בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הסכסוך הישראלי-פלסטיני: אשליות השיח הפוליטי...

הסכסוך הישראלי-פלסטיני: אשליות השיח הפוליטי

,
האשליות המסוכנות בשיח הפוליטי בישראל הן לא רק ורודות ונחמדות, גם התחזיות הקודרות מדי מנותקות מהעובדות. בפועל הצליחה ישראל להגיע לאי-לוחמה מול אוכלוסיות פלסטיניות בהיעדר שליטה צבאית עליהן, הגם שזה לא שלום ולא הכרה.

לצד אזהרות חוזרות ונשנות מפני השבות בהבטחות אופטימיות מידי בנוגע לסכסוך באזורנו, אסור לשכוח להיזהר גם מהאשליות הקודרות בשיח הפוליטי סביבו. הטענות המסוכנות בשיח הפוליטי בישראל הן לא רק ורודות ושאננות, גם התחזיות הקודרות מדי מנותקות מעובדות. כשבוחנים את מכלול ההיסטוריה של אזורנו, אמנם נראה כי ישנן ראיות ועובדות למכביר המרמזות כי אי-לוחמה עם הפלסטינים היא בהחלט מצב אפשרי בתנאים מסוימים. מנגד, שפע של ראיות מרמז כי הדבר לא נכון לגבי הזיית השלום המדיני כתולדה של הסכם, ולא נכון גם ביחס להזיות הפטאליות על גזירת גורל של לוחמה תמידית או הפנטזיות על הכרעה של הפלסטינים, שכבר ממילא הפסידו כמעט הכל.

נקודת המוצא הריאלית היא, שלאור נסיבות היסטוריות מורכבות ונראטיבים לאומיים סותרים, סביר שרוב הפלסטינים לא יקבלו את ישראל, בטח לא את הגדרתה כמדינה יהודית ובחלק ניכר מהמקרים אף לא את קיומה נקודה. אין זה אומר שרובם ינקטו בהכרח בפעולה אלימה נגדה, בלי קשר ליחסה כלפיהם. איך ניתן לדעת זאת? העובדות מדברות:

מיליוני פליטים פלסטינים בארצות ערב והתפוצות כמעט ולא מפעילים טרור נגד ישראל, למרות שהוכח שוב ושוב שכל הגבולות שלנו ברי חדירה של מסתננים. זה לא שהפליטים הפלסטינים קיבלו את דבר קיומה של ישראל והחלו להכיר בה, הם פשוט לא מספיק מוטרדים מהמדינה היהודית כדי לפעול נגדה. ישראל לא שולטת עליהם ולהם, יש טרדות אחרות.

כבר שנים רבות שמיליוני פלסטינים בירדן מהווים אחוז אפסי מאיומי הטרור על ישראל למרות קלות השגת הנשק, חציית הגבול בין המדינות באזור הערבה והחבלה בתוך שטחי הארץ (הרי באזור זה אין אפילו גדר רציפה לכל אורך קו הגבול, ואת המרחק בין הגבול לכביש הערבה הפגיע, ניתן לגמוע בהליכה לא ארוכה).

כבר שנים רבות שכחצי מיליון פליטים פלסטינים בסוריה מהווים אחוז אפסי מאיומי הטרור על ישראל, למרות נגישותם לנשק, יכולתם לחצות את הגבול בין המדינות באזור הגולן וכן, הפוטנציאל לפיגוע בשטחי הארץ (למעשה, פליטים הצליחו לחצות את הגבול במסגרת מחאה אזרחית ללא נשק לפני מספר שנים).

כבר שנים רבות שאלפי פליטים פלסטינים במצריים מהווים אחוז אפסי מאיומי הטרור על ישראל למרות שעד להקמת הגדר בסיני, השגת נשק, חדירה לשטחי הארץ והוצאת פיגוע לפועל, היו ברי ביצוע בקלות ניכרת (למעשה, גם כיום יש מעט מסתננים שמצליחים לעבור את הגדר – כל גדר היא עבירה – רק שהם באים כמבקשי מקלט ולא בכוונות טרור).

לא רק פליטים פלסטינים מחוץ לגבולות, גם פלסטינים אזרחי ישראל בתוך גבולות 48, שלא חיים תחת משטר אפליה צבאי כמו בגדה, מגלים שיעור השתתפות נמוך בהרבה בפעילות הטרור. למעשה, ישראלים יהודים מסתובבים בהמוניהם וקונים בערים ערביות ושכונותיהם. אפילו מול רצועת עזה שתחת השלטון הקיצוני של ארגון החמאס, הצליחה לבסוף ישראל להגיע לשיווי משקל הרתעתי ובפועל, אין בשנים האחרונות מתקפות משמעותיות משטחה. לעומת זאת הטרור המגיע מהאוכלוסייה הפלסטינית שחיה תחת משטר מפלה בגדה ובמזרח ירושלים, לא מפסיק להכות בנו ואין הגעה לשיווי משקל הרתעתי דומה למולם.

כל העובדות הללו מלמדות כי אי-לוחמה מול הפלסטינים, הוא מצב שניתן להגיע אליו וכבר הגענו אליו מול זירות רבות. זה קרה כשהסרנו את השליטה הצבאית על האוכלוסייה הפלסטינית (או לכל הפחות את השליטה הישירה, כמו במקרה של עזה) או כשהענקנו לפלסטינים מעמד אזרחי שווה יחסית, כמו במקרה של הפלסטינים אזרחי ישראל (הגם שהם סובלים מאפליה אזרחית חריפה).

הסכמים? שלום? מזרח תיכון חדש? אלו משאלות לב נחמדות. טרור נצחי? לעולם נאכל חרב? יש ערבים יש פיגועים? אלו משאלות לב לא-נחמדות. בהסתכלות ריאלית, מסתמן כי האפשרויות שלנו הן אי-לוחמה מתוך הסרת הדיכוי או המשך השליטה על הפלסטינים – בחסות הפנטזיות על שלום – והמשך הטרור.


קרדיט תצלום:
נחלת הכלל
שתף:
 
  • יריב מוהר

    יריב מוהר הוא ממקימי קבוצת החשיבה "שמאלנים מעבר לשיח השלום המדיני".