בחירת העורך

המיתוס של אבטלה טכנולוגית

,
האם אבטלה טכנולוגית אינה בעיה אמיתית וחמורה? מה ניתן לעשות כדי להתמודד עם המובטלים החדשים?

מאת: דידרה מקלוסקי, 11.07.2017, Reason.com

תרגום ועיבוד: עומר גריג

כולנו יודעים ששינויים טכנולוגיים הם הסיבה לכך שעבודות בתחום הייצור מתמעטות; אנחנו יודעים שמקומות העבודה במכרות הפחם מצטמצמים, עקב טכניקות חדשות שהפכו את הגז הטבעי לזול יותר;  ואנחנו גם יודעים שהשעיר לעזאזל של טראמפ – כלומר, התחרות מחו"ל – אינו הסיבה העיקרית לכך.

עם זאת, רבים הם האנשים המודאגים. ובכן, האם אבטלה טכנולוגית אינה בעיה אמיתית וחמורה? מה יקרה כאשר יכלו כל מקומות העבודה – למשל, כאשר כלי רכב אוטונומיים יחליפו את 3.5 מיליון נהגי המשאיות באמריקה?

אנשים רבים מפחדים מכך שרובוטים ייתפסו את מקומם, אך נראה שלתהליך האוטומציה יש צדדים חיוביים רבים. כך, למשל, עובדים רבים אינם עוסקים עוד במשימות פס-יצור אומללות, וממלאים משרות הדורשות לבישת חלוקים לבנים, כגון השגחה על הרובוטים; ולא זו בלבד, אלא שהם מקבלים שכר גבוה יותר תודות לשיפור הטכנולוגי. במידה שמקומות העבודה החדשים אינם משלמים לעובדים שכר גבוה יותר, הדבר כנראה נובע מכך שהוועדים מצליחים לסחוט רווחי מונופול מהמעסיקים, מה שכמובן משפיע גם על המחירים אותם נאלצים הצרכנים לשלם. רוברט רייך, מקור שמאלני אמין לטעויות עובדתיות, הכריז ש"הדעיכה בהתאגדות [הכוונה היא להתאגדויות העובדים; הערת העורך] קשורה ישירות לחלק בהכנסה שמגיע למעמד הביניים". אולם, הענקת תשלום גבוה יותר לעובדי ייצור, ביחס למה שיכלו להרוויח במקומות אחרים, על חשבון יכולתם של עובדים אחרים, לעיתים עניים יותר, לרכוש מוצרים, היא בוודאי לא נוסחה אתית לשיפור מצבו של מעמד העובדים.

כאשר חברת פורד החלה בהתקנת רובוטים, וולטר רויטר, נשיא איגוד עובדי תעשיית המכוניות, שאל את אחד המנהלים: "כיצד תגרום לעובדים לקנות מכוניות פורד?" אולם השאלה של רויטר מופרכת, שכן עובדים בחברות לייצור רכבים מהווים נתח זעיר מציבור הרוכשים של מוצר זה; אי-אפשר ליצור שגשוג רק באמצעות עובדים שקונים מוצרים מהמעסיקים שלהם.

רייך האשים את הגורמים הבאים בירידת השכר של העובד האמריקאי: "אוטומציה, מחשבים, תוכנה, רובוטיקה, כלי עבודה ממוכנים, ודיגיטציה נרחבת". עם זאת, החידושים הללו דווקא העלו את השכר, משום שעובד אשר מקבל כלי טוב יותר מסוגל להגדיל את התפוקה שלו, והמהות של הכלכלה היא ייצור עבור צריכה, ולא הגנה על מקומות עבודה קיימים.

ובכן, ראוי לבחון את ההיסטוריה בכדי להבין האם החשש מפני אבטלה טכנולוגית הוא הגיוני. יש לומר כי במידה שאבטלה טכנולוגית הייתה ממשית, הרי שהיא הייתה מתרחשת באופן גורף. בשנת 1800, 80% מהאמריקאים עבדו בחקלאות; וכיום פחות מ-2%, אך הופעת הטרקטורים לא הוציאה את 78% הנותרים ממעגל העבודה.

זאת ועוד, בשנת 1910, אחד מכל עשרים עובדים אמריקאים עבד במסילות הברזל. כעבור כמעט ארבעה עשורים, בסוף שנות ה-40, 350 אלף מרכזנים עבדו עבור חברת .AT&T בשנות ה-50, מאות אלפי מפעילי מעליות איבדו את מקומות העבודה שלהם במעבר לכפתורים; קלדנים נעלמו ממשרדים. אך למרות זאת, האבטלה לא עברה את רף ה-5%, ובשנים הקשות במיוחד אף לא את רף ה-10%.

בארצות הברית, מדינה שבה קיימים 160 מיליון מקומות עבודה אזרחיים, 1.7 מיליון מקומות עבודה אובדים בכל חודש; בכל חודש, בגילוי נורמלי לחלוטין של "הרס יצירתי", יותר מאחוז ממקומות העבודה נעלמים. אולם מן העבר השני, כ-200 אלף מקומות עבודה חדשים נוצרים.

התפיסה המוטעית היא שניתן להציל מקומות עבודה באמצעות בלימת החדשנות. אולם, במצב כזה כל שנה תהיה כקודמתה – ההון והעבודה יישארו באותה הרמה, אך גם השכר יישאר קבוע. ובכן, אם אדם מרוויח משכורת טובה כיום, הרי שהדבר לא יהיה נורא בעיניו, אבל לא כך מדובר באדם צעיר או עני.

יש להדגיש כי עזרה לעניים היא דבר מבורך, אך אי-אפשר לסבסד 1.7 מיליון אנשים בכל חודש. גם הסבה מקצועית המונית, המונחית על ידי המדינה, אינה רעיון מוצלח במיוחד. העובדים עצמם יודעים בצורה הטובה ביותר לאן כדאי להם לעבור ואיזה מקצוע עליהם לרכוש, כמו מאות אלפי האנשים שעברו לצפון-דקוטה בזמן השגשוג הקצר של ענף הנפט. אנחנו רוצים שוק עבודה גמיש כמו שוק ההון, ולכן אנו זקוקים לחירות, ולא לתוכניות ממשלתיות.


קרדיט תצלום:
Andy Kelly
שתף:
 
  • קיוונים

    kivunim.org.il - מנגישים לכם את הדיון הכלכלי-חברתי העולמי.