בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

המורשת האמיתית של הסוציאליזם: שחיתות מוסרית...

המורשת האמיתית של הסוציאליזם: שחיתות מוסרית

,
אמנם השיטה הקפיטליסטית מובילה לשפע ולרווחה גדולה יותר מאשר הסוציאליזם, אך עולה השאלה – האם זה הופך אותו למוסרי יותר?

מאת: מריאן ל. טאפי, 03.05.17, CAPX

תרגום ועיבוד: עומר גריג

בכדי לעשות את הונם קפיטליסטים נדרשים לספק שירותים או מוצרים שאנשים אחרים רוצים. יש, כמובן, יוצאים מן הכלל – למשל, קפיטליסטים, אשר זוכים להגנה מפני כוחות השוק, על ידי קבלת עזרה מצד פקידים מושחתים – יכולים לגרוף רווחים מונופוליסטיים שאינם מגיעים להם; כך, בא לידי ביטוי המונח "קפיטליזם של מקורבים".

ברוב המקרים, עסקאות בין קפיטליסטים לצרכנים הן וולונטריות. הקפיטליסט בסקטור הפרטי לא יכול להכריח את הלקוחות שלו לרכוש את המוצרים שלו או את השירותים שהוא מעניק. שוב, ישנם יוצאים מן הכלל – כך, למשל, תחת תוכנית הבריאות של אובמה, מה שנקרא "אובמה-קר", ממשלת ארצות הברית הכריחה אנשים לרכוש ביטוח בריאות בסקטור הפרטי.

על כל פנים, קיימת חשיבות גדולה בהגנה על הקפיטליזם כשיטה כלכלית מוסרית, בעיקר משום שעדיין ישנן קבוצות הרואות את יסודות הקפיטליזם – מסחר, קניין פרטי ועשיית רווחים – כלא-מוסריים. בניגוד לקפיטליזם, רבים מאמינים שהסוציאליזם הוא שיטה כלכלית מוסרית, אך האם הנחה זו היא מוצדקת? כאשר נבחן את הסוציאליזם נראה שמדובר באידיאל אוטופי, המיועד לפתור את כל בעיות האנושות, ובעיקר את עוני והאי-שוויון. למרבה הצער, במקרה הזה התיאוריה והפרקטיקה אינן הולכות יד ביד.

קרל מארקס תיאר באופן הבא את התועלת העתידית שתופק מן החברה הסוציאליסטית: "אם בחרנו להקדיש את רוב עבודתנו עבור האנושות, שום משא לא יוכל לכופף אותנו, מכיוון שהקרבה זו היא לטובת כולם. לא נחווה אושר קטנוני, אנוכי ומוגבל, מכיוון שאושרנו יהיה שייך למיליונים. מעשינו יחיו לנצח, ודמעות חמות של אנשים אצילים תישפכנה על אפרנו".

המהפכן הסובייטי, לאון טרוצקי, מצידו, כתב שבחברה סוציאליסטית "האדם יהפוך לעין שיעור חזק יותר וחכם יותר. גופו יהפוך ליותר הרמוני, תנועותיו קצביות יותר, קולו מוזיקלי יותר. האדם הממוצע יעלה לגבהים של אריסטו, גתה או מארקס. ומעל לגבהים חדשים אלה, שיאים חדשים יעלו".

כעבור כמה עשרות שנים, הכריז פידל קסטרו שהמהפכה הקובנית היא "של הצנועים, עם הצנועים, עבור הצנועים", ושהמאבק שלו לכינון סוציאליזם נעשה "עבור חיי כל הילדים שבעולם". צ'ה גווארה, סגנו, ביטא גם הוא את הרהוריו בכך ש"המהפכן האמיתי מונע על ידי רגש חזק של אהבה".

סנטימנטים נשגבים אלה באים לידי ביטוי עד היום במצע של המפלגה הסוציאליסטית האמריקאית, לפיו "אנחנו מחויבים לטרנספורמציה של הקפיטליזם, על ידי יצירת חברה דמוקרטית-סוציאליסטית המבוססת על חמלה, אמפתיה וכבוד".

אולם, יישום מעשי של רעיונות סוציאליסטים התברר כבעייתי הרבה יותר מאשר הפרחת הסיסמאות. אחד מהחסרונות הבולטים ביותר של הסוציאליזם בחיים האמיתיים הוא נטייתו להוביל לדיקטטורה. נטייה זו, כפי שניתן לראות, בין היתר, גם באמצעות הסתכלות על הנעשה בוונצואלה, זוהתה לראשונה על ידי הכלכלן זוכה פרס הנובל, פרידריך האייק, בספרו "הדרך לשעבוד".

ב-1944, בכותבו את הספר, האייק שם לב שהפשעים של הסוציאליסטים הלאומניים בגרמניה ושל הקומוניסטים הסובייטים היו, במידה רבה, תוצאה של שליטה הולכת וגוברת של המדינה במשק. כפי שהוא הסביר, מעורבות של המדינה בכלכלה מובילה לאי-יעילות מאסיבית, ולתורים ארוכים בפתחיהן של חנויות ריקות. משבר כלכלי הוביל, באותם הימים, לקריאה לתכנון מרכזי מצד המדינה .

אולם, תכנון כלכלי מרכזי עוין כלפי החירות. בשל כך שכמעט ולא ניתן להשיג הסכמה רחבה על תוכנית אחת ויחידה בחברה חופשית, ריכוזיות של קבלת החלטות כלכליות מוכרחה להיות מלווה בריכוזיות של כוח פוליטי בידי אליטה קטנה. בסופו של דבר, כשלא ניתן להכחיש יותר את כישלון התכנון המרכזי, משטרים טוטליטריים נוטים להשתיק את מתנגדיהם – לעיתים באמצעות רצח המוני.

התנגדות פוליטית תחת משטרים סוציאליסטיים אינה קלה. טרוצקי אמר פעם: "במדינה שבה המעסיק היחיד הוא המדינה, להיות באופוזיציה משמעו מוות איטי ברעב. העיקרון הישן של לנין, לפיו מי שלא עובד לא יאכל, הוחלף בחדש – מי שלא יציית לא יאכל". לכן, חירות כלכלית היא תנאי הכרחי, אם כי לא היחיד, לחירות פוליטית.

כמובן, לא כולם חושבים שדיקטטורה ורצח המוני הם מחיר גבוה מידי להשגת שוויון. ההיסטוריון הבריטי, אריק הובסבאום, נשאל האם הוא היה מצדיק את מותם של 15-20 מיליון איש, מספרים נמוכים משמעותית ביחס למאה המיליון שמתו במציאות, על מנת שהקומוניזם ישיג את מטרותיו; תשובתו הייתה בפשטות "כן". אפילו היום, ראש ממשלת קנדה, ג'אסטין טרודו ורבים אחרים, מחניפים לדיקטטורה הקובנית, וזאת משום שסיפקה בריאות וחינוך חינם להמונים, לכאורה.

כתבתי "לכאורה" משום שתחת הסוציאליזם, השוחד הוא כלי שנמצא בכל מקום. רופאים שמרגישים שהמדינה אינה משלמת להם מספיק, דורשים שוחד כדי לטפל בפציינטים. מורים שתחושותיהם זהות מקדמים ילדים של רופאים כדי לקבל שירות רפואי טוב יותר. תהליך זה ממשיך לכל אורך "שרשרת המזון" בחברות הסוציאליסטיות.

לעיתים קרובות, שוחד וגניבה הולכים יחד. במדינות סוציאליסטיות, המדינה מחזיקה במפעלים, בחנויות ובחוות, ולכן כדי שיהיה להם משהו לסחור איתו, אנשים מוכרחים "לגנוב" מהמדינה. יתרה מזאת, תחת הסוציאליזם ניתן להשיג טובות גם בדרכים אחרות – במזרח גרמניה, למשל, אנשים ריגלו אחר שכניהם ומסרו את המידע למדינה.

במילים אחרות, לא רק שסוציאליזם מעוגן בכוח, אלא שהוא גם משחית מוסרית. שקרים, גניבות וריגול הופכים לנפוצים, ואמון הדדי בין האזרחים נעלם. הסוציאליזם לא מקדם אחווה בין אנשים, אלה חשדנות וטינה; הנזק הגדול ביותר של הסוציאליזם, אם כן, אינו כלכלי, אלא רוחני. המורשת האמיתית של הסוציאליזם אינה שוויון, אלא אי-מוסריות.


קרדיט תצלום:
Damien Checoury
שתף:
 
  • קיוונים

    kivunim.org.il - מנגישים לכם את הדיון הכלכלי-חברתי העולמי.