בחירת העורך

‎קורא‫/‬ת‫:‬

הסנקציות על קוריאה הצפונית: מלחמה של מנהיג אחד ברב...

הסנקציות על קוריאה הצפונית: מלחמה של מנהיג אחד ברבים

,
אם חשבתם שכותרת המאמר מתייחסת למלחמתו של הרודן הצפון-קוריאני, קים ג'ונג און, במנהיגי העולם המערבי – טעיתם. מדובר על מלחמתו של נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, במנהיגי שאר העולם המערבי, אשר מסרבים ללמוד מטעויות ההיסטוריה ומעדיפים "חרפה" על פני "מלחמה". נשאלת השאלה האם ילמדו את הלקח כאשר תגיע ה"מלחמה"?

ב-1 באוגוסט 1936 נפתחו המשחקים האולימפיים בברלין, בירת גרמניה הנאצית. האולימפיאדה היוותה מפגן ראווה שבו הוצגו הישגי הנאצים לעולם כולו. גרמניה הוצגה כמדינה מתקדמת, אשר התגברה על התבוסה המשפילה שספגה במלחמת העולם הראשונה. מערכת התעמולה הנאצית השתמשה באולימפיאדה זו להעלאת המוראל הגרמני. על מנת לשדר תדמית ידידותית לעולם, הנאצים הסירו שלטים אנטי-יהודיים ממקומות מרכזיים.

הטריק הזה הצליח, ואף ספורטאי זר לא הבין מה באמת מתרחש מתחת לפני השטח. כלפי חוץ גרמניה הנאצית שידרה כי פניה לשלום, אולם בפועל ספורטאים יהודים רבים לא הורשו לקחת חלק במשחקים האולימפיים ולייצג את גרמניה, בעקבות הוראה של השלטונות בגרמניה. אולימפיאדת 1936 תיזכר בעיקר בזכות זכייתו של האפרו-אמריקני, ג'סי אוונס, בתחרות הריצה, מה שאילץ את היטלר לעזוב את האצטדיון האולימפי מוקדם מהצפוי, על מנת שיוכל להימנע מללחוץ את ידו. למרות זאת, האולימפיאדה בברלין אכן שירתה את מכונת התעמולה הנאצית – כלפי פנים, אזרחי גרמניה הרגישו כי הם חלק ממדינה חזקה ומנצחת; וכלפי חוץ, מדינות העולם החלו להתייחס לגרמניה כאל ישות לגיטימית.

אולימפיאדת 1936 לא הייתה הכלי היחיד במשחק יחסי החוץ של גרמניה הנאצית. לאורך השנים הנאצים תעתעו במדינות העולם, כאשר לצד התחמשות צבאית הציגו מדיניות פייסנית בדמות כריתת חוזים והסכמים. אך ההסכם הידוע לשמצה יותר מכל הוא "הסכם מינכן", בו נקבע סיפוחו של חבל הסודטים שבצ'כוסלובקיה לגרמניה. על ההסכם הזה אמר וינסטון צ'רצ'יל, האיש שהתריע כה רבות מפני התחזקותה של גרמניה הנאצית: "בריטניה יכולה הייתה לבחור בין חרפה למלחמה, היא בחרה בחרפה ותזכה במלחמה". משפט זה של צ'רצ'יל הפך לידוע לא בגלל שהוא קליט, אלא מפני שצ'רצ'יל צדק.

"הסכם מינכן", שהיווה דוגמה מובהקת למדיניות הפייסנית שבה נקטו מדינות המערב כלפי גרמניה, יצר תשתית נוחה מאד לנאצים שעל בסיסה פתחו במלחמת העולם השנייה, אשר הביאה למותם של כ-60 מיליון איש. מדינות המערב העדיפו להתעלם מרעיונותיו של היטלר ומהתחמשותו הצבאית מעוררת הדאגה, ובחרו לפעול על בסיס של הסכמים – פיסות נייר שההיסטוריה הוכיחה כי שווים כקליפת השום.

ומכאן לימינו. נראה שעד לתחילת כהונתו של דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, כמעט אף מנהיג מערבי לא התייחס לאיום מצד צפון-קוריאה. בתקופת כהונתו של ביל קלינטון, ארצות הברית חתמה על הסכם עם צפון-קוריאה, שבמסגרתו קיבלה הדיקטטורה הצפון-קוריאנית מיליוני דולרים ומשאבים רבים.

לאורך השנים, המשטר התאכזר לאזרחיו תוך שהוא בוחר להשקיע בצבא ובפיתוח אמצעי לחימה. העולם שתק, והגענו למצב שבו הצפון-קוריאנים מגיעים ליכולות צבאיות מעוררות דאגה. דונלד טראמפ הוא אולי הראשון שמזהה עד כמה מאיים המשטר בצפון-קוריאה, אך הוא אינו זוכה לגיבוי מצד מנהיגי שאר המעצמות. בעוד שטראמפ שואף להטיל הגבלות על הדיקטטורה הצפון-קוריאנית, הוא זוכה ללעג ולבוז כ"מחרחר מלחמה" מצד שחקנים רבים בזירה הבינלאומית.

משחקי אולימפיאדת החורף, אשר נערכו לאחרונה בדרום-קוריאה ובהשתתפות ספורטאים מהשכנה מצפון, הזכירו לי את אולימפיאדת ברלין של 1936 במובנים רבים. אף על פי שהמשחקים עצמם לא נערכו בבירת הדיקטטורה הצפון-קוריאנית, הם היוו מפגן ראווה של יחסי חוץ חמימים ורצון להראות לעולם כי פניה של צפון-קוריאה לשלום. ובכן, משטר אשר ביום אחד משגר טיל בליסטי מעל ליפן ולעבר ארצות הברית, וביום אחר מדבר על אחווה ועל פיוס – אינו מעורר את אמוני; אני מניח שגם לא את אמונם של אנשים רבים אחרים.

בתקופה האחרונה, החליט טראמפ להטיל את הסנקציות "הכבדות ביותר" על המשטר הצפון-קוריאני, וזאת מתוך הנחה שעם משטרים רצחניים לא חותמים על הסכמים, אלא פועלים למגרם. מספר ימים לאחר שסנקציות אלו הוטלו, פורסם כי הגיעה משלחת מדרום קוריאה לבית הלבן, ונפגשה עם טראמפ. המשלחת, אשר נפגשה מוקדם יותר עם קים ג'ונג און, מסרה לידי הנשיא האמריקני את הזמנתו של הדיקטטור הצפון-קוריאני לקיים פגישה היסטורית בין ראשי שתי המדינות.

הבית הלבן הודיע כי טראמפ נענה להזמנה, אך ימים יגידו האם אכן מדובר בצעד שיקדם את השלום העולמי, או בצעד אשר ירחיק את אותו שלום נשגב. אך גם לאחר צעד מפתיע זה של קים, נראה כי טראמפ שומר קרוב את הקלפים אליו לחזה- צעד אסטרטגי מאד חכם. הוא הודיע כי רק לאחר שצפון קוריאה תחל בצעדים ממשיים למיגור תכניות החימוש שלה- תשקל הסרת הסנקציות, אך לא לפני. הוא פועל על פי עקרון ההדדיות, הוא איננו חושף כיצד הוא מרגיש לגבי אותה פגישה, אלא נותן ליריב הצפון קוריאני לבוא לקראתו, בשונה ממנהיגי מעצמות העולם ערב מלחמת העולם השנייה, אשר התנהלו בצורה רופסת מול היטלר.

דווקא בגלל הבוטות שלו, סגנונו הישיר והלא מתחסד ואיומיו כלפי המשטר הדיקטטורי, טראמפ מצליח להדאיג, כך נראה, את המשטר הצפון-קוריאני. מאז תחילת כהונתו, הוא גורם להעלאת המודעות כלפי הסכנה שבהתחמשות משטרים רצחניים כמו המשטר שבצפון-קוריאה. יחד עם זאת, גישתו של טראמפ עדיפה בהרבה על פני גישתן הפייסנית של מעצמות אירופה כלפי גרמניה הנאצית. יש הטוענים כי הגישה הזו של טראמפ רק מחריפה את העימות. אולם אני טוען כי יש שלום שמשיגים רק באמצעות מלחמה, ויש מלחמות שמשיגים רק כשרצים אחר השלום כעיוורים, תוך סירוב להבין ששלום עושים עם אויבים שמעוניינים בשלום, ולא עם אויבים שרוצים להרוס ולהשמיד.

נשיא ארצות הברית לומד מטעויות ההיסטוריה, כדוגמת "הסכם מינכן". מצער ששאר מנהיגי העולם אינם מגלים יכולת כזו, ומתעלמים מלקחי העבר.


דין מילוא

בוגר תואר ראשון במנהל ממשל ומשפט, וחבר לשעבר במועדון הדיבייט של המרכז האקדמי שערי מדע ומשפט. פעיל פוליטי.