‎קורא‫/‬ת‫:‬

המשבר עם פולין: על אחריות קולקטיבית ואופורטוניזם פ...

המשבר עם פולין: על אחריות קולקטיבית ואופורטוניזם פוליטי

,
בעקבות החוק הפולני האוסר האשמה קולקטיבית של האומה הפולנית או מדינת פולין בפשעי הנאצים, התפתח קרנבל ביקורת בלתי מרוסן שדורש מהאומה הפולנית להכיר בפשעיה כנגד היהודים בשואה. אולם, קרנבל זה מקדם בורות והוא נובע מאופורטוניזם פוליטי.
image_printגרסא להדפסה

התבטאותו האומללה של השר ישראל כץ טרפדה הישג אסטרטגי-מדיני שמשרד החוץ עבד עליו שנים: עריכת כנס וועידת וישגרד בישראל. אך בנוסף לכך היא הוציאה מחדש מהבקבוק את משבר החוק הפולני. כזכור, לפני כשנה חוקק הפרלמנט הפולני חוק האוסר האשמה קולקטיבית של האומה הפולנית או מדינת פולין בפשעי הנאצים, וקבע שהדבר יכול לגרור לעונש מאסר.

החוק עורר ביקורת רחבה בעולם ובעולם היהודי בפרט לפיה ממשלת פולין מנסה לטשטש פשעים שבוצעו על ידי אזרחים פולנים נגד יהודים במהלך המלחמה ואחריה. לחששות אכן היה בסיס. אומנם החוק לא מכחיש את העובדה שאזרחים פולנים רצחו יהודים, אך התייחסות מעורפלת של "אחריות קולקטיבית" יכולה לקבל פרשנות רחבה ולהרתיע חוקרים מלעסוק באותם הפשעים. הסערה שככה לאחר שממשלת פולין הסכימה לאור הלחצים להסיר את הסעיף הפלילי בחוק.

הצהרתו של ישראל כץ החייתה את קרנבל ההאשמות בישראל שהחל בעקבות החוק; קרנבל לו היו שותפים גורמי תקשורת אינטרסנטים ופוליטיקאים אופורטוניסטים. על אף שאני מתנגד לחוק וכן לממשלה השלטת בפולין, הבורות שמפגינים אותם האנשים מקוממת לא פחות, ובמקום לסייע להנציח את זיכרון השואה, היא פוגעת בו ומהווה תחמושת עבור אותם המחוקקים שאינם זוכים לתמיכה מכרעת בציבור הפולני כפי שהם מייחלים לה.

ב-1939 נכבשה פולין על ידי גרמניה הנאצית. הנאצים לא הצליחו להקים ממשלת בובות פולנית, אך מצאו מעט אהדה בקרב האוכלוסייה המקומית. הם הפעילו בפולין שלטון טרור וגייסו מיליונים מקרב הפולנים למחנות עבודה, וכמו כן הקימו מחנות ריכוז אליהם נשלחה האליטה הפולנית, במטרה להשמידה.

המחתרת הפולנית שכללה מאות אלפי חיילים, וכן גדודים של חיילים גולים פולנים לחמו בנאצים באופן עיקש במשך כל המלחמה. במקביל, הנאצים יישמו מדיניות הרעבה המונית במדינה הכבושה שגבתה את חייהם של יותר משני מיליון פולנים קתולים; ורבע מיליון נוספים קיפחו את חייהם במרד הפולני הגדול של ורשה נגד השלטונות.

מלבד כוח משטרה מקומי שגויס לעיתים באיומים, לא היה בפולין כל גוף ממלכתי מייצג ששיתף פעולה עם הנאצים. אפילו לא היו יחידות עזר ב-S.S של חיילים פולנים (בשונה מאצל עמים רבים אחרים); ובנוגע למחנות הריכוז וההשמדה, שהוקמו גם (ותחילה) עבור האליטה הפולנית המקומית, הביאו הגרמנים שומרים "מבחוץ", בעיקר ממוצא אוקראיני ובלטי. כלומר, בשונה מצרפת של וישי, הנאצים לא מצאו גורם ממוסד שישתף עימם פעולה בפולין וישלוט בשמם.

בהיעדר שלטון מאורגן שירסן אותם, ובעידוד משטר הטרור הנאצי, התארגנו גורמים עצמאיים בחברה הפולנית שהחזיקו בדעות אנטישמיות ורצחו, טבחו והסגירו יהודים שברחו מהגטאות והמחנות אל הכפרים והיערות, ויש שעסקו בציד יהודים למחייתם. לצד אלה היו גם רבים שהלשינו על יהודים שהתחבאו מהשלטונות, בין אם מתוך שנאה ובין אם מתוך תאוות בצע.

מנגד, הממשלה הגולה והמחתרת גינו את מעשי הנאצים והקימו את ארגון ז'גוטה, שהצליח להציל עשרות אלפי יהודים, להסתירם ולהבריחם מהמדינה. לצדם פעלו אלפים עד עשרות אלפי מצילים משכבות רבות באוכלוסייה, לרבות אנשי כנסייה רבים שסיכנו את חייהם למען הצלת יהודים. יאן קרסקי, ממנהיגי המחתרת הפולנית, שהוכר כחסיד אומות עולם, אף הסתנן אל תוך מחנות ההשמדה והיה הראשון לדווח לבעלות הברית על השמדת היהודים השיטתית. כלומר, המחתרת הפולנית הייתה זו שחשפה לראשונה לעולם את זוועות השואה.

גם מצילי היהודים וגם המשתתפים במעשי הזוועה נגד היהודים מבין הפולנים היו מיעוט מוחלט. רוב האוכלוסייה הייתה בלתי מעורבת ובעיקר סבלה תחת הכיבוש הנאצי. התנאים לעומת זאת היו לרעת המצילים באופן אבסולוטי. סיוע מכל סוג ליהודי גרר אחריו עונש מוות למסייע, למשפחתו ולעיתים אף לשכנים שלכאורה ראו ולא דיווחו.

לאור זאת, בהיעדר השתתפותה של מרבית האוכלוסייה במעשי ההרג, הסיכון העצום שהיה צריך בכדי להשתתף בהצלה, היעדר כל גוף ממלכתי מייצג, ופעולות שנקטו המחתרת והממשלה הגולה נגד ההשמדה, לא ניתן לייחס לאומה הפולנית או למדינת פולין אחריות קולקטיבית לפשעי הנאצים.

מספר היהודים שנרצחו בגין עוולות אזרחיים פולנים איננו ברור. ההערכה הגסה ביותר נעה סביב 200,000 (מתוך שלושה מיליון בסך הכל). אך זו שנויה מאוד במחלוקת ומבוססת על חישוב מתמטי שרירותי ביותר ולא על ראיות. ובכל זאת, אפילו אם ההערכה נכונה הרי שבמעשי הזוועות לקחו חלק עשרות אלפי פולנים לכל היותר, מתוך מיליונים. אכן אות קלון, אך רחוק מלקבוע שישנה אחריות קולקטיבית. לשם השוואה, פיגועי אל-קאעידה מהווים גם כן אות קלון על מוסלמים ברחבי העולם, אך יהיה זה אבסורדי לטעון שהמוסלמים כקולקטיב אשמים בהם.

אך לא להכרה הפולנית באות הקלון שואפים אותם יוזמי הקרנבל; שאיפתם היא שפולין תכרע ברך ותיקח על עצמה כאומה וכמדינה אחריות קולקטיבית מלאה על פשעי הנאצים ועל מחנות ההשמדה שהקים הצורר על אדמתם.

כדוגמה לכך, כפי שהראה דני אורבך במאמרו בבלוג "הינשוף", כשמנסחי מסמך העקרונות בין המדינות ציינו שהיו מעשי הצלה של המחתרת והממשלה הגולה, הם הותקפו על ידי אותה המקהלה בכך שהם (הפולנים) "לא עשו מספיק", טענה שכפי שהראה אורבך, בשום מצב לא ניתן לאשש או להפריך. אך כשח"כ יאיר לפיד טוען שהפולנים הקימו בעצמם מחנות השמדה, אף אחד מהצדדים לא טורח להעמידו על העובדות.

כשראש ממשלת פולין טוען בגין קיומם של משתפי פעולה יהודים עם הנאצים, הוא מותקף על כך (ובצדק) שהוא איננו מדייק בעובדות. אך כשראש עיריית קריית ביאליק לקראת טקס ממלכתי משותף עם תושבי לודג' מאשים את הפולנים בטבח קהילת יהודי ווהלין שעל פי האתר הרשמי של אותה הקהילה בוצע על ידי אוקראינים, והפולנים היו בעצמם קורבנותיו לצד היהודים, הוא מקבל גיבוי מלא מסגנית שרת החוץ ומהתקשורת. ולאחר מכן הכותרת המופיעה היא ש'הפולנים החרימו טקס משותף וסירבו לקחת אחריות על הטבח'.

הדוגמאות הללו חוזרות על עצמן גם במשבר הנוכחי. כשכתבת "הליברל", רונית ורדי, תוהה בראיון בערוץ 20 "מדוע לא הוקמו מחנות ההשמדה באמסטרדם?", טענה שנשמעת על ידי ישראלים רבים, ומניחה שהנאצים הקימו את המחנות לאור תמיכת האוכלוסייה, ללא כל גיבוי מחקרי, וכפי שהראיתי בהתייחסות למחנות קודם לכן, מופרכת לחלוטין. גם נעה לנדאו מ"הארץ" היללה בפוסט את השר כץ לאחר התבטאותו, בעוד שאין לי ספק שאם זו הייתה נאמרת על מוסלמים, היא הייתה מאשימה אותו בגזענות. אינני חושב שזה יהיה מופרך לטעון שרוב הישראלים שאינם מודעים לעובדות ההיסטוריות מאמינים לחלוטין בגרסאות הללו.

אך בעוד שהזיכרון הקולקטיבי המאשים את "האירופאים האנטישמים" איננו דבר חדש, קשה להתעלם מההנחה שרבים מכלי התקשורת מונעים מאינטרס בשימור הנושא השנוי במחלוקת על סדר היום הציבורי. נתניהו, משאיפותיו הפוליטיות לפגוע באחדות האירופאית, מתקרב לממשלות ארבעת מדינות וישגרד בהן פולין חברה (לצד הונגריה, צ'כיה וסלובקיה). את הברית הזאת רבים שואפים לטרפד ולאור זאת להעלות את החוק על אור הזרקורים.

זאת כאשר בליטא הועלתה הצעת חוק הקוראת לאסור לפרסם ספרים העוסקים בפשעי בני עמם בשואה; ובקרואטיה חוקק חוק גרוע הרבה יותר, לפיו לא ניתן לפתוח את תיקיהם של פושעי ה"אוסטשה", ובכך למנוע חשיפה של פשעים נוספים שביצעו המוני משתפי הפעולה הקרואטים. אך מאחר והמדינות הללו אינן מאתגרות את האיחוד האירופי, ו/או אין להן ברית אסטרטגית עם נתניהו, כותרות אלה לא עניינו לא את התקשורת ולא פוליטיקאים אופורטוניסטים אחרים, חרף העובדה ששיתוף הפעולה שם עם הנאצים עלה עשרות מונים על זה שבפולין; ובכך הם הפכו את הזיכרון הקולקטיבי לזיכרון סלקטיבי.

אינני חסיד של הממשלות הללו, או של מדיניות החוץ של נתניהו, אבל לא ייתכן שלצרכים פוליטיים כאלה או אחרים ישתמשו הגורמים הללו בתשתית היסטורית מעוותת ויעוותו אותה עוד יותר על מנת להשיג מטרות קצרות טווח. בפולין אולי עוד יחזרו לשלטון הכוחות הפרוגרסיביים שיביעו, וגם הביעו בעבר, יותר נכונות להתמודד עם אות הקלון הזו של מעשים כגון מעשי הטבח בידוובנה וקיילצה. אך גם זה לא יתקן את האיבה בין העמים, ואת הנזק שהיא גורמת לשימור זיכרון השואה בפולין ואף במזרח אירופה בכללותה.

האירוניה הגדולה והעצובה בכל הסיפור היא שדווקא מי שהכי היה רוצה לראות את הממשלה הנוכחית בפולין מוחלפת, מעניק לה כעת לקראת מערכת הבחירות הקרובות בפולין כוח רב ומסייע לה לשמור על השלטון. באשר לישראל כץ, מוטב עתה שילך בדרכו של יצחק שמיר עד הסוף ויחזור בו מאותה האמירה הגזענית, כפי שהאחרון לבסוף עשה.

 

Picture: Polish Polish-Soviet-War (1920–21) poster—"Jewish Paws Again? No, never!"—aimed against Poland's Jewish citizens in Poland's eastern borderlands

יאיר גורני

בוגר תואר ראשון במדע המדינה ולימודי המזרח התיכון באוניברסיטה העברית. סטודנט לתואר שני למדע המדינה באוניברסיטה העברית.