בחירת העורך

המשק תחת גלגלי האוטובוס

,
השביתה הכללית שתכננו אגד וההסתדרות בוטלה נכון לעכשיו, אך בעיית הריכוזיות בשוק התחבורה הציבורית בישראל נותרה בעינה ולא תיפתר ללא טיפול שורש.

עם כתיבת שורות אלה, בהסתדרות ובהנהלת אגד הודיעו הערב על ביטול השביתה הכללית שתוכננה למחר (שלישי) בקווי החברה בכל רחבי הארץ, בהתאם למתווה שהציע בית הדין לעבודה בתל אביב למו"מ אינטנסיבי עם משרדי התחבורה והאוצר במהלך הימים הקרובים. לעת עתה, יכולים מיליון וחצי ישראלים התלויים בקווי אגד לנשום לרווחה ולקיים את שגרתם כרגיל. אך לא לזמן רב.

גם מי שסובל מחורים בשיניים זוכה לפרקים להפוגה מהכאב, ובין לבין משכיח את הבעיה הטורדנית מדעתו. השביתה הנוכחית אמנם ירדה מהפרק, אבל בפועל תמשיך אותה קליקה מצומצמת של בעלי אינטרס בייצוג ההסתדרות להחזיק בציבור כבן ערובה עד היום שבו נשכיל סוף סוף לפרוק אותה מנשקה. אל נתבלבל: גם כשהאיום אינו עולה מפורשות משפתותיו של אבי ניסנקורן ולא מוזכר בכותרות, הוא שם תמיד, מרחף מעל ראשו של המשק הישראלי וגובה ממנו את מחיר דמי החסות.

באגד דורשים הבטחת סובסידיה ממשלתית למשך 18 שנה קדימה, ועוד תחת פטור ממכרז חוזר על רובם המוחלט של הקווים שהיא מפעילה בבלעדיות כיום. נוסף על כך גם דורשים מימון ציבורי לפרישה מוקדמת של 1,500 חברי הקואופרטיב וחבילות פרישה נדיבות אף יותר עבור מאות עובדי דור א' – חבילה שסך עלותה נאמד בכ-6 מיליארד ₪ על חשבון משלם המיסים. כל זה מבלי שום התחייבות מצד אגד לתהליכי קיצוץ והתייעלות לפי דרישת האוצר, או להכנסת משקיעים פרטיים לצורך מימון חגיגת הפנסיה שמבקשת הנהלת אגד להבטיח לחבריה. לאגד זכות טבעית, כך מסתמן, לנתחים שמנים מהקופה הציבורית ללא כל קשר לטיב השירות שהיא מספקת לציבור.

סחטנות ועזות מצח שכאלה לא היו מתאפשרות אלמלא כוחה הלא פרופורציוני של אגד בשוק התחבורה המאפשר לה להלך אימים על המשק כולו. אך מנין לה הכוח הזה, בעצם? שר התחבורה ישראל כץ כינה את אגד "דינוזאור שמסרב להתאים את עצמו למציאות". אבל האמת המרה היא, שממשלות ישראל לדורותיהן הן שאחראיות לקיומו של הדינוזאור הזה. לו רק הייתה מסירה הממשלה את כנפיה מעליו, וחושפת אותו לכוחות השוק החופשי במלוא עוצמתם, היה כבר מזמן נכחד או מתייעל בהתאם לחוקי הברירה הטבעית כמו בכל ענף תחרותי אחר. חשוב מזה, לולי נהנתה מלכתחילה מחסות ממשלתית עוד מימי קום המדינה, לא הייתה אגד מגיעה לממדים כאלה ולא היה קם הגולם על יוצרו.

מובן כי ישראל של היום איננה זו של דור מפא"י, וכי מאז סוף שנות ה-90 חווה שוק התחבורה הציבורית רפורמות רבות ואכן נפתח לאיטו לתחרות שצמצמה בהדרגה את חלקה היחסי של אגד בשוק. אולם בהינתן שכמעט 40% מהשוק עדיין בשליטתה היום, אגד עוד חולשת על עורק ראשי בכלכלה הישראלית שאלמלא אחזה בו ביד רמה, הסחטנות של החודשים האחרונים פשוט לא הייתה מתאפשרת. אין זו גזירת גורל או כורח אובייקטיבי של המציאות. אם יתמיד משרד התחבורה בהוצאת קווים נוספים למרכזים פרטיים, יפעל לא רק להגברת התחרות שתטיב מטבעה עם הצרכן בקצה אלא יביא גם לביזור התחבורה הציבורית באופן שישלול מכל שחקן בודד את היכולת להשבית את המשק כולו על פי שרירות ליבו.

כך למשל שביתת אגד בירושלים בינואר האחרון הייתה צריכה להסתכם בשלילת קווים מידיה והעברתם למכרז פרטי. כבר שנים שמלינים הירושלמים על ליקויים חמורים בקווי האוטובוסים שמפעילה אגד, אך זו איכשהו ממשיכה ליהנות ממונופול מוחלט על הקווים העירוניים בבירה מסיבה לא ברורה. גם במשבר הנוכחי, כששביתה כללית ברחבי הארץ עמדה על הפרק, הגעה לפשרה בין משרדי התחבורה והאוצר לבין הנהגת אגד מתיישבת אמנם עם האינטרס הציבורי קצר הטווח לשקט ויציבות במשק, אך מהווה החמצת הזדמנות היסטורית לצמצם את כוחה הלא פרופורציוני של אגד אחת ולתמיד – ולרשום ניצחון מרכזי במערכה הגדולה יותר לשחרור הכלכלה הישראלית מלפיתת המוות של ההסתדרות.

בשן רקובה לא מטפלים עם משככי כאבים. שן רקובה עוקרים.


אורי אברהם

אורי הוא סטודנט לתואר ראשון בפיסיקה-כלכלה באוניברסיטה העברית בירושלים, עובד ככתב בעיתון Jerusalem Post, במסגרתו מסקר את עולם ההייטק הירושלמי. בזמנו החופשי משתעשע בכתיבה גם בעברית, ומעלה על הכתב את הגיגיו.