח גמיש הפועל על כל חלקיו – באותה נשימה עם תיאוריית האינטליגנציה המרובה של פרופסור הווארד גרדנר (53).

כאשר המוח אינו עובד כראוי, תופעות מרתקות חושפות את חשיבותו ואת השפעתו על תפיסת המציאות שלנו. "סינדרום יד החייזר" – תופעה מרתקת הגורמת לסובל בה לתפוס את ידו כזרה, כאינה שייכת לו. התופעה מחמירה לעיתים ומשאירה כל סרט אימה מאחור (54), כאשר היד הסוררת מנסה לתקוף את האדם עצמו! סכיזופרניה היוצרת תפיסת מציאות מעוותת. לרגע אדם אינטליגנט ורגוע וברגע אחר אדם בטוח כי יש פיל ורוד בחדר (55). פרוסופגנוזיה אשר הסובלים ממנה מתפקדים לחלוטין כרגיל, למעט העובדה שאינם יכולים לזהות פנים עקב תפקוד לקוי של אזור זיהוי הפנים במוח ה- (FFA (56. תארו לעצמכם מצב שאינכם מצליחים לזהות את פני אימכם, והזיהוי מבוצע רק באמצעות קולה! ישנן עוד תופעות רבות,  נסיים עם מחווה למי מאיתנו המכיר את "קרמר" מהתוכנית "סיינפלד". באחד מהפרקים הבלתי נשכחים, קרמר, לאחר בעיטה שקיבל בראשו מ-Crazy Joe Davola, החל להתגלח, להתלבש ולהתייחס רק לצד אחד בגופו –תופעה מרתקת זו נקראת (57Neglect Syndrome, והיא גורמת לסובל בה לא להיות מודע כלל לאחד מצדי גופו, בד"כ הצד השמאלי.

אחרית דבר למסע בעיצומו

המאמר יצא ארוך משציפיתי. אני מביט על הכתוב ונדהם. לא מספר השורות ולא כמות המילים גורמות לי לתדהמה – כי אם, ההרגשה שאפילו לא התחלנו לדבר על המוח באמת. לעיתים מסיימים מאמר עם מבט על העתיד, ציון פיתוחים וחידושים בעולם המדע, כגון טיפולי TMS (טיפול באמצעות תהודה מגנטית חיצונית 58) וניתוחי DBS (השתלת שבב במוח 59). אסיים בהסתכלות על ההווה ובעיקר בנימה אחרת, אישית יותר. אני מביט על העולם היום ומרגיש צביטה בלב (מתנצל על הדואליזם), בני אדם המביטים במסכים במקום בעיני חבריהם. ילדים מבולבלים המטופלים בתרופות להפרעות קשב. מבוגרים לחוצים ונוירוטים, עולם חברתי מעבר למקלדת, עשיר בחברים דיגיטליים, אך עני בחברי אמת. עולם המציג את עצמו כפתוח – אבל חלילה לדבר על שוני בין מוח גברים לנשים; עולם  המעודד התמכרות לסוכר, קפה, אלכוהול וסיגריות; עולם המשתמש במדע לשיפור כוח והון ולא לריפוי ועזרה. אל תסתכל בכוכבים, התשובות אצלך, במוחך – הענק לו אור שמש, אוכל טבעי, שינה טובה, נשימה טובה, שמור על משפחה וחברים, נוע, רוץ וזוז, חבק, חייך וצחק, צא לטבע, הישאר סקרן, הישאר פשוט, הישאר שמח, הישאר אוהב, הישאר אנושי.


שרון יפת

חוקר עצמאי בתחום מדעי המוח וההתנהגות, פסיכוביולוגיה, ופסיכולוגיה אבולוציונית. מרצה ומעביר סדנאות לקהלים שונים על נושאים מחזית המדע והקדמה.